אורית א.ס.
New member
שלשה ימים התעלמתי ונעלמתי..........
והיום - אני צריכה למעלה מחצי שעה לקרא את כל מה שהפסדתי........ חברה ממש ים הודעות ודיונים כיפים אמיתיים...... שלגיה- את רואה.....אם לא הפיגוע באלי סיני - אז השבויים גרמו לדחיה...(אני שמחה כי שכחתי בכלל מהכתבה) רוני- לגבי ילדים הדיון הוא מדהים ולכל אחד - כמו בכל דבר בחיים יש את מה שמשפיע עליו. ברור לי ולכולנו (גם מתוך הגיון וגם מתוך נסיון) שלבן שלך ממש ממש לא קל. וברור שהוא אוכל מתוך מצוקה כלשהי (במיוחד אחרי שמעירים לו) אני זוכרת שכילדה לא הייתי מוכנה לחשוב אפילו על דיאטות - והייתי ילדה מאד גדולה ושמנה. אימי - שהיא ניצולת שואה דאגה מאד שמא נשאיר (אחי ואני) משהו בצלחת ותמיד תמיד שמענו את נאום היום על הילדים הרעבים ב - תימן/ביאפרה / ו............... לא זוכרת איפה היא לא מצאה אותם..... שהיו ממש שמחים לאכול את מה שאנחנו משאירים ושלא משאירים שום דבר על הצלחת...... וזה הכל היה כאשר היא היתה אחות, שיכלית - מודעת לחלוטין לכך שאנחנו מאד מאד שמנים ואפילו לחצה עלינו שאנחנו צריכים לעשות דיאטה!!!!!!!!!!!!!!!!!! (איך אני שואלת...איך וכמובן שהשוקולד והממתקים והעוגות חגגו בבית........א ב ל את השוקולד תתתתתתמממממייייייידדדדדד החביאו (אני שמנה הרי - ואסור לי לאכול שוקולד)וברור לכולם שהייתי מוצאת כל חפיסה וחפיסה בכל חור בבית.... וברור ששיא התענוג שלי היה לפוצץ את אמא שלי בזה שהייתי גומרת את כל השוקולד בבונבוניירה אבל הייתי משאירה את האריזה במקום..... הקיצקץ...עם הילדים שלי - שגם הם שמנים - החלטתי ש:-1. אני לא מחביאה ממתקים (ופעם היתה בובוניירה על הרצפה בפינת אוכל - גלוייה מאד במשך שבוע ולא להאמין - אף אחד ואני מדגישה - אף אחד לא נגע בה ולא צרך שוקולד באותו שבוע. ביום שהכנסתי את הקופסה לארון - ה"גנבים" הקטנים התחילו לסחוב ממנה. 2. מכיוון שהמשפט שהכי השפיע עלי בנוא היה של אבא שלי - שאמר לי שאו שאעשה דיאטה וארזה - אבל מתוך החלטה שלי או שאקבל את עצמי כמו שאני ואתחיל לחיות. (וברור לכולם שהחלק השני של המשפט הוא זה שאותו עשיתי) החלטתי שאני מנסה לתת לילדים כלים - אבל נושא ההרזיה הוא שולי. לכל אחד יש את הדברים הנהדרים שלו והיכולות הנהדרות שלו ואנחנו (בעלי ואני) משתדלים לעודד את החיובי והנהדר שבילדים ולא לריב איתם על האוכל. נכון שכאשר הם באים ומספרים שקשה להם כי צוחקים עליהם - התשובה היא תמיד - זו הבחירה שלך. אם אתה שמן ואומרים לך את זה - זו לא קללה - זו האמת. ואתה יכול לשנות אמת זו ואם זה מה שתבחר לעשות - אנחנו נעזור לך. רוני - אני מקווה שהילד שלך ימצא את הנהדר שבו,(או אולי אתם תעשו את זה) יטפח אותו ויתעודד מהתגובות שלכם על הנהדר שבו ואז יהיה פנוי גם לרזות ולטפח את עצמו. לגל, רומי וכל מי שהיו לו ימים נהדרים ממש כיף לשמוע. ווווווווווו היום התחלתי התעמלות במים וזה ממש כיף לי.
