שמיעה אבסולוטית- סדר בבלאגן
לא קראתי את השרשור הראשון במלואו, אך את השרשור השני כן. רציתי לעשות קצת סדר בנוגע לכמה מושגים, ולשתף בקצת מהניסיון והחוויות אחרי שלוש שנות לימודים של פיתוח שמיעה. המושג "שמיעה אבסולוטית" באופן עקרוני מתייחס לאנשים שנולדו ככה ולא לאנשים שפיתחו אותה. זה די דבילי, אבל זה המצב. כמובן שהשימוש במונח התרחב, וזה לטובה. שמיעה אבסולוטית היא שמיעה שבה אדם לא יודע לקשר תדר מסוים לתו מוסים, אלא היכולת שלו להבדיל בין התדרים, ולזכור את זה. לפיכח יש שני עניינים בגו: זיכרון, וחדות. אני אתחיל מהשני- כדי להבדיל בין דו לדו דיאז נדרשת חדות מיוחדת של שמיעה העוזרת להבדיל בין רמת התדירות המבדילה בין חצאי טונים. חדות זו יכולה להתפתח לרמה של רבעי ושמיניות טונים, אך לרוב לא ברמה אבסולוטית, אלא יחסית. כלומר- אדם בעל שמיעה אבסולוטית יחבין בתו לה, אך לא ברמת הדיוק של הכיוון שלו עד כדי שמינית טון או פחות, אלא אם יינתן לו לה מכוון לגמרי. אין צורך בשמיעה אבסולוטית כדי להבחין בהבדל הזה. לגבי הזיכרון- בניגוד לחדות, שהיא דבר שגם תינוק יכול להרגיש בו, הזיכרון תלוי בחינוך. הזיכרון הוא המקשר בין תדירות מסוימת לבין שם של תו ספציפי. גם הזיכרון וגם החדות קשורים לעניין "זיהוי" תו, אך לא רק. הם קשורים גם למה שנקרא "שמיעה יחסית" שהיא הכושר לחזור על מלודיה ללא קשר לגובה הכיוון המוחלט של התווים, והיא למעשה ההשלמה או ההפך של שמיעה אבסולוטית. זה בעיקר עניין של חדות. בעזרת החדות יכול אדם לכוון כלי נגינה בעזרת צליל נתון. כלומר- להתאים אותו. עניין הזיכרון נכנס כאן בנושא הפיתוח. בשמיעה יחסית אין צורך רב בזיכרון אך בשמיעה הרמונית, שגם היא יכולה להיות מנותקת משמיעה אבסולוטית, יש צורך רב גם בזיכרון וגם בחדות אבל פחות. זוהי היכולת להבחין בין צבעים הרמוניים שונים (באופן פשטני לדוגמא: מז'ור, מינור, מוקטן, מוגדל וכו').את השמיעה היחסית וההרמונית ניתן לפתח עד רמה גבוהה מאוד, לצד או בנפרד לשמיעה האבסולוטית. ובעניין השמיעה האבסולוטית כיכולת נרכשת או מולדת: זוהי בהחלט שמיעה מולדת. מה הכוונה? שיש אנשים שנולדו עם שמיעה חדה במיוחד ועם זיכרון מוסיקלי משובח והם מבדילים על נקלה בין הצלילים השונים בתדירויות השונות ויכולים לכוון כלי ללא צליל עזר, ועל-ידי חינוך מהיר הם גם מקשרים אותם לשמות התווים המקובלים. זוהי שמיעה שניתן לפתח, על ידי עבודה רבה, לפעמים בקלות לפעמים לא, הכל בהתאם ליכולות המולדות של האדם. אני לדוגמא, לא ניחנתי בשמיעה אבסולוטית, לא בזיכרון מוסיקלי מוצלח ובשמיעה יחסית די גרועה, ואחרי עבודה רבה הצלחתי לפתח את השמיעה ההרמונית שלי לדרגה לא רעה, אל לעולם לא תהיה לי שמיעה אבסולוטית ממש. לעיתים אני מזהה צליל אבסולוטי, כחלק מאקורד. כלומר: את התו סול רק כשהוא בא בצורה של אקורד סול מז'ור או מינור, וכו'. אני מקווה שזה שופך אור ומוסיף מידע לכל התחומים שהועלו.
