לא יודעת אם זו שיפוטיות
אני לא יכולה לדמיין מצב שבו אני אחיה על חשבון הפנסיה של אמא שלי - כל עוד יש לי. כך שזה הולך לשני הצדדים.
מדובר בשני אנשים בוגרים, ההסדר צריך להתאים לשניהם/שתיהן. את ואני לא יודעות מה המצב הכלכלי של האם ומה המצב הכלכלי של הבת. ולכן מה שכתבתי אמור היה להיות נייטרלי. רק לשים לב. אולי הסבתא מאוד עשירה וזה שום דבר בשבילה. אולי היא בקושי סוגרת את החודש בעצמה. את לא יכולה לדעת. האם הסבתא מצטמצמת בהוצאות שאחרת הייתה יכולה להרשות לעצמה?
עד גיל 18 זו חובת ההורה לפרנס. מעל גיל 18 (או למעשה אחרי השירות הצבאי) מדובר באדם בוגר שאמור לפרנס את עצמו. אז ההסכם צריך להיות בין שני מבוגרים, חלוקה בהוצאות, חלוקה בטיפול בבית, בניקיון, בקניות, בבישול וכו'. לפי מה ששני הצדדים מוכנים, מסוגלים, או מסכימים לתת.
 
יש ילדים שחיים אצל ההורים ולא חושבים על הדבר הזה, ולא מציעים לחלוק בהוצאות. ואין לי שום מושג אם זה המצב או לא המצב אצל פותחת השרשור.
אני לא יכולה לדמיין מצב שבו אני אחיה על חשבון הפנסיה של אמא שלי - כל עוד יש לי. כך שזה הולך לשני הצדדים.
מדובר בשני אנשים בוגרים, ההסדר צריך להתאים לשניהם/שתיהן. את ואני לא יודעות מה המצב הכלכלי של האם ומה המצב הכלכלי של הבת. ולכן מה שכתבתי אמור היה להיות נייטרלי. רק לשים לב. אולי הסבתא מאוד עשירה וזה שום דבר בשבילה. אולי היא בקושי סוגרת את החודש בעצמה. את לא יכולה לדעת. האם הסבתא מצטמצמת בהוצאות שאחרת הייתה יכולה להרשות לעצמה?
עד גיל 18 זו חובת ההורה לפרנס. מעל גיל 18 (או למעשה אחרי השירות הצבאי) מדובר באדם בוגר שאמור לפרנס את עצמו. אז ההסכם צריך להיות בין שני מבוגרים, חלוקה בהוצאות, חלוקה בטיפול בבית, בניקיון, בקניות, בבישול וכו'. לפי מה ששני הצדדים מוכנים, מסוגלים, או מסכימים לתת.
 
יש ילדים שחיים אצל ההורים ולא חושבים על הדבר הזה, ולא מציעים לחלוק בהוצאות. ואין לי שום מושג אם זה המצב או לא המצב אצל פותחת השרשור.