מחמיא לי!
שאתה חושב שאני שייך לדוך ה-Y.
אני סובל מחוסר סבלנות ל"זהו צביר דמוי כוורת של בתים שנחצבו בקירות הסלע של המכרות הישנים. אבן ואדמה הם התקרות שלנו, הרצפות שלנו, בתינו." וזה אחרי שהוא כבר תיאר את זה פעמיים ולפני הפסקה השלמה כמעט שמוקדשת לתיאור כבלי החשמל ומערכת האיוורור. ולמען האמת, גם המילים המולחמות שלו (שאין להן שום הצדקה) מתחילות לעלות לי על העצבים. אלה כל כך מחלות של סופרים צעירים. וזה יצא בדל ריי, דווקא יש להם עורכים. טוב, נראה איך זה מתקדם.