ושוב תודה רבה ותשובות
איך אוספים בדים? על פני שנים, וגם בהחלפות - אני חברה בכמה קבוצות באינטרנט שבחלקן עשינו החלפות של scraps, שמאוד מגדילות את המאגר (ל-charm quilts לא צריך חתיכות בד גדולות - ריבוע של 5 אינץ' מספיק בדרך כלל). חלק מיצרני הבדים גם מוכרים מכל אוסף charm packs, ריבועים של 4 או 5 אינץ' מכל בד בקולקציה מסוימת, וגם זה מאוד מתאים לשמיכות מהסוג הזה. לא חייבים לקנות חצי מטר מכל בד כדי להגיע לגיוון. פה יש בדים כמספר המעוינים - אין לי מושג, אני חושבת שאיפה שהוא בסביבות ה-500.
גודל המעוינים - הצלע של כל מעוין היא באורך 3.75 אינץ', משהו כמו 7 ס"מ. אטין לי מושג איפה יש הדרכות - אני מכינה את הדוגמאות שלי לבד מהסתכלות בשמיכות עתיקות. העיקרון בשמיכות כאלה הוא לתפור את המעוינים ליחידות של 3 שנותנות משושה, ולהקפיד על אותו סדר - בהיר-בינוני-כהה. אח"כ כשתופרים את המשושים לשורות מקפידים שוב שהבהיר יהיה תמיד באותו מיקום - נניח מאוזן ולמעלה, כמו בשמיכה שלי. זה מה שנותן את אפקט התלת-מימד. נראה לי שאפשר למצוא הדרכות בחיפוש בפינטרסט על tumbling blocks quilt tutorial.
ולמי ששאלה על קצב החיים - יש לי שלושה ילדים שהקטן מהם בן 12, ואני עובדת ותמיד עבדתי במשרה מלאה. לעבודה ידנית לא צריך את פלחי הזמן הגדולים שדרושים לתפירה במכונה - אני לוקחת איתי לכל מקום שקית עם חתיכות גזורות, חוט ומחט ומחברת בלוקים (או עושה אפליקציות). יש לי כמה וכמה שמיכות שנתפרו בהמתנה שהילדים שלי יסיימו שיעורי שחייה, חוגי ג'ודו וקראטה - you get the picture. את התיפורים אני עושה בערב, מול הטלוויזיה, אם יש לי זמן. וזה מה שעשיתי גם כשהילדים שלי היו קטנים מאוד (התחלתי לתפור שמיכות טלאים כשהבת הגדולה שלי שהיום בת 24 הייתה בת שנה). ועוד משהו - הנשים במאה התשע עשרה, שתפרו שמיכות מופת שהיום מוצגות במוזיאונים, עבדו הרבה הרבה יותר קשה מאיתנו והיה להן הרבה פחות זמן פנוי. הן היו צריכות לבשל כל יום, לכבס כביסה ביד (וגם לסחוט ולתלות אותה), לגדל את התוצרת, להדליק אש בתנור פחמים כדי לאפות - שום דבר לא היה מוכן, הכול היה צריך להכין מאפס. וגם החיים של נשים עירוניות היו הרבה יותר מפרכים משלנו. אם הן יכלו, גם אני יכולה.
