שם ה../images/Emo28.gifכותב שלא נשלח...
כן הוא אוהב אותה את זה היא ראתה בכל מעשה שלו אבל היה לה מן חוסר שכזה מעולם לא קיבלה ממנו מכתב או אפילו פתק קטן שכתב ידו עליו.. והיא כל כך חשקה במילה הכתובה..היא ניסתה לרמוז לו לא אחת.. והוא פטר אותה בחיוך הנצחי שלו.. וכי מה לו ולמילים כתובות.. הוא ניסה להסביר לה על אותה תקופה ששרת רחוק בסדיר ואימא שלו היתה מתחננת בפניו שיכתוב לה רק שני מילים אני בסדר.. ואפילו את זה הוא לא עשה.. אבל זה לא הקל או הפחית את מידת הרצון שלה .. מסוג הדברים הקטנים שאינם ויכולים להטריף את השכל... אז היא שוחחה עם שתי החברות הכי טובות שלה וכל אחת מהן אמרה לי לרדת מדואר הצבי כי זה לא ממש ענין קריטי שווה להתעקש עליו.. ובכל זאת הדבר לא נתן מנוחה למחשבותייה היא תמיד חלמה לקבל מכתב שכזה שישאיר אותה פעורת פה.. ויתן לה את התחושה שהאדמה תחת רגליה רועדת... לא היתה שום רמיזה מצידו לכך שהוא מתכוון להענות לבקשתה זו... היא ניתסה שוב ושוב לעלות את הנושא.. ותמיד הוא החליף נושא.. זה בכלל שיגע אותה זו היתה איזו תכונה גברית מרגע שנושא עלה והוא הובך ממנו מיד היתה מסית את הענין למשהו אחר.. בלית ברירה היא זנחה את הרעיון שאי פעם תזכה לקבל ממנו מילה כתובה... ואז יום אחד שהיתה במקום עבודתה .. מעטפה לבנה הונחה על שולחנה.. היא העיפה מבט סביב.. אבל לא היה אף אחד בסביבה.. לקחה את המעטפה לידה הביטה על הכתובת הרשומה.. ואכן שמה שם התנפנף.. לא היתה פה טעות.. הפכה את המעטפה לצידה האחר לגלות מי הוא השולח.. ושם כשם היתה מעין בקשה... אל תנסי לגלות מי אני.. מעריץ אלמוני.. היא החלה לפתוח בזהירות את המעטפה... ובפנים כתב יד ציורי... היא עדין לא קראה את הכתוב רק התרשמה מכתב היד שללא ספק משך את העין.. ואז היא החלה לקרוא.. ואט אט מצאה את עצמה נוחתת אל תוך כיסא העבודה... המילים היו מדהימות הן חדרו פנימה בדיוק לנקודת הרגש.. עוררו בבת אחת את כל גופה ללא שום נגיעה.. ההתרגשות שאחזה בה .. היא התקשתה לנשום.. הנשימה ממש נעתקה מפיה.. ורק המילים.. כמו ריחפו סביב.. ליטפו ..נישקו.. אחזו בה בדרך לא מוכרת.. ולא היתה שם שום אחיזה של ממש... רק המילים.. ידיה רעדו שאחזה את הניר שלא היה מפואר או מסוגנן.. דף לבן רגיל.. ועליו מקבץ מילים.. שחוללו בה מהומה..ואז בא צלצול הטלפון.. היא התקשתה להניח לדף אבל הצלצול לא פסק.. היא הרימה את השפורפרת.. ומעברו של הקו..היה זה שסירב בתוקף לכתוב לה מילים כתובות.. המחשבה הראשונית שעברה לה בראשה.. למה הוא היה צריך דווקא עכשיו להפריע באמצע הילולת התרגשות.. הוא זה שלא מבין כמה יש להעניק במילים כתובות..