ראיתי קמעא ויש מידה של אכזבה( בפנים
לשלי ולשאר חברי הפורום ערב טוב (ורטוב) אני מבקש לשתף אתכם כאן בדילמה שאני מרבה להתחבט בה בעניין המוזיקה הברזילאית. יאמר מיד, אני מאוד אוהב לשמוע את המוזיקה הזו, בעיני היא נפלאה, המלודיות נהדרות, התחכום מעניין, והשפה...חבל על הזמן. אבל: מעולם לא יצא לי לראות מוזיקה ברזילאית בהופעה חיה והמעט שראיתי היה דרך הופעות ששודרו בטלוויזיה, כמו למשל הסרט על זילברטו ז´יל מסוף השבוע האחרון ( ראיתי רק בחלקו), או הופעה של וינישוס דה מוריאייס בערוץ המוזיקה בכבלים, או (אםן מותר לחרוג), השירים מתוך הבואנה ויסטה קלאב. בכל המקרים נותרתי המום ומאוכזב. מדובר בהופעה נמוכה, עממית עד וולגרית לדעמי, העומדת בייחס הפוך בדיוק לחום ולתחכום שבמוזיקה עצמה (למשל, הקטע שבו ז´ילברטו ז´יל שר עם הגברת הזקנה ההיא שלא זיהיתי...מה זה בעצם?מה זה מבטא מבחינה תרבותית? האם יש כאן משהו בסיסי תרבותי שחסר לי כדי להבין את התופעה? האם יש עוד מישהו שחש בתחושה הזו? אשמח לקרוא תגובות והצעות. תודה רבה. נעם.