כה ציפיתי ליום
New member
שמישהו יבעט בי
אוקיי, נראה לי שהשלב של הלצאת עם מלא בחורים מיצה את עצמו, החודש הזה היה נחמד אבל די. אני רוצה יחס. אמיתי. וממישהו שאני גם רוצה, לא מ"מעריצים" הכרתי בחור חדש. הוא "קליל" וזה משגע אותי. אני לא יודעת איפה לשים את עצמי. הוא לא שולח הודעות קטנות ויכול לא ליצור קשר יום שלם. אני עכשיו מחכה, אין מצב שאני שוב מתקשרת, אני מחכה שהוא יזום. אני משערת שזה יגיע. אבל..הבעייה היא, שאני כבר כל כך בסרטים ונכנסתי לכזה חוסר ביטחון מהעודף ביטחון שלו, שאני עושה שטויות. יותר מדי לרצות, יותר מדי להראות את זה, יותר מדי לדרוש תשומת לב ממישהו שעוד לא חייב לי כלום. אני מפחדת שהרסתי את זה עם ה"כבדות" נגיד שלי. עם לצלצל ולא לחכות שהוא יצלצל, אני שונאת משחקים, אבל זה כאילו אין ברירה.. למה, למה דוקא הוא? שאני בקושי מכירה, שונאת אותו חצי מהזמן. למה איבדתי מהביטחון? למה אני לא יודעת מה הוא רוצה, מה הוא מחפש ומה הוא רוצה ממני? איך אני חוזרת לרוגע, איך אני גורמת לזה שלא יהיה לי איכפת כל כך? כל המחשבות האלה רק הורסות הכל. כל הלחץ הזה שנכנס בי ושהוא בטוח מרגיש גם. למה דוקא עכשיו ולמה דוקא איתו נכנסתי ללחץ הזה. אוחח איך אני מוציאה את השטויות האלה מהראש שלי. אני יודעת שזה נראה כמו בלגן גמור ולא בטוח שמבינים משהו מכל מה שכתבתי.. אבל פשוט ככה זה, הסטריה מיותרת שאין לי שום שליטה עליה.
אוקיי, נראה לי שהשלב של הלצאת עם מלא בחורים מיצה את עצמו, החודש הזה היה נחמד אבל די. אני רוצה יחס. אמיתי. וממישהו שאני גם רוצה, לא מ"מעריצים" הכרתי בחור חדש. הוא "קליל" וזה משגע אותי. אני לא יודעת איפה לשים את עצמי. הוא לא שולח הודעות קטנות ויכול לא ליצור קשר יום שלם. אני עכשיו מחכה, אין מצב שאני שוב מתקשרת, אני מחכה שהוא יזום. אני משערת שזה יגיע. אבל..הבעייה היא, שאני כבר כל כך בסרטים ונכנסתי לכזה חוסר ביטחון מהעודף ביטחון שלו, שאני עושה שטויות. יותר מדי לרצות, יותר מדי להראות את זה, יותר מדי לדרוש תשומת לב ממישהו שעוד לא חייב לי כלום. אני מפחדת שהרסתי את זה עם ה"כבדות" נגיד שלי. עם לצלצל ולא לחכות שהוא יצלצל, אני שונאת משחקים, אבל זה כאילו אין ברירה.. למה, למה דוקא הוא? שאני בקושי מכירה, שונאת אותו חצי מהזמן. למה איבדתי מהביטחון? למה אני לא יודעת מה הוא רוצה, מה הוא מחפש ומה הוא רוצה ממני? איך אני חוזרת לרוגע, איך אני גורמת לזה שלא יהיה לי איכפת כל כך? כל המחשבות האלה רק הורסות הכל. כל הלחץ הזה שנכנס בי ושהוא בטוח מרגיש גם. למה דוקא עכשיו ולמה דוקא איתו נכנסתי ללחץ הזה. אוחח איך אני מוציאה את השטויות האלה מהראש שלי. אני יודעת שזה נראה כמו בלגן גמור ולא בטוח שמבינים משהו מכל מה שכתבתי.. אבל פשוט ככה זה, הסטריה מיותרת שאין לי שום שליטה עליה.
תנסי לחשוב על זה שבכלל אין לך מה להפסיד. חשבון פשוט: אם הוא רוצה->יבוא הזמן לכל התפתחות->יופי, משהו חדש ומרענן לקראת פסח!
