אובדתעצות1
New member
שלמה וחסרה כל כך
כמו תמיד הדואליות הזאת.
מצד אחד שלמה , ברור לי שלא ניתן לעשות שום דבר אחר. וטוב להיות אחרי.
מצד שני, התינוקת שלי, שקבלה את השם המופלא , חומר הריוני, הוצאה מהמקום החם והשמור שלה. והיא חסרה לי עד אין קץ.
הגרידה עצמה היתה מאוד לא קלה, היא התארכה לשלושת רבעי שעה, איבדתי פי שתיים דם מהמצופה הקאתי תוך כדאי ונאלצו להכניס לי טובוס. אבל המנתח אמר שהכל עבר בשלום.
רוצה לציין את היחס המדהים שקבלתי, באמת באמת, אין ספק שזה קשור לזה שזה נעשה בפרטי במדיקל סנטר.
הרופאה שלי מלווה אותי כבר 21 שנה, שכנעה את המנתח לבוא במיוחד בשבילי היום למדיקל סנטר ובאמת הפכה עולמית כדאי שלא אגיע לשבוע יותר מתקדם. בנוסף היא התנדבה לבוא במיוחד ולהכניס לי את הלמינריות בעצמה שיהיה לי הכי הכי עדין, הכניסה המון, אז זה היה כואב אבל הרגשתי את הרצון שלה להקל ולקחת מהכאב שלי וזה עזר.
המנתח לא יכול היה להשתתף בצערי יותר, ממש הצטער ובא לקחת אותי לגרידה עם דמעות בעיינים והחזיק לי חזק את היד עד שנרדמתי.
תחילת ההרדמה היתה לי קשה מאוד, תחושה קשה של אובדן חושים. אבל כנראה שזה היה קצר.
התעוררתי אחרי שעה בהתאוששות, כשהמנתח עומד ליד המיטה שלי ומרגיע אותי. הרגשתי רע מאוד מאוד והוא הסביר שזה מאובדן הדם הרב כל כך. כאב לי הגרון ולא יכולתי לבלוע והיה לי קשה לנשום והרגיעו אותי שזה נורמלי ומהטובוס וזה יעבור. ההקאה עם הטובוס פצעה אותי בפה... אבל גם זה יעבור אני מאמינה.
במשך השעה הראשונה אחרי ההתעוררות היה קשה מאוד, אני לא מנסה להפחיד, רק מי שרוצה ותגיע אולי מחיפוש בגוגל שתהיה לה הכנה נפשית. כי אני לא ציפיתי להרגיש כל כך רע. רב חברותי סיפרו שממש התאוששו מהר. לי לקח שלוש שעות. רעידות בלתי נשלטות וחולשה מזעזעת. כל כך רחמו עלי שנתנו לבעלי להיכנס להתאוששות עצמה להיות לידי והוא אמר שאני לבנה כמו קיר.
באמת שאין לי מילים כמה היו אלי אדיביים ועדינים, כל אחד שעבר ליד המיטה שלי השתתף בצערי הנורא מכל ליבו.
הבטיח שכל מה שאני מרגישה נורמלי בנסיבות ואוטוטו אני אשתפר. זה עזר לי מאוד מאוד כי הייתי מבוהלת, הסחרחורת היתה קשה ולא ראיתי טוב את הסביבה. לא יכלו לחמם אותי בגלל הדימום הרב אבל הביאו מלא שמיכות וכל הזמן סידרו לי אותן.
אחרי שעה וחצי עברתי למחלקה, לחדר פרטי, עוד הרגשתי רע מאוד ולא הצלחתי לבלוע ולא יכולתי לרדת מהמיטה.
בחלוף שעה נוספת התאוששתי קצת וירדתי לשירותים והביאו לי שתיה, ואחר כך גם גבינה לבנה וקוטג׳ והתחזקתי.
שיחררו אותי הביתה בציווי לא לקום כמעט בכלל 48 שעות. עד שהנפח הדם יתחדש וההמוגלובין יעלה.
וזהו... אני אחרי החלק הפיזי ומקווה שאחרי שהתאושש מהחולשה הנוראית אוכל להתחיל לשקם את הנפש.
הנפש שלי שסועה, מקווה שאני סבלתי גם בשביל התינוקת ושהיא לא סבלה. תינוקת אהובה כל כך שעכשיו תגור רק בלב של אמא.
תודה גם לכולכן על הליווי, מחמם את הלב בצורה יוצאת דופן.
מקווה שכולן יתבשרו בבשורות טובות ויסתלק העצב מין העולם.
