שמאל ציוני בישראל. מי, מה ולמה.
מ-69 אני מצביע לכנסת ומ-74 לשמאל. אז זה היה "מוקד" של מאירקה פעיל וההמשך ידוע. היום התפיסות הפוליטיות של השמאל הפכו לנחלת המרכז. אפילו חלק מהמרכז-ימין. דהיינו החזרת רוב השטחים הכבושים. שתי מדינות לשני עמים. אין עוד מקום למפלגה כמו מרץ (יחד? שיהיה), כשם שאין מקום למפלגת הליכוד המפרפרת בין מרכז לימין. זה שבמרץ יש ח"כים מצוינים בהגינותם וחרוצים בעבודתם הפרלמנטרית זו נחמת עניים ובעיקר - טיפשים. מרץ עם כל הכבוד, לא יכלה להציל את הסכר המתמוטט, והפער החברתי - כלכלי בעשור האחרון הלך והעמיק. בבחירות האחרונות היו דיבורים על הליכה משותפת עם מפלגת העבודה. בגלל שיקולים של אגו זה לא קרה. התאכזבתי מאד, ועדיין שמתי מרץ בקלפי. אך לא עוד. אני מכיר רבים שמרגישים כמוני. מרץ בדרך להיעלם ועדיף שזה יקרה בקרוב, בדרך של התמזגות מאורגנת במפלגת העבודה, מאשר בתבוסה גמורה ו-0 ח"כים בבחירות הבאות. העבודה היא גם בכיוון הפוליטי השפוי וגם נושאת את הנס של ה"אג'נדה החברתית" (כידוע יש פער בין נסים ומעשים אך זה נכון לגבי כולם). מצד שני אני פוגש כמה מחבריי הטובים, בלי מירכאות, שהקצינו לכיוון רק"ח והמפלגות הערביות האנטי ציוניות במוצהר. דוגמא: הפרעה אלימה לבניית גדר הביטחון זה סיוע לטרור. אין לי הגדרה אחרת לזה. ועכשיו בא "הדבר האמיתי". הלחימה בחיזבאללה (וחמאס, לא לשכוח, זה מאותו בית יוצר). תזכורת: האיסלאם הפונדמנטליסטי לא סופר אותנו בני אדם חיים, אלא כנתינים נחותי זכויות בכל-פלסטין האיסלאמית. מי שעדיין לא קרא את אמנת החמאס, הגיע הזמן שיעשה זאת. שמחתי לשמוע בדיווח מההפגנה הערב בת"א, שמרץ הרשמית לא השתתפה בה ואפילו לא שלום עכשיו. אני מקווה שרואי השחורות (כאן בפורום בין השאר) יתבדו. התנהלות נבונה תוך לימוד לקחי העבר לא תביא אותנו למלחמת לבנון מס' 2, ל"סברה ושתילה" מס' 2 וכן הלאה. אני מכיר את התיאוריה אודות ה"הגנרלים" שהאינטרס העיקרי שלהם הוא לשמר את כוחו של הצבא, ולשם כך הם ימשכו באף את ממשלת אולמרט - פרץ אל תוך הבוץ הלבנוני. אני לא קונה את זה עכשיו. בסה"כ, הלחימה הנוכחית בעזה ובגבול לבנון (מלחמה, מבצע... התואר והשם אינם חשובים), תחדד עוד יותר את קוי התיחום מחדש של קבוצות פוליטיות בישראל. "הולדת" קדימה, ריסוק הליכוד והיעלמות שינוי הם חלק מהתהליך הזה. השלב הבא הוא איחוד כל הכוחות המאמינים שהכרחי קיומו של שמאל ציוני חזק ומשפיע בישראל; שמאל פוליטי ושמאל חברתי-כלכלי שיהפוך את האתוס הסוציאל דמוקרטי מחזון למציאות. אסור ששוב יגברו הכוחות המפצלים בשמאל ובכך יחזקו את הימין.
