שמחה לשתף שילדתי, לא היה פשוט...
אז ככה...
אחרי שלושה הריונות ולידות בלי סיבוכים משמעותיים, החלטנו להביא ילד רביעי ובשבוע 17 נאלצנו לעבור הפסקת הריון בעקבות מום קשה והכל השתנה...
החלטנו לנסות שוב וההיריון נקלט יחסית מהר.
הסקירה עברה בשלום אבל נצפתה מחיצה שעלולה הייתה לגרום לפגיעה בעובר ולאורך ההיריון בדקנו מה שלומה, לקראת סוף ההיריון היא נעלמה וחשבתי שזהו, מעכשיו אין חרדות, הכל זורם.
אבל עדיין בהריון הזה הרגשתי שונה, המחשבה שאולי אני לא בהריון חלפה בראשי לא פעם (אמרתי לעצמי- יש לך בטן, עשית מי שפיר, ראית א.ס. את בהריון!), לא התחברתי לעובר ולא הצלחתי לדבר איתה וכל הזמן חששתי מהבשורה המרה.
ציפיתי ללדת בשבוע 37 והיו צירונים קטנים שלא התפתחו ללידה ושוב הוצפתי בפחדים. בשבוע 39 החלטתי שמספיק ועשיתי סטריפיניג. התחלנו לידה עם צירים לא ממש סדירים, הפתיחה גדלה והתינוקת לא ירדה, התחילו האטות בדופק ופתאום הצירים התרווחו. ביקשו שאעשה עיסוי פטמות- וזה יצר את הצירים, כעבור שעתיים מתישות הנסיכה יצאה והמיילדת אמרה "התינוקת הזו היא נס" היה קשר בחבל הטבור, היא לא הייתה אמורה לשרוד את הלידה חוץ מזה שהיא נולדה על הגב ולכן התקשתה לרדת.
היום הנסיכה הקטנה שלי, הלוחמת, הנס שלי, שוכבת בעגלה, היא יפהפיה ומתוקה ואני מאוהבת בה והמחשבה "מה היה אילו..." מבקרת מפעם לפעם ואני מודה לאלוהים על ההשגחה ועל שנולדה בחיים, בריאה!
לא היה פשוט בכלל, אבל אני מתמקדת בתוצאה.
אני מודה לכן בפורום המקסים הזה ובפורום השכן- שנתן לי המון כוחות. גם אם רק קראתי ופחות כתבתי. היכרתי צד אחר שקיים בי שלא היכרתי קודם ובזכותכן לא נפלתי והמשכתי קדימה.
תודה ובשורות טובות לכולכן וכמובן לידה קלה וידיים מלאות!!!
אז ככה...
אחרי שלושה הריונות ולידות בלי סיבוכים משמעותיים, החלטנו להביא ילד רביעי ובשבוע 17 נאלצנו לעבור הפסקת הריון בעקבות מום קשה והכל השתנה...
החלטנו לנסות שוב וההיריון נקלט יחסית מהר.
הסקירה עברה בשלום אבל נצפתה מחיצה שעלולה הייתה לגרום לפגיעה בעובר ולאורך ההיריון בדקנו מה שלומה, לקראת סוף ההיריון היא נעלמה וחשבתי שזהו, מעכשיו אין חרדות, הכל זורם.
אבל עדיין בהריון הזה הרגשתי שונה, המחשבה שאולי אני לא בהריון חלפה בראשי לא פעם (אמרתי לעצמי- יש לך בטן, עשית מי שפיר, ראית א.ס. את בהריון!), לא התחברתי לעובר ולא הצלחתי לדבר איתה וכל הזמן חששתי מהבשורה המרה.
ציפיתי ללדת בשבוע 37 והיו צירונים קטנים שלא התפתחו ללידה ושוב הוצפתי בפחדים. בשבוע 39 החלטתי שמספיק ועשיתי סטריפיניג. התחלנו לידה עם צירים לא ממש סדירים, הפתיחה גדלה והתינוקת לא ירדה, התחילו האטות בדופק ופתאום הצירים התרווחו. ביקשו שאעשה עיסוי פטמות- וזה יצר את הצירים, כעבור שעתיים מתישות הנסיכה יצאה והמיילדת אמרה "התינוקת הזו היא נס" היה קשר בחבל הטבור, היא לא הייתה אמורה לשרוד את הלידה חוץ מזה שהיא נולדה על הגב ולכן התקשתה לרדת.
היום הנסיכה הקטנה שלי, הלוחמת, הנס שלי, שוכבת בעגלה, היא יפהפיה ומתוקה ואני מאוהבת בה והמחשבה "מה היה אילו..." מבקרת מפעם לפעם ואני מודה לאלוהים על ההשגחה ועל שנולדה בחיים, בריאה!
לא היה פשוט בכלל, אבל אני מתמקדת בתוצאה.
אני מודה לכן בפורום המקסים הזה ובפורום השכן- שנתן לי המון כוחות. גם אם רק קראתי ופחות כתבתי. היכרתי צד אחר שקיים בי שלא היכרתי קודם ובזכותכן לא נפלתי והמשכתי קדימה.
תודה ובשורות טובות לכולכן וכמובן לידה קלה וידיים מלאות!!!
