שלום..!

Playground Girl

New member
שלום..!

ת´אמת שכבר די מזמן ראיתי את הפורום הזה... החלטתי לכתוב דווקא עכשיו כי ראיתי שהוא בגסיסה. אז רציתי לשאול אם יש כאן ילדי שהם בחזקה משותפת, כלומר של שני ההורים?.. זהו.. ברוכה הבאה לעצמי
אני.
 

Playground Girl

New member
לא על זה דיברתי עוגי...

התכוונתי למישו שלשני ההורים שלו יש חזקה עליו, והוא בוחר איפה הוא נמצא. ההורים שלי למשל גרים במרחק של 10 דקות אחד מהשניה, אני גרה אצל אבא שלי אבל נמצאת המון אצל אמא. הבנת פחות או יותר?
 
לשח- מחוצלאר...

מכיון שעברה השבת והיא לא ענתה, אז יש לך תשובתי. בזמן שהתגרשו, לא שמעתי שאפילו דיברו על "אחזקה משותפת" או "אחריות משותפת, אך לפני כ 50 שנה(כן גם אני עדיין ילד להורים שהתגרשו ואב לילדים שהוריהם "כמעט גרושים")אך היתה תקופה שהרבנות פסקה, ואני התגוררתי אצל אבא, ולאחר 1/2 שנה התגוררתי עם אמא. אף אחד אז- לא יידע אותי שיש לי "זכות דיבור" בעניין, פשוט- קבעו בשבילי. עברתי את זה, אך כיום זה מעניין אותי, וגם מעוניין להבינך טוב יותר. כנראה שאת מחפשת, מישהו במצב אישי דומה לשלך, אךמניסיון אישי: אצל כל זוג הנישואין אחרת, וכל ילד/ה הוא עולם בפני עצמו, ולכן מוטב ותתחברי(משורש חברי)לילדים/אנשים שונים ותשלימי את "החלק החסר להם",ותוכלי להבין אותם טוב יותר וגם אותך יותר טוב יבינו. כמה זמן נמשך כבר המצב הזה, שהורייך פרודים, וגרים כל כך קרוב? בת כמה את- בבי"ס "יסודי" או בתיכון, או מעל לכך? בן שלי, מעל 25, למשל, לומד באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, וגם מדריך ילד בן עשר בפרויקט "פרח". הילד- נכה על כיסא גלגלים, בן 11.לו גם חברה בת גילו(לבני)שהם "חברים" כבר 5 שנים. עוד בן יש לי, והוא המבקר אצלי ברב הפעמים. האם את מצליחה ליצור גשר בין הורייך ולהרגיע את מחשבותיהם זו על זה?
 
שמי לא מישו

בהבהרות להודעתי הקודמת 1. להורי כנראה שהיתה לפני 50 שנה אחזקה משותפת, וכנראה אז קראו לזאת שותפות בילד. אבי, עם חברתו מזה 4 שנים, לאחר הגט נישא לה והמשיכו להתגורר במתחם המתנדבים של קיבוץ מצובה ואמי גרה בת"א. 1/2 שנה אחר כך, עברתי לגור אצל אמי - ואבי - נסע עם אשתו לאנגליה , נשאר שם והפך לאזרח, ומפעילותו באיגוד עובדי התחבורה הפך לעובד מדינה בכיר. עד לפנסיה. אמי שהיתה בת"א, גרה אצל הוריה, הסכימה להעבירני במסגרת "אימוץ ע"י קיבוץ כילד חוץ- וכך הפכתי שנתיים לילד חוץ - במצובה. אמי נישאה לבעל והעתיקה מגוריה אליו ואספה אותי אליה - ומגיל 10 גדלתי בחיפה. 2. עדיין אני נשוי, ומהליכי הגט שהחלו ב 80´ הגענו ב82´ שחויבתי ב"מזונות ילדי(2)" בבימ"ש מחוזי, לאחר שהסכמנו ברבנות לגט - בו המזונות של אשתי וילדיה = אפס ואפסים בכלל. תהליך מקובל בישראל של הזמנים ההם, שבחלקו עדיין ממשיך היום. ילדי - שאמורים היינו אשתי ואנכי "להסכים בינינו היכן יוחזקו" ברבנות, הושארו "זמנית" ע"י בימ"ש מחוזי ת"א בהחזקת אמי, ונותרו מתגוררים אצלה כל אחד עד גיוסו לצה"ל. נפצעתי בתאונת דרכים ושבועיים אחריה התגייס הראשון, ולא עזרו כל ניסיונות אשתי לנתק הילדים ממני עם התאונה. נכון להיום - ב 8 השנים שעברו, שאלה "מה שלומי" פעם יחידה- את העו"ס בבית חולים אחרי אשפוזי 20 חודשש. הצעיר- במשך גיוסו, ניגש למשרד הפנים ורשם כתובתו בדירה השכורה שלי בחיפה כשאימו נותרה לגור בדירתנו בבתים/גבול חולון. לי אישית לא היתה ואין אחזקת ילדים משותפת, ולא הסכמתי לזה, כנראה עקב ניסיוני מהורי. עם מותו של אבי בתאונה שעברתי - נותרה אמי החורגת בלונדון ושם גם 3 אחיות נשואות שלי. ושוב, אני מדגיש: כל ילדותי רציתי "להיות כמו כל הילדים"ולא "חיפשתי ילדי משפחות כשלי"- כי רציתי ל ה ג י ע ולהיות כמו כולם, ולא "מוזר ויוצא מהכלל". זאת עצתי גם לך- להשתדל ולהכיר חברות/חברים ששני הוריהם גרים יחד, והזמיני אותם לבקר ו"להכיר את חייך" בבית אבא וגם אצל אמא. וכן - לבקרם בבתיהם, וללמוד להכיר אותם/ן על משפחותיהם. אומרים כי כשמתבגרים- בני אדם מתקשרים לזוג= בעיקר עם בני זוג המשלימים את החסר להם. מצאי את אותם בני אדם כבר עכשיו.
 

