נראה לי שהתבלבלת קצת במושגים
יש נטיה רבה לטעות לגבי המושג טראומה. הגדרת טראומה היא - פגיעה בשלמות רקמות ואיברים כתוצאה מכוח פיזיקלי חיצוני. כלומר טראומות הן חבלות ופציעות פיזיות הנגרמות כתוצאה מפעולת כוח כלשהו או אנרגיה כלשהי על הגוף (התחשמלות, דקירה, יריה, נפילה וכדומה הן דוגמאות למנגנונים גורמי טראומה). בפיגועים, מדובר בנפגעי טראומה (מנגנוני פיצוץ הכוללים רסס, העפה, הדף וכוויות כולם, חלקם או לחוד) ולכן כששמעת את האחיות מדברות על כך הן צדקו בכך שנפגעי פיגועים הם נפגעי טראומה. (טראומה אגב, היא מעין מחלה בפני עצמה ומהווה את גורם המוות העיקרי בעולם המערבי עד גיל 30). לגבי ה"טראומה הנפשית", התופעה הנפשית הנפוצה בקרב נוכחים בפיגועים (בין אם נפגעו פיזית או לא ובין אם היו מן המטפלים או צוותי הביטחון וההצלה) היא זו הקרויה PTDS או Post Traumatic Distress Syndrom. תופעת "הלם קרב" או "תגובת קרב" היא אותה תופעה. מדובר בארוע בעל אפקט טראומטי נפשי, הגורם לשינויים בהתנהגות ובתפקוד הנפשי היומיומי של הנפגע. תופעה זו לעתים קשה למחקר ואבחון משום שהיא עלולה להיות בעלת סימפטומים מעטים או חבויים. היא עלולה להימשך זמן קצר או זמן רב והיא עלולה גם להיות חבויה במשך שנים ולהתפרץ לפתע בשל טריגר סביבתי כלשהו. זכור לי סיפורו של חייל ששירת ברבנות במהלך מלחמת יום כיפור, במסגרת תפקידו, הוא היה חלק מחולית פינוי וסעד חללים. את רוב המלחמה הוא העביר בזיהוי ואיסוף חללים והכנסתם לשקיות פלסטיק. למעלה מ- 15 שנים אחרי המלחמה בעת שהיה בחנות כלבו, לפתע ראה עובדים בחנות מסדרים בגדים בתוך ניילונים גדולים. בבת אחת הוא פיתח PTDS ונזקק לטיפול נפשי. קשה לענות על רגל אחת האם האירועים אליהם נחשפים המצילים משפיעים על סביבתם הקרובה ובאיזו מידה. אני יכול לספר על עצמי שלאחר ארוע קריסת הרצפה בורסאי הייתי שבוע או שבועיים בתחושת ניתוק והדחקה. יחד עם זאת, סימנים קלאסיים ל- PTDS לא הופיעו ואיני יודע האם היתה זו אפיזודה כזו או שסתם, כמו כולם, כולנו נדרשים מדי פעם להרהורים ומחשבות עמוקות. PTDS קלאסי בדרך כלל מאופיין בשינויי התנהגות - נדודי שינה, ירידה בתיאבון, רגשות מוקצנים או התקהות הרגשות וכדומה. בעיקרון, מדובר על מצב בו חיים את הארוע הטראומתי כל פעם מחדש וזהו המניע לשינויים השונים. ניתן למצוא ברחבי האינטרנט מידע רב על הנושא.