שמונה בבוקר בדיוק צלצל לו הפלאפון
הבוקר. "הלו" אמרתי מספר פעמים וכל מה שהצלחתי לשמוע זה שיר מרוחק. לא סגרתי. הקשבתי בדממה. השיר שלנו התנגנן לו שם ברקע. "רמז". קולות מן האוב שהגיעו בדמותו של שיר. בסופו של השיר שמעתי אותו אומר "הלו?" "כן" עניתי בקול חלוש "שמעתי". והוא סגר הפלאפון. הוא רצה שאדע שהוא לא שכח. ואני? מקשיבה לקולות שצצים לפעמים מן העבר, כבר לא כואבים כלל כמו פעם לפעמים אפילו אפשר קצת להתרפק על האהבה ההיא. זכרונות עם שיר משותף
הבוקר. "הלו" אמרתי מספר פעמים וכל מה שהצלחתי לשמוע זה שיר מרוחק. לא סגרתי. הקשבתי בדממה. השיר שלנו התנגנן לו שם ברקע. "רמז". קולות מן האוב שהגיעו בדמותו של שיר. בסופו של השיר שמעתי אותו אומר "הלו?" "כן" עניתי בקול חלוש "שמעתי". והוא סגר הפלאפון. הוא רצה שאדע שהוא לא שכח. ואני? מקשיבה לקולות שצצים לפעמים מן העבר, כבר לא כואבים כלל כמו פעם לפעמים אפילו אפשר קצת להתרפק על האהבה ההיא. זכרונות עם שיר משותף