והיום - אני צריכה למעלה מחצי שעה לקרא את כל מה שהפסדתי........ חברה ממש ים הודעות ודיונים כיפים אמיתיים...... שלגיה- את רואה.....אם לא הפיגוע באלי סיני - אז השבויים גרמו לדחיה...(אני שמחה כי שכחתי בכלל מהכתבה) רוני- לגבי ילדים הדיון הוא מדהים ולכל אחד - כמו בכל דבר בחיים יש את מה שמשפיע עליו. ברור לי ולכולנו (גם מתוך הגיון וגם מתוך נסיון) שלבן שלך ממש ממש לא קל. וברור שהוא אוכל מתוך מצוקה כלשהי (במיוחד אחרי שמעירים לו) אני זוכרת שכילדה לא הייתי מוכנה לחשוב אפילו על דיאטות - והייתי ילדה מאד גדולה ושמנה. אימי - שהיא ניצולת שואה דאגה מאד שמא נשאיר (אחי ואני) משהו בצלחת ותמיד תמיד שמענו את נאום היום על הילדים הרעבים ב - תימן/ביאפרה / ו............... לא זוכרת איפה היא לא מצאה אותם..... שהיו ממש שמחים לאכול את מה שאנחנו משאירים ושלא משאירים שום דבר על הצלחת...... וזה הכל היה כאשר היא היתה אחות, שיכלית - מודעת לחלוטין לכך שאנחנו מאד מאד שמנים ואפילו לחצה עלינו שאנחנו צריכים לעשות דיאטה!!!!!!!!!!!!!!!!!! (איך אני שואלת...איך וכמובן שהשוקולד והממתקים והעוגות חגגו בבית........א ב ל את השוקולד תתתתתתמממממייייייידדדדדד החביאו (אני שמנה הרי - ואסור לי לאכול שוקולד)וברור לכולם שהייתי מוצאת כל חפיסה וחפיסה בכל חור בבית.... וברור ששיא התענוג שלי היה לפוצץ את אמא שלי בזה שהייתי גומרת את כל השוקולד בבונבוניירה אבל הייתי משאירה את האריזה במקום..... הקיצקץ...עם הילדים שלי - שגם הם שמנים - החלטתי ש:-1. אני לא מחביאה ממתקים (ופעם היתה בובוניירה על הרצפה בפינת אוכל - גלוייה מאד במשך שבוע ולא להאמין - אף אחד ואני מדגישה - אף אחד לא נגע בה ולא צרך שוקולד באותו שבוע. ביום שהכנסתי את הקופסה לארון - ה"גנבים" הקטנים התחילו לסחוב ממנה. 2. מכיוון שהמשפט שהכי השפיע עלי בנוא היה של אבא שלי - שאמר לי שאו שאעשה דיאטה וארזה - אבל מתוך החלטה שלי או שאקבל את עצמי כמו שאני ואתחיל לחיות. (וברור לכולם שהחלק השני של המשפט הוא זה שאותו עשיתי) החלטתי שאני מנסה לתת לילדים כלים - אבל נושא ההרזיה הוא שולי. לכל אחד יש את הדברים הנהדרים שלו והיכולות הנהדרות שלו ואנחנו (בעלי ואני) משתדלים לעודד את החיובי והנהדר שבילדים ולא לריב איתם על האוכל. נכון שכאשר הם באים ומספרים שקשה להם כי צוחקים עליהם - התשובה היא תמיד - זו הבחירה שלך. אם אתה שמן ואומרים לך את זה - זו לא קללה - זו האמת. ואתה יכול לשנות אמת זו ואם זה מה שתבחר לעשות - אנחנו נעזור לך. רוני - אני מקווה שהילד שלך ימצא את הנהדר שבו,(או אולי אתם תעשו את זה) יטפח אותו ויתעודד מהתגובות שלכם על הנהדר שבו ואז יהיה פנוי גם לרזות ולטפח את עצמו. לגל, רומי וכל מי שהיו לו ימים נהדרים ממש כיף לשמוע. ווווווווווו היום התחלתי התעמלות במים וזה ממש כיף לי.
