נ ו ק נ ו ק
New member
שלום
אני בת 13, ויש לי אחות בת 9.5 יש לה מחלה, והיא לא יכולה לאכול גלוטן. אבא שלי מתייחס אליה כמו אל נסיכה, מפנק אותה בהכל ואותנו קצת מזניח. אני כבר מבקשת כסף מהסבים שלי כדי שאוכל לאכול בביה"ס. אני מדברת על אוכל ומעט התייחסות, הדבר הכי מינימלי. אנחנו לא משפחה עשירה, ובכלל לא עניה. לא חסר לי הרבה. שני ההורים שלי מתייחסים אליה כאל נכה שלא יכולה לעשות כלום. הכל הם נותנים לה. כל מה שהיא ביקשה מאז שגילו לה את המחלה המטופשת הזאתי. היא לא יכולה לאכול לחם, מה כל העניין? הם מסתובבים סביבה כמו כלבלבים ואני ואחי הקטן [ממנה] נשארים בחוץ. היא משתחצנת מאוד\ מפונקת, ומקרינה קרירות וילדותיות כלפיי. הדיבור שלה.. זה נורא! כל מילה שניה שלה זה 'סתמי' 'שתקי' וזה כשיש לה מצב רוח טוב. אני לא יכולה עם זה יותר. עם הילדותיות שלה וטון הדיבור שלה. ההתייחסות שלה כלפיי ושל הורי כלפיה. זה ממש מעורר רחמים. וזה כל יום אותו הדבר. בארוחת החג כבר לא יכולתי, ופשוט הלכתי לשירותים ובכיתי כמה דקות. אבל אני לא מרגישה שאני יכולה לשתף אותם בזה, ולא פעם אני חושבת שאולי הם בכלל לא ההורים האמיתיים שלי.
אני בת 13, ויש לי אחות בת 9.5 יש לה מחלה, והיא לא יכולה לאכול גלוטן. אבא שלי מתייחס אליה כמו אל נסיכה, מפנק אותה בהכל ואותנו קצת מזניח. אני כבר מבקשת כסף מהסבים שלי כדי שאוכל לאכול בביה"ס. אני מדברת על אוכל ומעט התייחסות, הדבר הכי מינימלי. אנחנו לא משפחה עשירה, ובכלל לא עניה. לא חסר לי הרבה. שני ההורים שלי מתייחסים אליה כאל נכה שלא יכולה לעשות כלום. הכל הם נותנים לה. כל מה שהיא ביקשה מאז שגילו לה את המחלה המטופשת הזאתי. היא לא יכולה לאכול לחם, מה כל העניין? הם מסתובבים סביבה כמו כלבלבים ואני ואחי הקטן [ממנה] נשארים בחוץ. היא משתחצנת מאוד\ מפונקת, ומקרינה קרירות וילדותיות כלפיי. הדיבור שלה.. זה נורא! כל מילה שניה שלה זה 'סתמי' 'שתקי' וזה כשיש לה מצב רוח טוב. אני לא יכולה עם זה יותר. עם הילדותיות שלה וטון הדיבור שלה. ההתייחסות שלה כלפיי ושל הורי כלפיה. זה ממש מעורר רחמים. וזה כל יום אותו הדבר. בארוחת החג כבר לא יכולתי, ופשוט הלכתי לשירותים ובכיתי כמה דקות. אבל אני לא מרגישה שאני יכולה לשתף אותם בזה, ולא פעם אני חושבת שאולי הם בכלל לא ההורים האמיתיים שלי.
