שלשלתי את התריס

[שירה כמים 1959]

שלשלתי את התריס
והיום הפסיק לפרוץ
רק דרך החרכים
טיפין טיפין
הוא בא לאט
הוא בא כמו מחפש
לדבר איתי

אולי פעם נעשה אהבה

 

[בבית ספרנו]

שלשלתי את התריס
והיום הפסיק לפרוץ
רק דרך החרכים
טיפין טיפין
הוא בא לאט
הוא בא כמו מחפש
לדבר איתי

אולי פעם נעשה אהבה

שיר נפלא. כל כך מדויק. המסע שלך בשירה מוביל אותי לטיול פנימי מסתורי. תודה

 

[שירה כמים 1959]

שיר נפלא. כל כך מדויק. המסע שלך בשירה מוביל אותי לטיול פנימי מסתורי. תודה

וואוו תודה!! כמה משמח נעים ואפילו מרגש. תודה כתבת לי

 

[שירה כמים 1959]

נעלבתי
ואני כותבת אאלוהים רק כדי שתדע ש
נעלבתי ואני עושה אותף כעת
איש ולא אישה
כי כך דווקא יש סיכוי שאולי
תקשיב לי
תקדשיב לי תקשיב אלוהים
נעלבלתי עמוק
ולא התייאשתי

 

[שירה כמים 1959]

ומחר מחכה לי עוד יום
של היות אני

הוא תיכף בא

 

[שירה כמים 1959]

אולי עכשיו (נעשה אהבה)?

 

[שירה כמים 1959]

היכן שרצעו האדון והגברת את אוזני אל סף הדלת
אני ממשיכה לגרד
והזבובים באים

אלה רק זבובים
כבר לא הגברת והאדון
רק זבובים טורדניים

ובכל זאת -
הכאב

 

[שירה כמים 1959]

במקום שרצעו את אוזני
עשה שיצמח עץ

 

[שירה כמים 1959]

אולי עץ זית?...

 

[שירה כמים 1959]

ואולי המקבת תשוב לארון הכלים
ופתאום יבואו המון חיבוקים
?

 

[שירה כמים 1959]

לטרוק את הדלת
עם לב ורוד
ענק
לשבור לי את האף
וכל השאר

 

[שירה כמים 1959]

אין מיכל בעולם גדול דיו
להכיל את כל הדם שפורץ ממך
הדם שפורץ ממך
הוא רב מדי
הוא אב המון
שחורים ומיואשים
המתקבצים ברחובות הקוסמוס
קודרי פנים, מחוספספים
גשם מטאורים יורד ומצליף
אנשים מפליגים למאדים
עוד רגע
עוד רגע יימצא מרפא גם ליגונך