Playground Girl

New member
אני חושבת שלא הבנת אותי נכון...

זה לא שאני מתקשרת רק עם ילדים להורים גרושים או פרודים, או רק עם אנשים כמוני... יש לי חברים גם כאלה וגם כאלה, ובכלל זוהי לא נקודת שיפוט בבחירת החברים שלי. בסך הכל שאלתי כי רציתי לדעת איך זה אצל משפחות אחרות.. ולשאלתך- אני בת 17.. ובחירת הבן זוג שלי בטח שלא תיעשה לפי המצב המשפחתי שלו, אם זה מה שניסית להעביר לי..
 
העולם =במה, ואנו = במגרש המשחקים

יש אומרים שכל העולם במה, וחשבתי שאת שיחקת אותה בסיפורך.אך גם אם כיום (לאחר שענינו לך, לא רק אני)בגרת, ועכשיו חושבת שאת חיה אחרת. לימדו את מנהלי חברות שרצו להצליח ולמנוע קרע עם עובדיהם הרבים, כי עליהם לצחוק, כאילו שהם מתכוונים לצחוק עם כל עובד שפוגשים ומתוך שיתמידו אכן יגיעו לזה. לכן המלצתי- שבמקום לחשוב איך נראה הבית של חבר/ה שלי שיש לה/ו שני הורים?!, פשוט תשתדלי להיות מוזמנת לשם.מרחוק, תמיד "הדשא של השכן- ירוק יותר" והעיר ונציה נראית נהדר ממעוף ההליקופטר(אך מי שנע על התעלות המסריחות שלה ורואה את הקירות הישנים והרחובות בני 700 שנה ויותר), משנה ל- לא חושב על יופי, אלא איך יוצאים משם. טוב שאת כבר בת 17, צעירה ויכולה להחליט כבר לבד אם לקבל ברצון מה שאומרים לך ועליך. חייך שלך עוד פרושים לפנייך, ולו הייתי היום בגילך, הייתי גבוחר לעשות יותר דברים שמשמחים את הלב, לא רק שלי.ובעיקר, הייתי מקשיב קצת למה שאומרים כאן בפורום ולידך, מחוץ למחשב. הייתי מחליט - מה הגיוני ואני רוצה "לאמץ במחשבה" ומה לא. אך גם אם מחר תאמרי שלמרות שניסית, לא כל כך הצלחת, אל דאגה- בהיותי בגילך לא חשבתי ולא הצלחתי, וכמוני יש הרבה מאוד. ילד אחד, למשל, בכיתה א´ שאלה מורתו אותו כמה זה שתיים ועוד שתיים- ולא הסכימה לפתרון חמש שלו, והילד, ענה לה"זה יחסי". לילד קראו אלברט איינשטיין, ואת המורה - גם אני שכחתי שמה. והיה ילד "מגודל אחר, לפני כמה שנים בארה"ב שהיה "ילג פלא" וצורף לקבוצת הכדורסל הידועה בלוס אנג´לס, ובשנת 84´ (השנה שהחל מייקל ג´ורדן, ילד אחרלשחק ב nba)שהיתה שנתו הראשונה ב nba הוא דרש שיחליפו "לו" את המאמן, ואמרו לו "תשתוק ילד, ותגיד תודה שאתה מקבל זכות משחק ליד קרים עבדול ג´אבר". אך הוא סירב, והוחלף המאמן- ו"הילד גדל" להיות "מג´יק" שפירושו "קסם" ג´ונסון. לא קל להם, גם כיום, במקומם, והרבה אומץ ומאמץ הראה מר ג´ונסון כשקם והודיע על מחלתו. אז אין אני נפגע כשאת אומרת שכנראה טעיתי בתיאורי אותך. להיפך- אני שמח להכיר פה - צעירה חכמה (וכנראה די נאה), שאומץ יש לה לומר שיתכן וטעיתי(או שטעתה בדבריה כי הובנו לא נכון) ! שיהיה לך חג שמח ושימחה בלב בחג הפורים.
 
איזה סיפור מסובך

ובלי קשר - למה גארפ? בדיוק קראתי את הספר הזה (העולם על פי גארפ - ספר חובה למי שלא קרא!)
 
למעלה