כמו תמיד הדואליות הזאת.
מצד אחד שלמה , ברור לי שלא ניתן לעשות שום דבר אחר. וטוב להיות אחרי.
מצד שני, התינוקת שלי, שקבלה את השם המופלא , חומר הריוני, הוצאה מהמקום החם והשמור שלה. והיא חסרה לי עד אין קץ.
הגרידה עצמה היתה מאוד לא קלה, היא התארכה לשלושת רבעי שעה, איבדתי פי שתיים דם מהמצופה הקאתי תוך כדאי ונאלצו להכניס לי טובוס. אבל המנתח אמר שהכל עבר בשלום.
רוצה לציין את היחס המדהים שקבלתי, באמת באמת, אין ספק שזה קשור לזה שזה נעשה בפרטי במדיקל סנטר.
הרופאה שלי מלווה אותי כבר 21 שנה, שכנעה את המנתח לבוא במיוחד בשבילי היום למדיקל סנטר ובאמת הפכה עולמית כדאי שלא אגיע לשבוע יותר מתקדם. בנוסף היא התנדבה לבוא במיוחד ולהכניס לי את הלמינריות בעצמה שיהיה לי הכי הכי עדין, הכניסה המון, אז זה היה כואב אבל הרגשתי את הרצון שלה להקל ולקחת מהכאב שלי וזה עזר.
המנתח לא יכול היה להשתתף בצערי יותר, ממש הצטער ובא לקחת אותי לגרידה עם דמעות בעיינים והחזיק לי חזק את היד עד שנרדמתי.
תחילת ההרדמה היתה לי קשה מאוד, תחושה קשה של אובדן חושים. אבל כנראה שזה היה קצר.
התעוררתי אחרי שעה בהתאוששות, כשהמנתח עומד ליד המיטה שלי ומרגיע אותי. הרגשתי רע מאוד מאוד והוא הסביר שזה מאובדן הדם הרב כל כך. כאב לי הגרון ולא יכולתי לבלוע והיה לי קשה לנשום והרגיעו אותי שזה נורמלי ומהטובוס וזה יעבור. ההקאה עם הטובוס פצעה אותי בפה... אבל גם זה יעבור אני מאמינה.
במשך השעה הראשונה אחרי ההתעוררות היה קשה מאוד, אני לא מנסה להפחיד, רק מי שרוצה ותגיע אולי מחיפוש בגוגל שתהיה לה הכנה נפשית. כי אני לא ציפיתי להרגיש כל כך רע. רב חברותי סיפרו שממש התאוששו מהר. לי לקח שלוש שעות. רעידות בלתי נשלטות וחולשה מזעזעת. כל כך רחמו עלי שנתנו לבעלי להיכנס להתאוששות עצמה להיות לידי והוא אמר שאני לבנה כמו קיר.
באמת שאין לי מילים כמה היו אלי אדיביים ועדינים, כל אחד שעבר ליד המיטה שלי השתתף בצערי הנורא מכל ליבו.
הבטיח שכל מה שאני מרגישה נורמלי בנסיבות ואוטוטו אני אשתפר. זה עזר לי מאוד מאוד כי הייתי מבוהלת, הסחרחורת היתה קשה ולא ראיתי טוב את הסביבה. לא יכלו לחמם אותי בגלל הדימום הרב אבל הביאו מלא שמיכות וכל הזמן סידרו לי אותן.
אחרי שעה וחצי עברתי למחלקה, לחדר פרטי, עוד הרגשתי רע מאוד ולא הצלחתי לבלוע ולא יכולתי לרדת מהמיטה.
בחלוף שעה נוספת התאוששתי קצת וירדתי לשירותים והביאו לי שתיה, ואחר כך גם גבינה לבנה וקוטג׳ והתחזקתי.
שיחררו אותי הביתה בציווי לא לקום כמעט בכלל 48 שעות. עד שהנפח הדם יתחדש וההמוגלובין יעלה.
וזהו... אני אחרי החלק הפיזי ומקווה שאחרי שהתאושש מהחולשה הנוראית אוכל להתחיל לשקם את הנפש.
הנפש שלי שסועה, מקווה שאני סבלתי גם בשביל התינוקת ושהיא לא סבלה. תינוקת אהובה כל כך שעכשיו תגור רק בלב של אמא.
תודה גם לכולכן על הליווי, מחמם את הלב בצורה יוצאת דופן.
מקווה שכולן יתבשרו בבשורות טובות ויסתלק העצב מין העולם.
