שלום...
מחפשת תמיכה נפשית מאנשים שנמצאים שם או שהיו.
יותר נכון נשים (בפורום זה), אבל זה ממש לא משנה כי, נשים או גברים, זה יכול לקרות בשני המינים. אני כבר שלוש וחצי שנים חושבת על מישהו.. הוא לא יוצא לי מהראש אפילו ליום אחד. אני יודעת שאני לא אמורה להיות איתו בקשר (הוא לא רוצה, מן הסתם, ואם הוא רוצה אז זה לצרכיו וברגע שאני לא שימושית יותר הוא פשוט מתעלם) אבל אני לא מסוגלת- אני עושה תקופות ניתוק ארוכות שבהן אני סובלת. אני מגיעה לרמות שונות של הדחקה אבל כל התקופות האלו אני לא חושבת שהיה יום אחד שהייתי בו ממש בסדר. הוא תמיד ריצד שם מאחור וזה היה מכאיב. היו לי כבר עוד מערכות יחסים, כך שליישם את העצה של "תמצאי מישהו אחר שילהיב אותך וזה יגרום לך לשכוח" לא ממש עבד. גם כי אף אחד לא הלהיב אותי ברמות כאלה וגם כי איך אפשר לרצות להיקשר למישהו אחד כשחושבים על מישהו אחר? הוא חושב שזה ממש אובססיה. אני גם לא יודעת למה לעזאזל הרגשות שלי לא דועכים. רציתי לשאול- מה קורה בפורום הזה? יש לכן מסקנות ממסקנות שונות בקשר למצב הזה? ואיך מתמודדים אותו? ולי יש הצעה חדשה בנושא- עלה הרעיון של היפנוזה כדרך לעזרה עצמית כנגד מחשבות אובססיביות. מה דעתכן? אני בטיפול פסיכולוגי כבר שנה וחצי וכלום לא זז, אני לא כל כך יודעת מה כן יעזור. אני אוסיף כמה פרטים על עצמי- יש נטייה להתמכרויות. יש דימוי עצמי נמוך. אני במצב די מיואש גם ככה (כל דחייה ודחייה, למשל באתרי היכרויות כשפונים לעשרים אנשים ואף אחד לא עונה למרות שיש לך תמונה והיא לא הכי מזעזעת). אני נוטה לשקוע במרה בכל פעם שאני מרגישה פגיעה בערך העצמי, למשל עכשיו שלחתי מישהו שהייתי מדברת איתו לאלפי עזאזלים כי הוא לא התאמץ להיפגש איתי, גם אם זה לא למטרות רומנטיות, וזה כאילו מתווסף לרשימה של "זה לא רצה אותי וזה לא רצה אותי, זה לא התאמץ, זה הבריז פעמיים". אני ממש מיואשת וצריכה עצה או שתיים...
מחפשת תמיכה נפשית מאנשים שנמצאים שם או שהיו.
![](https://timg.co.il/f/Emo13.gif)