שמות פעולה בעברית

[שלמה יונה]

שמות פעולה בעברית

יצירת שמות פעולה בעברית מתוך פעלים היא קלה, ע"י נטיית הבינוני. ומה בנוגע לשמות פעולה הנגזרים משמות עצם או תארי הפועל? כיצד זה מתבצע? מה הכללים? למשל: מהירות -- במהירות יופי -- ??? כיעור -- ??? מה הדין? מה הכלל? מי יודע להצביע על עבודות או מאמרים בנושא?

 

[שלמה יונה]

כינויי הפעול (כינויי מושא לפעלים)

שורש: ש'מ'ר' בניין קל. עתיד אפעול. התוכלו לעזור לי עם הנטייה המלאה של זמן עתיד עבור השורש ש'מ'ר' בבניין קל עם כינויי מושא חבורים? אני מסתכל ב"לוח הפעלים השלם" של ברקלי ונראה כי לא כל הנטייה מופיעה שם, אלא רק חלקה. כאילו שמה שלא מוזכר, ברור כיצד לנטות. ברם, איני בטוח שההטיות שאני מייצר הן נכונות. לדוגמה: עבור "אשמור", מה הנטיות עם כינויי המושא אותי אותך (זכר ונקבה) אותו אותה אותנו אתכם אתכן אותם אותן האם כך? אותי -- אותך אשמרך אותו אשמרהו אותה אשמרה אותנו -- אתכם אשמרכם אתכן אשמרכן אותם אשמרם אותן אשמרן או אולי כך? אותי -- אותך אשמורך אותו אשמורהו אותה אשמורה אותנו -- אתכם אשמורכם אתכן אשמורכן אותם אשמורם אותן אשמורן או, אולי אני לא מדייק לחלוטין לאורך כל הנטייה בשני המקרים? מי יודע?

 

[גנגי]

הקבוצה הראשונה היא הנכונה.

אשמרני ואשמרנו (גוף ראשון יחיד ורבים) - תיאורטיים בלבד (אשמור את עצמי, אשמור את עצמנו - תבין שאלו פעלים שרק בתיאוריה יכולים להתקיים).

 

[שלמה יונה]

תודה

 

[or99]

../images/Emo18.gif רגע! חכה!

גנגי אמרה שהקבוצה הראשונה נכונה, אבל לדעתי אינכם מתכוונים לאותו הניקוד! מהעובדה שבקבוצה השנייה הוספת ו' לכל תנועת O גם כשלא צריך, אני מסיק שקבוצה הראשונה התכוונת לתנועה אחרת! למעשה בחלק מהמקרים נכונה דווקא הצורה השנייה. זו הצורה הנכונה ע"פ אבן שושן (בניקוד חלקי): אותך אֶשְמָרְךָ (המ' בקמץ קטן! O) [נקבה - אֶשְמְרֵךְ] אותו אשְמְרֵהוּ אותה אשְמְרֶהָ אתכם אשמָרְכם (המ' בקמץ קטן! O) אתכן אשמָרְכן (המ' בקמץ קטן! O) אותם אשְמְרֵם אותן אשְמְרֵן

 

[שלמה יונה]

ובכתיב חסר ניקוד כיצד?

כיצד עלי לכתוב נטייה זו בשלמותה בכתיב חסר ניקוד? מה הדין לגבי הקמץ הקטן? תמיד לייצגו ב-ו? תמיד להתעלם (כמו במילה "אמנם")? או שלפעמים כך ולפעמים כך? מה הכלל אומר? תודה.

 

[גנגי]

בכתיב חסר ניקוד

כותבים ללא שינוי, מפני שקמץ קטן לא מקבל ו' בכתיב מלא.

 

[hapax legomenon]

אני לא מתמצאת בכללי האקדמיה

אבל אני אישית מעדיפה כן לכתוב ו' כציון לקמץ קטן. למשל, אני כותבת 'הועלה' (בניין הופעל) וגם 'חוכמה' (להבדיל מ'חֲכָמָה').

 

[גנגי]

את גם כותבת

צוהוריים? לא אמרתי מה טוב ומה רע, אבל האיש שאל, לפי מיטב הבנתי, מה "נכון". "נכון" אלו הכללים שקבעה האקדמיה, בעיקר כשהוא מדבר על צרכיו המחקריים. מה רצוי, זו כבר שאלה אחרת. מה את מעדיפה, זו בכלל שאלה אחרת.

