" ואהבת לרעך כמוך, ועכשיו צא ולמד"
שלום רב, כשאנחנו לא מבינים זה לא מספר על אהבליות, בה בשעה שאנו מבינים אין זה מצביע על כך שאנחנו חכמים. שנית, כנראה לא הסברתי את עצמי מספיק ברור. שלישית, לפעמים אי הבנות נוצרים על רקע טרימינולוגי, יוצרים חילוקי דעות וקונפליקטים. אין ספק שלמילים יש כוח רב עד כדי הגדרת מציאות. תקשורת ברורה וצלולה הופכת אותנו למובנים. לפעמים אנחנו מדברים בשתי שפות, ולעיתים אנו מדברים באותה שפה וכל אחד מאיתנו קולט, מבין ומתכוון למשהו אחר גם אם השתמשנו באותה מילה. הפילוסופיה והפסיכולוגיה חשובות מאוד בחינוך, הם האידאולוגיה, הם התשתית הם הבסיס המוצק לחינוך. חינוך הוא בעצם היישום של התאוריה הדרך המעשית שכל אחד מאיתנו מתייחס בסופו של יום לילדיו במטרה להעביר להם מסרים, ערכים ולגדל אותם להיות בני אדם. (כמו שאמר רוסו:"כל שצריך להיות אדם") ואני אוסיף : אדם לאדם אדם . ועוד משפט מפתח : ואהבת לרעך כמוך" ואיך כל המשפטים הללו קשורים לדיוננו: ובכן, כשאני מדברת על הסמכות הדיאלוגית אני מתכוונת שאנו כהורים נדרשים לשלב בין יחסים חבריים (מדגישה יחסים) הכוללים חום, אהבה, התחשבות ,כבוד.... ובין הצגת מסגרת של גבולות ברורה. לחלקנו, לפחות חלק מהזמן, יש דעות קדומות נגד ילדים, אנחנו חושבים שהם אינם רוצים לשתף פעולה. ההפך הוא הנכון, ילדים מאוד רוצים לרצות אותנו, הם רוצים שנאהב , שנעריך ונרצה את חברתם. הם זקוקים לחברתנו, לאהדתנו . הם רוצים להרגיש רצויים ומתקבלים. הורים מתנים יחסים טובים בהתנהגות טובה. ( בגישות כגון: "איומים בנוסח : אם...אז..." עונשים ומונולוגים נוזפים ומטיפים) ילדים שיש להם יחסים טובים בוחרים בהתנהגות טובה. יחסים טובים מורכבים מערכים כמו: הקשבה, הבנה, אמפאטיה, התעניינות, התחשבות, סובלנות .... ... ו...שוויון ערך. (בין הורים לילדים לא מתקיים שוויון: איננו שווים בניסיון, בידע, בתפקיד אקסטרא. המושג שוויון ערך מתייחס לשוויון בערכנו כבני אדם ללא קשר לגיל, גובה, שערות שיבה... . כדי להסביר את שוויון הערך העזר בהתנסחותו של יאנוש קורצ'ק בעניין זה שאמר :" גודל הדמעה של ילדים ומבוגרים זהה". מכאן נגזר שכבוד וסובלנות הם לחם חוק. ילדים שחווים יחסים של שוויון ערך בוחרים לשתף פעולה מרצון. ולכן, שאלתי איך אנחנו ההורים יכולים לספק לילדים שלנו תחושה של שוויון ערך( מדגישה ערך) כדי לזכות בהרמוניה הנכספת? אני יודעת ומאמינה שזה אפשרי : המפתח כאמור זה לעבור פאזה מהסמכותנות הכופה לסמכות הדיאלוגית . מיחסי ייראה ליחסי ראייה. מקווה שאני קצת יותר מובנת, להשתמע עינת גבע.
