שמחות קטנות.
לפני כמה ימים, כשהייתי בעבודה, דיברנו קצת על אמונה, אני פחות דיברתי – יותר הקשבתי. אתה יודע איך אני, מתביישת לומר את שאני חושבת. הדר אמרה שאתה כל הזמן איתה ושהיא יודעת בלי עין הרע שתעזור לה כשהיא תצטרך. היא גם אמרה לנו לדבר איתך, שזה טוב לדבר איתך. אבל אתה יודע איך אני, לא טובה מידי בדיבורים, לא תמיד יודעת מה לומר. אז בחרתי לכתוב לך, אני מקווה שאתה גם קורא מה שאנחנו כותבים לך, בעצם אני חושבת שאני יודעת, שאתה קורא מה שאנחנו כותבים לך. דברים קטנים קרו לי לאחרונה, קטנים אבל מהסוג שפשוט ממלאים אותך באמונה ענקית, בהתלהבות ואדרנלין, כל מיני צירופי מקרים שאני אומרת לעצמי, שלא יכול להיות שזה קרה ככה סתם במקרה, מישהו כיוון שזה יקרה. זה לא צירופי מקרים רגילים כל כך. זה הרבה דברים, צפופים. דברים שגורמים לי לחשוב. כל מיני שמחות קטנות. שגורמות לי להרגיש שאתה איתי לאחרונה, בלי עין הרע. אתה שומע אותי נכון? לפעמים אני פוחדת שאולי אתה מאוכזב ממני, או לא כל כך אוהב אותי, כי אני לא שומרת על כל המצוות שלך. ואני אפילו רואה טלוויזיה ביום שבת, וגם נוסעת באוטו. ואתה לא רוצה שככה נהיה. וזה גורם לי להרגיש קצת שאתה מאוכזב, כאילו אני לא לגמרי שלך לפעמים. מרגיש קצת שלא מגיע לי יותר מידיי, כי אני לא מקיימת את מה שאתה מצפה שנקיים. ואני שומעת אנשים, חילוניים כמוני, שבטוחים שאתה איתם. ואני אומרת אם אתה איתם, אולי אתה גם איתי? אני יועדת שאתה גם איתי. המקרים האחרונים גילו לי את זה, לחשו לי באוזן שהדברים הקטנים האלה, שמחממים כל כך את הלב ונותנים תקווה והרגשה טובה, למרות שהם קטנים, ואולי כשאספר עליהם למישהו הוא לא יקדיש לזה יותר מידיי מחשבה וזה לא יעורר בו כלום. אבל לי הם עשו כל כך טוב. וגרמו לי להרגיש שמישהו כיוון לכך שהם יקרו, כי הוא ידע שזה מה שאני רוצה. שלזה אני משתוקקת. ואם עשית את זה אולי הנחת שזה מגיע לי. שרציתי מספיק. עשית את זה בשבילי. אולי אתה כן אוהב אותי? סה"כ גם אני הילדה שלך, כמו כולנו. ואני לא רעה, אני באמת לא חושבת שאני אדם רע. אני רוצה לבקש ממך משהו, אני רוצה לבקש שתהיה איתי. שתעזור לי להתרומם ולהרגיש עוד שמחות קטנות שכאלו. אתה יודע כמה עצוב לי להרגיש לבד. כמה שזה בטח עצוב לכל אחד שמרגיש בודד. בבקשה, תעשה שזה יפסיק, שאני לא אהיה לבד כל כך עוד הרבה זמן. בבקשה תעשה שהוא יאהב אותי. או שמישהו אחר יאהב אותי וגם אני יאהב אותו. אני מקווה שזו לו חוצפה ממני לבקש את זה ממך, ככה בישירות שכזאת. אבל לפעמים זה כבר מתחיל להרגיש לי כמעט ייאוש, ואל מי אני יכולה לפנות אם לא אלייך? אני גם מאוד מקווה שתמשיך להיות איתי בתקופה הזאת, שהולכת להגיע אלי ממש בקרוב, אתה יודע שאני קצת מפחדת נכון? שקשה לי ככה להיפרד מכולם, לא לראות את המשפחה בתדירות גבוהה. מפחיד לי להתחיל התחלה חדשה שכזאת, קצת מלחיץ אותי הצבא הזה. אני פוחדת להרגיש שם לבד כל כך. פוחדת שלא יהיה לי טוב. אני מאוד מקווה שתהיה איתי ושתעזור לי. שתכוון אותי. ואני רוצה מאוד להודות לך, על השמחות הקטנות האלה, שגרמו לי להרגיש שיש מישהו שכיוון אותי, שהזיז קצת את הדברים, לא יותר מידיי, רק טיפה. וגרם להם להגיע אלי, ולגרום לי לחמימות הזאת שבלב, לגרום לי לדעת, שאנחנו אף פעם לא לבד. ואתה תמיד איתנו, מלווה אותנו בכאב, ומלווה אותנו בשמחה. גם אם לפעמים זה נראה, שאנחנו הכי לבד בעולם. העקבות שלך תמיד איתנו. מכוונות אותנו. מרימות אותנו בחזרה על הרגלים. ולו לזמן קצר. תודה.
