שמחה אך עייפה ומותשת

[תמר חדוה]

שמחה אך עייפה ומותשת

אני בהריון ב"ה. הריון שלישי בשנה וחצי האחרונות. הריון שנקלט תוך פחות משלושה חודשים מאז הלידה השקטה. הריון שניצל בזכות רופא שבדק רמת פרוגסטרון וישר נתן תמיכה מתאימה. הריון אחרי הריון שלם וארוך של עבודה קשה ללא תוצאות.
חשבתי לתומי שהריון חדש זה לקבל את הילד שלי בחזרה, אבל זה אחד אחר, ואני מתגעגעת עוד לקודם.
רוצה להתחבר לעובר החדש ולא יודעת איך. אין לי אומץ ואני לא מצליחה. רק הפנים של הילד שאיבדתי עולות בי.
עברנו את האולטרסאונד הראשון עם הדופק. בהריון הקודם צהלתי משמחה, סיפרתי לכל העולם, התחלתי לרוץ לכל הרופאים כדי לשמור עליו. עכשיו לא מתחשק לי בכלל לצאת מהבית, רק רוצה לישון ולהתחבא עד שאגיע כבר ללידה חדשה עם תינוק חי שיבכה בקולי קולות. לא מצליחה להבין איך העוברון הקטנצ'יק הזה הגיע ולאן נעלם הילד של ה3300 שילדתי ועבדתי קשה בשבילו.
אני רוצה כל כך להתחבר ומרגישה שאני לא מצליחה מספיק. מחכה להרגיש אותו זז, אולי זה יזיז משהו בתוך ליבי.
תאחלו לי בהצלחה בבקשה

 

[כבשה0פועה]

מאחלת לך הצלחה מעומק הלב

הכאב ניכר מכל מילה ומילה שלך. מקוה שאת נתמכת על-ידי הסביבה, ושיש לך עם מי לחלוק את העצב, הכאב והגעגוע, גם בסביבה הקרובה שלך (מובן שגם אתנו בפורום).
לא התנסיתי באבדן הקשה והמורכב שאת חווית, שהוא שכול של ממש, אבל אני מניחה שאף ילד לעולם לא יחליף את התינוק הראשון שלך והגעגוע אליו ישאר, אולי בשינוי צורה. בעיקר מאחלת לך תינוק בוכה בקולי קולות והרבה אושר.

 

[אליסקה]

מאחלת לך הצלחה מכל הלב

וגם שעם הזמן תחושתך תשתנה, ותשמחי גם את בהריון החדש.
מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין, והכאב שלך מאוד מובן.
מחזיקה לך אצבעות שיסתיים בידיים מלאות. חזקי ואמצי.

 

[איןאריותכאלה]

תמר היקרה - ברוכה הבאה

אין תחליף. את צודקת לגמרי, העוברון החדש שהתמקם ברחמך אינו 'במקום' זה שאבד לך ולא ישוב. זה חלק מהקושי בהריון אחרי אובדן, וחלק מהסיבה שבגללה יש לנו פורום נפרד. האבל והשמחה שזורים זה בזה. אין כאן אף אחת שמגיעה קלילה ושמחה להריון החדש. כולנו נושאות את מטעני העבר, ובמקרה שלך הם בהחלט כבדים, כבדים מאד.
ההבנה שאלה שני תהליכים שונים, שמתקיימים במקביל ולא מבטלים זה את זה - מקלה במשהו על הבלבול. מצד אחד התינוק שאיבדת ממש בסוף תמיד יישאר בזכרונך, ההריון החדש לא ימחוק את קיומו. מצד שני, העוברון החדש נושא עמו מטענים טובים של תקווה ושל אופטימיות.
אנחנו פה ללוות אותך במסע הארוך עד הלידה הרועשת (אמן ואמן!) ובינתיים - זה בסדר גמור לרצות להתכסות בשמיכה עד סוף התשיעי, בסדר גמור להיות עייפה ותשושה מרוב משא החרדה, התקווה והצער המהולים זה בזה, וזה בסדר גמור לא להתחבר ולצהול. יהיה זמן לכל אלה. אולי לכשתרגישי תנועות ואולי אחר כך. כל מה שתרגישי לגיטימי לגמרי. אל תלחצי על עצמך, הניחי לנפשך לצעוד בקצב שלה.