הוא הבחין בכך שעברה עליה איזו התרגשות.. ומיד שאל עם הכל כשורה.. היא מיהרה להשיב לו שהיא עסוקה נורא וקצת לחוצה.. לכן מיהר הוא להפרד ממנה.. שהניחה את הטלפון חזרה למקומו.. הביטה סביב שום לחץ לא היה שם.. אולי הלחץ היחידי שהתעורר בה היה מאותן מילים על הדף הפשוט... היא היתה בטוחה ב100% אין סיכוי בעולם שהבן זוג שלה יכתוב כאלו מילים.. והסקרנות ריחפה ולא הניחה לה.. לשארית היום היא פשוט ניסתה לנחש מי הוא אותו כותב מכתב שגרם לה לאיזה הגעה לשיא שטרם חוותה..כל אותו יום הביטה בכל עובדי המשרד.. היא קצת הכירה מפה לשם את רובם ואף אחד מהם לא נראה לה כמועמד פוטנצילי... וזה רק שיגע אותה יותר ויותר.. לקראת סיום יום העבודה.. הרימה טלפון לחברה הכי טובה שלה זה היה הרגל יומי בשעה המסויימת הזו לצלצל להחליף איתה את חוויות היום.... ואז היא גם הקריאה לה את המכתב.. ושוב כמו בפעם הראשונה סף ההתרגשות עלה... ... בימים ארוכים שלא נגמרים את לי ההתחלה וגם הסוף ששפתייך בי אוחזות וגופי מצטמרר מי אז חושק בסוף.. כי כל התחלה זו את.. הנה את לפניי ואת היא חלומי גם מציאותי.. לילה או יום איתך עד ימי אין קץ כחיבור מתמזג.. שהופך לאחד שלם... אנחה מעברו של הקו אנחה והתמוססות.. החברה פשוט נמסה בדיוק כמוה ומה היה שם במילים הכל כך מעטות שאותה הטריף והנה היא לא לבד בתחושה כי מצידו האחר של הקו חברה שלה פשוט הפסיקה לנשום.. יחד ניסו לתהות בקנקנו של אותו כותב עלום.. אך ללא הצלחה יתרה.. היה זה מכתב שנשלח אך הכותב לא נשלח איתו הוא נשאר עלום בשם... והפתרום שלה לכל זה היה.. החלטה שהחליטה בינה לבין עצמה אולי לא הבן זוג הוא זה ששלח את המכתב.. אבל מבחינתה לעד יהיו אלו כמו מילים ממנו...
כן הוא אוהב אותה את זה היא ראתה בכל מעשה שלו אבל היה לה מן חוסר שכזה מעולם לא קיבלה ממנו מכתב או אפילו פתק קטן שכתב ידו עליו.. והיא כל כך חשקה במילה הכתובה..היא ניסתה לרמוז לו לא אחת.. והוא פטר אותה בחיוך הנצחי שלו.. וכי מה לו ולמילים כתובות.. הוא ניסה להסביר לה על אותה תקופה ששרת רחוק בסדיר ואימא שלו היתה מתחננת בפניו שיכתוב לה רק שני מילים אני בסדר.. ואפילו את זה הוא לא עשה.. אבל זה לא הקל או הפחית את מידת הרצון שלה .. מסוג הדברים הקטנים שאינם ויכולים להטריף את השכל... אז היא שוחחה עם שתי החברות הכי טובות שלה וכל אחת מהן אמרה לי לרדת מדואר הצבי כי זה לא ממש ענין קריטי שווה להתעקש עליו.. ובכל זאת הדבר לא נתן מנוחה למחשבותייה היא תמיד חלמה לקבל מכתב שכזה שישאיר אותה פעורת פה.. ויתן לה את התחושה שהאדמה תחת רגליה רועדת... לא היתה שום רמיזה מצידו לכך שהוא מתכוון להענות לבקשתה זו... היא ניתסה שוב ושוב לעלות את הנושא.. ותמיד הוא החליף נושא.. זה בכלל שיגע אותה זו היתה איזו תכונה גברית מרגע שנושא עלה והוא הובך ממנו מיד היתה מסית את הענין למשהו אחר.. בלית ברירה היא זנחה את הרעיון שאי פעם תזכה לקבל ממנו מילה כתובה... ואז יום אחד שהיתה במקום עבודתה .. מעטפה לבנה הונחה על שולחנה.. היא העיפה מבט סביב.. אבל לא היה אף אחד בסביבה.. לקחה את המעטפה לידה הביטה על הכתובת הרשומה.. ואכן שמה שם