לפני כמה ימים, כשהייתי בעבודה, דיברנו קצת על אמונה, אני פחות דיברתי – יותר הקשבתי. אתה יודע איך אני, מתביישת לומר את שאני חושבת. הדר אמרה שאתה כל הזמן איתה ושהיא יודעת בלי עין הרע שתעזור לה כשהיא תצטרך. היא גם אמרה לנו לדבר איתך, שזה טוב לדבר איתך. אבל אתה יודע איך אני, לא טובה מידי בדיבורים, לא תמיד יודעת מה לומר. אז בחרתי לכתוב לך, אני מקווה שאתה גם קורא מה שאנחנו כותבים לך, בעצם אני חושבת שאני יודעת, שאתה קורא מה שאנחנו כותבים לך. דברים קטנים קרו לי לאחרונה, קטנים אבל מהסוג שפשוט ממלאים אותך באמונה ענקית, בהתלהבות ואדרנלין, כל מיני צירופי מקרים שאני אומרת לעצמי, שלא יכול להיות שזה קרה ככה סתם במקרה, מישהו כיוון שזה יקרה. זה לא צירופי מקרים רגילים כל כך. זה הרבה דברים, צפופים. דברים שגורמים לי לחשוב. כל מיני שמחות קטנות. שגורמות לי להרגיש שאתה איתי לאחרונה, בלי עין הרע. אתה שומע אותי נכון? לפעמים אני פוחדת שאולי אתה מאוכזב ממני, או לא כל כך אוהב אותי, כי אני לא שומרת על כל המצוות שלך. ואני אפילו רואה טלוויזיה ביום שבת, וגם נוסעת באוטו. ואתה לא רוצה שככה נהיה. וזה גורם לי להרגיש קצת שאתה מאוכזב, כאילו אני לא לגמרי שלך לפעמים. מרגיש קצת שלא מגיע לי יותר מידיי, כי אני לא מקיימת את מה שאתה מצפה שנקיים. ואני שומעת אנשים, חילוניים כמוני, שבטוחים שאתה איתם. ואני אומרת אם אתה איתם, אולי אתה גם איתי? אני יועדת שאתה גם איתי. המקרים האחרונים גילו לי את זה, לחשו לי באוזן שהדברים הקטנים האלה, שמחממים כל כך את הלב ונותנים תקווה והרגשה טובה, למרות שהם קטנים, ואולי כשאספר עליהם למישהו הוא לא יקדיש לזה יותר מידיי מחשבה וזה לא יעורר בו כלום. אבל לי הם עשו כל כך טוב. וגרמו לי להרגיש שמישהו כיוון לכך שהם יקרו, כי הוא ידע שזה מה שאני רוצה. שלזה אני משתוקקת. ואם עשית את זה אולי הנחת שזה מגיע לי. שרציתי מספיק. עשית את זה בשבילי. אולי אתה כן אוהב אותי? סה"כ גם אני הילדה שלך, כמו כולנו. ואני לא רעה, אני באמת לא חושבת שאני אדם רע. אני רוצה לבקש ממך משהו, אני רוצה לבקש שתהיה איתי. שתעזור לי להתרומם ולהרגיש עוד שמחות קטנות שכאלו. אתה יודע כמה עצוב לי להרגיש לבד. כמה שזה בטח עצוב לכל אחד שמרגיש בודד. בבקשה, תעשה שזה יפסיק, שאני לא אהיה לבד כל כך עוד הרבה זמן. בבקשה תעשה שהוא יאהב אותי. או שמישהו אחר יאהב אותי וגם אני יאהב אותו. אני מקווה שזו לו חוצפה ממני לבקש את זה ממך, ככה בישירות שכזאת. אבל לפעמים זה כבר מתחיל להרגיש לי כמעט ייאוש, ואל מי אני יכולה לפנות אם לא אלייך? אני גם מאוד מקווה שתמשיך להיות איתי בתקופה הזאת, שהולכת להגיע אלי ממש בקרוב, אתה יודע שאני קצת מפחדת נכון? שקשה לי ככה להיפרד מכולם, לא לראות את המשפחה בתדירות גבוהה. מפחיד לי להתחיל התחלה חדשה שכזאת, קצת מלחיץ אותי הצבא הזה. אני פוחדת להרגיש שם לבד כל כך. פוחדת שלא יהיה לי טוב. אני מאוד מקווה שתהיה איתי ושתעזור לי. שתכוון אותי. ואני רוצה מאוד להודות לך, על השמחות הקטנות האלה, שגרמו לי להרגיש שיש מישהו שכיוון אותי, שהזיז קצת את הדברים, לא יותר מידיי, רק טיפה. וגרם להם להגיע אלי, ולגרום לי לחמימות הזאת שבלב, לגרום לי לדעת, שאנחנו אף פעם לא לבד. ואתה תמיד איתנו, מלווה אותנו בכאב, ומלווה אותנו בשמחה. גם אם לפעמים זה נראה, שאנחנו הכי לבד בעולם. העקבות שלך תמיד איתנו. מכוונות אותנו. מרימות אותנו בחזרה על הרגלים. ולו לזמן קצר. תודה.