 

[hapax legomenon]

ובכן,

אני דווקא כותבת 'צהרים'. אחרי ה-צ' בכלל אין לי סיבה לכתוב ו', משום שאני מבטאת תנועת a. ה-ה' מנוקדת בחטף סגול, כך שממילא היא לא מוכיחה כלום לענייננו. מכל מקום, המילה הזאת יוצאת דופן, משום שבה הכתיב החסר השתלט. בדומה, נהוג לכתוב גם 'כהן' ללא ו', אף על פי שה-כ' מנוקדת בחולם, שלפי המשקל, אמור להיות חולם מלא. כפי שוודאי שמת לב, אני לא רואה קשר מחייב בין כללי האקדמיה לבין שפה קבילה (להבדיל מ'תקינה'). האקדמיה בוחרת באפשרות מסויימת, אבל פעמים רבות יש עוד אפשרויות לגיטימיות, השכיחות לא פחות בלשונם של מלומדים ומשכילים. אני לא רואה סיבה לפסול את האפשרויות האלה רק מפני שאינן עולות בקנה אחד עם החלטות האקדמיה. בנקודה זאת, ההעדפה האישית שלי (או שלך או של גולשים אחרים בפורום) בהחלט רלבנטית. כעת נשאלת השאלה, למה אדם מתכוון כשהוא שואל מה "נכון": האם הוא מעוניין לדעת מהי קביעת האקדמיה, או שמא הוא מעוניין להכיר את האפשרויות השונות שלא תסמנה אותו כעילג. לדעתי, במקום להחליט בשבילו, אפשר פשוט לשאול אותו. תשובות בסגנון "ככה זה" ללא הפירוט שבעצם מדובר בקביעת האקדמיה, שלאו דווקא מקובלת על כולם, מאוד מקוממות אותי.

 

[or99]

לא הבנתי...

מדוע את מבטאת תנועת a. במה צָהֳרַים שונה מהָעֳלָה שבהודעה הקודמת? (והאם זו טעות, או שבאמת קוראים לחטף הזה "חטף סגול"?)

 

[hapax legomenon]

טעות טיפשית

חטף קמץ, כמובן. כששמתי לב לזה היה מאוחר מדי... פעם למדתי, שלרצף קמץ-חטף קמץ יש שתי מסורות הגייה: a-o או o-o. ניסיתי לחשוב על מילים לדוגמא, ואז התברר לי, שלא רק שאין עקביות באופן ההגייה למילים אלה, לא אצלי ולא אצל אחרים, אלא מילים מסויימות יש אף המבטאים o-a (ואני בתוכם), ומילים אחרות יש המבטאים a-a. דוגמאות: נָעֳמִי - מקובל a-o (למי שבכלל הוגה את ה-ע' ולא מכווץ ל'נוֹמי'), וכך גם בתעתיק לאנגלית: Naomi. צָהֳרַים - שתי הצורות מקובלות: o-o ו-a-o. אני מעדיפה לרוב את השנייה. גָּעֳלִי, יָהֳרָה, הָעֳלָה - לרוב מבטאים o-a, וכך גם בכתיב מלא: 'גועלי', 'יוהרה', 'הועלה'. טָהֳרָה - לרוב מבטאים a-a (אני משתדלת שלא). אז יכול להיות ששתי האפשרויות האחרונות בכלל לא תקניות, אבל צריך להודות ש'גועולי' נשמע די מוזר, ו'געולי' נשמע עוד יותר מוזר.

 

[or99]

עד כמה שידוע לי...

הצורות אה-אה ואו-אה אכן אינן תקניות. גם הצורה אה-או בעייתית ביותר. אומנם עדות המזרח וצפון אפריקה אימצו אותה, אבל למיטב ידיעתי החוקרים מסתייגים ממנה. טוב... אני שמח שלפחות אינך מבטאת צהריים ב-aa, ככל ההיפר-קורקציונרים למינהם...

 

[קוגני]

../images/Emo45.gif

 

[שלמה יונה]

תודה.

 

[doronr64]

לוחות הנטייה במילון אבן-שושן

תוכל למצוא את לוחות הנטייה שאתה מחפש במוספים של מילון אבן-שושן. בטופס שבידי (המהדורה המשולבת משנת תשנ"ז) - מוסף ז, לוח ג (כרך ה, עמ' 2110).

 

[שלמה יונה]

תודה.

 

[גנגי]

אתה אוהב ירקות?

כי עשית סלט. שמות פעולה נוצרים מהבינוני? כיצד בדיוק? "במהירות" זה שם פעולה? חשבתי לתומי שזה תואר הפועל. שם פעולה הוא השם של הפעולה. למשל, אם אתה אוכל, לפעולה שאתה עושה קוראים "אכילה". זה שם פעולה. שם פעולה, מתוקף היותו שם של פעולה, יכול לבוא מתוך מערכת הפועל ולא מתוך מערכת השם. הוא לא נגזר משמות תואר ולא משמות פועל ולא משמות עצם - רק מהפועל עצמו.

 

[שלמה יונה]

כן. אכן סלט.

תואר הפועל, נכון. תודה על הסדר בבלבול. עכשיו, אנסח מחדש. מה הדין ביצירת תארי פועל? מה מקורם? נדמה כי גם ממערכת השם וגם ממערכת הפועל. האם תארי הפועל הם derivational או inflectional? כיצד יוצרים תארי פועל?

 

[slevinger]

יש פעלים גזורי שם

ומכאן שיש שם פעולה חדש תנייני, כמו השורש ר.ו.מ שהפועל הוא להרים, למשל להרים תרומה. ואז נוצר שורש תנייני - ת.ר.מ - ששם הפעולה שלו הוא תרימה, הלא כן?? נראה לי שלזאת היתה הכוונה בשאלה.