לא קראתי את השרשור הראשון במלואו, אך את השרשור השני כן. רציתי לעשות קצת סדר בנוגע לכמה מושגים, ולשתף בקצת מהניסיון והחוויות אחרי שלוש שנות לימודים של פיתוח שמיעה. המושג "שמיעה אבסולוטית" באופן עקרוני מתייחס לאנשים שנולדו ככה ולא לאנשים שפיתחו אותה. זה די דבילי, אבל זה המצב. כמובן שהשימוש במונח התרחב, וזה לטובה. שמיעה אבסולוטית היא שמיעה שבה אדם לא יודע לקשר תדר מסוים לתו מוסים, אלא היכולת שלו להבדיל בין התדרים, ולזכור את זה. לפיכח יש שני עניינים בגו: זיכרון, וחדות. אני אתחיל מהשני- כדי להבדיל בין דו לדו דיאז נדרשת חדות מיוחדת של שמיעה העוזרת להבדיל בין רמת התדירות המבדילה בין חצאי טונים. חדות זו יכולה להתפתח לרמה של רבעי ושמיניות טונים, אך לרוב לא ברמה אבסולוטית, אלא יחסית. כלומר- אדם בעל שמיעה אבסולוטית יחבין בתו לה, אך לא ברמת הדיוק של הכיוון שלו עד כדי שמינית טון או פחות, אלא אם יינתן לו לה מכוון לגמרי. אין צורך בשמיעה אבסולוטית כדי להבחין בהבדל הזה. לגבי הזיכרון- בניגוד לחדות, שהיא דבר שגם תינוק יכול להרגיש בו, הזיכרון תלוי בחינוך. הזיכרון הוא המקשר בין תדירות מסוימת לבין שם של תו ספציפי. גם הזיכרון וגם החדות קשורים לעניין "זיהוי" תו, אך לא רק. הם קשורים גם למה שנקרא "שמיעה יחסית" שהיא הכושר לחזור על מלודיה ללא קשר לגובה הכיוון המוחלט של התווים, והיא למעשה ההשלמה או ההפך של שמיעה אבסולוטית. זה בעיקר עניין של חדות. בעזרת החדות יכול אדם לכוון כלי נגינה בעזרת צליל נתון. כלומר- להתאים אותו. עניין הזיכרון נכנס כאן בנושא הפיתוח. בשמיעה יחסית אין צורך רב בזיכרון אך בשמיעה הרמונית, שגם היא יכולה להיות מנותקת משמיעה אבסולוטית, יש צורך רב גם בזיכרון וגם בחדות אבל פחות. זוהי היכולת להבחין בין צבעים הרמוניים שונים (באופן פשטני לדוגמא: מז'ור, מינור, מוקטן, מוגדל וכו').את השמיעה היחסית וההרמונית ניתן לפתח עד רמה גבוהה מאוד, לצד או בנפרד לשמיעה האבסולוטית. ובעניין השמיעה האבסולוטית כיכולת נרכשת או מולדת: זוהי בהחלט שמיעה מולדת. מה הכוונה? שיש אנשים שנולדו עם שמיעה חדה במיוחד ועם זיכרון מוסיקלי משובח והם מבדילים על נקלה בין הצלילים השונים בתדירויות השונות ויכולים לכוון כלי ללא צליל עזר, ועל-ידי חינוך מהיר הם גם מקשרים אותם לשמות התווים המקובלים. זוהי שמיעה שניתן לפתח, על ידי עבודה רבה, לפעמים בקלות לפעמים לא, הכל בהתאם ליכולות המולדות של האדם. אני לדוגמא, לא ניחנתי בשמיעה אבסולוטית, לא בזיכרון מוסיקלי מוצלח ובשמיעה יחסית די גרועה, ואחרי עבודה רבה הצלחתי לפתח את השמיעה ההרמונית שלי לדרגה לא רעה, אל לעולם לא תהיה לי שמיעה אבסולוטית ממש. לעיתים אני מזהה צליל אבסולוטי, כחלק מאקורד. כלומר: את התו סול רק כשהוא בא בצורה של אקורד סול מז'ור או מינור, וכו'. אני מקווה שזה שופך אור ומוסיף מידע לכל התחומים שהועלו.