שמעתי הרצאה על PDD....

[תירתיר2]

שמעתי הרצאה על PDD....

ההרגשה היתה מוזרה ביותר- מצד אחד מתארים את "הילדים האלו". כולם מסביב רושמים ומסכמים, ולי הכתיבה מיותרת לגמרי, כי כל מילה שנאמרת מוכרת לי עד כאב. מצד שני מדברים על "ההורים האלו" כי ההרצאה נועדה לאנשי מקצוע, ואני שומעת כל מיני הערות על ההורים האלו, שאני נכללת בתוכם. מצד שלישי- למדתי עוד על שיטות וגישות טיפוליות, ושוב עסקתי בדילמה המפורסמת- האם אני אמא או מטפלת או גם וגם? מותר לי לטפל בו? כדאי לי? כדאי לו? עכשיו הוא מטופל ע"י אנשים אחרים, אבל אני מעורבת ומיישמת בבית.

 

[אמא מ1]

היי תירתיר

כל הורה צריך להיות מעורב וליישם בבית את המלצות המטפלים. ברור שגם את צריכה לפעול כל ולמזלו של בנך גם יכולה לבצע את המשימה על הצד הטוב ביותר. חשוב לתת לאנשי מקצוע אחרים להוביל את הטיפול מכמה סיבות: א. נראה לי מלחיץ מאד להיות אחראית על הטיפול. בחירת איש מקצוע המקובל עליך בוודאי מקלה מתחושת האחריות הבלעדית על התפתחות הילד.תמיד מרגיע לדעת שיש שותפים למשימה. ב. כאמא וודאי יש מצבים בהם קשה להיות אוביקטיבית ,מטפל נוסף יראה דברים שאת אולי לא רואה ויקבל החלטות נכונות יותר. בנוגע לחוויה שתארת ,ודאי קשה מאד להיות בסיטואציה שכזאת אבל אני מאמינה שאפשר בהחלט להיות מצד אחד הורה ומצד שני מטפל טוב שיש לו אפילו יתרון. את יותר מהאחרים מבינה את "ההורים האלו" ובשעת הצורך תוכלי לעודד אותם ולהדריך אותם מתוך הבנה אמיתית של חווית גידול הילדים. לילה טוב מיכל

 

[נונינה]

ניתוח ההורים לילדים פדד

זה לא כיף בכלל שמנתחים אותנו כחלק מהטיפול בילדינו. אבל לדעתי זה נדרש, ועם כל הקושי כדאי שאנחנו נקשיב, נלמד, ונתמודד עם הדברים שנאמרים ע"י אנשי המקצוע שמטפלים בילדים שלנו. הטיפול בילד פדד לדעתי כולל טיפול בכל משפחתו ! לילד צרכים מיוחדים וכולנו צריכים להתמודד עם הקשיים שלו, שלנו, עם ההשלמה עם החריגות, עם הצורך בשמירה על המשפחה שנכנסת למצוקה רגשית ובד"כ גם כלכלית. עם ויכוחים של איך נכון ועוד הרבה דברים. אם מוצאים איש מקצוע שסומכים עליו, ומוכנים לפתוח מולו ואיתו את כל הבעיות האישית והמשפחתיות שנוצרות מסביב לבעיה של הילד כולם יוצאים נשכרים - ההורים, הילד, והאחים. זה לא קל להתמודד עם רגשי אשמה, עם כעס על הילד בשל חריגותו, עם הזנחת האחרים הבריאים, עם הזנחת בן הזוג, עם התסכול על שאין כסף לעשות כל מה שאפשר, או אין כוח, או אין הסכמה על מה כן ומה לא עושים. אני מאמינה שאם מגבילים את הטיפול לילד עצמו עושים טעות. המשפחה האישית שלי קבלה הרבה תמיכה ועזרה, למדה הרבה ווהרוויחה המון מפתיחות לטיפול כזה.