התנפנף.. לא היתה פה טעות.. הפכה את המעטפה לצידה האחר לגלות מי הוא השולח.. ושם כשם היתה מעין בקשה... אל תנסי לגלות מי אני.. מעריץ אלמוני.. היא החלה לפתוח בזהירות את המעטפה... ובפנים כתב יד ציורי... היא עדין לא קראה את הכתוב רק התרשמה מכתב היד שללא ספק משך את העין.. ואז היא החלה לקרוא.. ואט אט מצאה את עצמה נוחתת אל תוך כיסא העבודה... המילים היו מדהימות הן חדרו פנימה בדיוק לנקודת הרגש.. עוררו בבת אחת את כל גופה ללא שום נגיעה.. ההתרגשות שאחזה בה .. היא התקשתה לנשום.. הנשימה ממש נעתקה מפיה.. ורק המילים.. כמו ריחפו סביב.. ליטפו ..נישקו.. אחזו בה בדרך לא מוכרת.. ולא היתה שם שום אחיזה של ממש... רק המילים.. ידיה רעדו שאחזה את הניר שלא היה מפואר או מסוגנן.. דף לבן רגיל.. ועליו מקבץ מילים.. שחוללו בה מהומה..ואז בא צלצול הטלפון.. היא התקשתה להניח לדף אבל הצלצול לא פסק.. היא הרימה את השפורפרת.. ומעברו של הקו..היה זה שסירב בתוקף לכתוב לה מילים כתובות.. המחשבה הראשונית שעברה לה בראשה.. למה הוא היה צריך דווקא עכשיו להפריע באמצע הילולת התרגשות.. הוא זה שלא מבין כמה יש להעניק במילים כתובות..הוא הבחין בכך שעברה עליה איזו התרגשות.. ומיד שאל עם הכל כשורה.. היא מיהרה להשיב לו שהיא עסוקה נורא וקצת לחוצה.. לכן מיהר הוא להפרד ממנה.. שהניחה את הטלפון חזרה למקומו.. הביטה סביב שום לחץ לא היה שם.. אולי הלחץ היחידי שהתעורר בה היה מאותן מילים על הדף הפשוט... היא היתה בטוחה ב100% אין סיכוי בעולם שהבן זוג שלה יכתוב כאלו מילים.. והסקרנות ריחפה ולא הניחה לה.. לשארית היום היא פשוט ניסתה לנחש מי הוא אותו כותב מכתב שגרם לה לאיזה הגעה לשיא שטרם חוותה..כל אותו יום הביטה בכל עובדי המשרד.. היא קצת הכירה מפה לשם את רובם ואף אחד מהם לא נראה לה כמועמד פוטנצילי... וזה רק שיגע אותה יותר ויותר.. לקראת סיום יום העבודה.. הרימה טלפון לחברה הכי טובה שלה זה היה הרגל יומי בשעה המסויימת הזו לצלצל להחליף איתה את חוויות היום.... ואז היא גם הקריאה לה את המכתב.. ושוב כמו בפעם הראשונה סף ההתרגשות עלה... ... בימים ארוכים שלא נגמרים את לי ההתחלה וגם הסוף ששפתייך בי אוחזות וגופי מצטמרר מי אז חושק בסוף.. כי כל התחלה זו את.. הנה את לפניי ואת היא חלומי גם מציאותי.. לילה או יום איתך עד ימי אין קץ כחיבור מתמזג.. שהופך לאחד שלם... אנחה מעברו של הקו אנחה והתמוססות.. החברה פשוט נמסה בדיוק כמוה ומה היה שם במילים הכל כך מעטות שאותה הטריף והנה היא לא לבד בתחושה כי מצידו האחר של הקו חברה שלה פשוט הפסיקה לנשום.. יחד ניסו לתהות בקנקנו של אותו כותב עלום.. אך ללא הצלחה יתרה.. היה זה מכתב שנשלח אך הכותב לא נשלח איתו הוא נשאר עלום בשם... והפתרום שלה לכל זה היה.. החלטה שהחליטה בינה לבין עצמה אולי לא הבן זוג הוא זה ששלח את המכתב.. אבל מבחינתה לעד יהיו אלו כמו מילים ממנו...