מ-69 אני מצביע לכנסת ומ-74 לשמאל. אז זה היה "מוקד" של מאירקה פעיל וההמשך ידוע. היום התפיסות הפוליטיות של השמאל הפכו לנחלת המרכז. אפילו חלק מהמרכז-ימין. דהיינו החזרת רוב השטחים הכבושים. שתי מדינות לשני עמים. אין עוד מקום למפלגה כמו מרץ (יחד? שיהיה), כשם שאין מקום למפלגת הליכוד המפרפרת בין מרכז לימין. זה שבמרץ יש ח"כים מצוינים בהגינותם וחרוצים בעבודתם הפרלמנטרית זו נחמת עניים ובעיקר - טיפשים. מרץ עם כל הכבוד, לא יכלה להציל את הסכר המתמוטט, והפער החברתי - כלכלי בעשור האחרון הלך והעמיק. בבחירות האחרונות היו דיבורים על הליכה משותפת עם מפלגת העבודה. בגלל שיקולים של אגו זה לא קרה. התאכזבתי מאד, ועדיין שמתי מרץ בקלפי. אך לא עוד. אני מכיר רבים שמרגישים כמוני. מרץ בדרך להיעלם ועדיף שזה יקרה בקרוב, בדרך של התמזגות מאורגנת במפלגת העבודה, מאשר בתבוסה גמורה ו-0 ח"כים בבחירות הבאות. העבודה היא גם בכיוון הפוליטי השפוי וגם נושאת את הנס של ה"אג'נדה החברתית" (כידוע יש פער בין נסים ומעשים אך זה נכון לגבי כולם). מצד שני אני פוגש כמה מחבריי הטובים, בלי מירכאות, שהקצינו לכיוון רק"ח והמפלגות הערביות האנטי ציוניות במוצהר. דוגמא: הפרעה אלימה לבניית גדר הביטחון זה סיוע לטרור. אין לי הגדרה אחרת לזה. ועכשיו בא "הדבר האמיתי". הלחימה בחיזבאללה (וחמאס, לא לשכוח, זה מאותו בית יוצר). תזכורת: האיסלאם הפונדמנטליסטי לא סופר אותנו בני אדם חיים, אלא כנתינים נחותי זכויות בכל-פלסטין האיסלאמית. מי שעדיין לא קרא את אמנת החמאס, הגיע הזמן שיעשה זאת. שמחתי לשמוע בדיווח מההפגנה הערב בת"א, שמרץ הרשמית לא השתתפה בה ואפילו לא שלום עכשיו. אני מקווה שרואי השחורות (כאן בפורום בין השאר) יתבדו. התנהלות נבונה תוך לימוד לקחי העבר לא תביא אותנו למלחמת לבנון מס' 2, ל"סברה ושתילה" מס' 2 וכן הלאה. אני מכיר את התיאוריה אודות ה"הגנרלים" שהאינטרס העיקרי שלהם הוא לשמר את כוחו של הצבא, ולשם כך הם ימשכו באף את ממשלת אולמרט - פרץ אל תוך הבוץ הלבנוני. אני לא קונה את זה עכשיו. בסה"כ, הלחימה הנוכחית בעזה ובגבול לבנון (מלחמה, מבצע... התואר והשם אינם חשובים), תחדד עוד יותר את קוי התיחום מחדש של קבוצות פוליטיות בישראל. "הולדת" קדימה, ריסוק הליכוד והיעלמות שינוי הם חלק מהתהליך הזה. השלב הבא הוא איחוד כל הכוחות המאמינים שהכרחי קיומו של שמאל ציוני חזק ומשפיע בישראל; שמאל פוליטי ושמאל חברתי-כלכלי שיהפוך את האתוס הסוציאל דמוקרטי מחזון למציאות. אסור ששוב יגברו הכוחות המפצלים בשמאל ובכך יחזקו את הימין.
