שמרים
השמרים מפיקים את האנרגיה מסוכר המצוי בסביבתם על ידי פירוקו במספר שלבים. השמרים יכולים לפרק את הסוכר בשתי דרכים שונות-תסיסה כהלית ונשימה אווירנית. הנשימה האווירנית יעילה בהרבה מהתסיסה הכהלית בהפקת אנרגיה ממולקולת הגלוקוז אך צריכה חמצן. התסיסה הכהלית היא תהליך פירוק של מולקולות גלוקוז בלא נוכחות חמצן. בתהליך עצמו מולקולת הגלוקוז מפורקת לשתי מולקולות פירובט (גליקוליזה), שמפורקות לאחר מכן למולקולות אתנול.בסך הכול בתהליך נוצר מכל מולקולת גלוקוז 2 מולקולות אתנול, 2 מולקולות ATP (שהיא ניצולת מועטה של אנרגיה לעומת 38 מולקולות ATP בתהליך הנשימה האווירנית) ובנוסף נפלט גם פחמן דו חמצני ומים. תהליך הנשימה האווירנית הוא תהליך אחר בו תא השמר יכול לפרק מולקולות גלוקוז, הדורש נוכחות חמצן. בתהליך זה נוצרים 38 מולקולות ATP, נפלטים מים ופחמן דו חמצני, והחמצן אובד. בחלקו הראשון של התהליך (הגליקוליזה) נוצרות שתי מולקולות פירובט. מולקולות הפירובט עוברות את התהליכים מעגל קרבס וזרחון חמצוני ונותנים את האנרגיה הדרושה ליצירת 38 מולקולות הATP שהתא צריך.
