דפנה , ללא חשש ערל ושביעית,
דפנה, אני חייב להודות זו הפעם השניה, שכל עולמי האסוציאטיבי מתעורר לשמע שמך, אמנם אין זאת אומרת שאת צריכה לקבל זאת כמחמאה אישית, ייתכן ולהתעוררות חושית זו אחראית הנימפה האגדתית ולאו דוקא ייצור אנושי שהותיר בי את רשמיו, אך אני בטוח שתשמחי לשמוע שרק שמך,ללא הזדקקות לעזרים ויזואליים אחרים, מעורר בי את צומת כל החושים! מתקפת ריחות משכרים מסממים, בלילת צבעים אדומה מסנוורת, מיניות מתפרצת מבלוטות הזיעה, יערות עבותים של מחבוא וגניבה, ויראת כבוד כזו השמורה רק ליופי מיתולוגי. לכל זאת גורם רק שם שבמקרה הוא שמך דפנה... ורק כדי שתלתן ירוק לא יצהיב מזעם על כך שאינני מפלסף, אמשיך ואומר, כיצד זה שרק מילה יכולה להוות עולם שלם? האם אין זו מינה של הוכחה שהצדק עם קאנט, שכל עולמינו תחום בתפיסתינו בלבד, ותפיסה זו אינה עושה איתנו עוול בתיחומה, אלא היא אינסופית, האם יש טעם בלדון במעבר לתפיסתינו, האם הוא קיים המעבר הלז? האם ישנה משמעות לקיומו אם הוא מעבר לתפיסתנו ואנו מעבר להשפעתו עלינו? האם יש צורך בלתפוס את הבלתי ניתן לתפיסה? אם רק מילה,נניח דפנה, יכולה לזעזע את תודעתי כל כך, האם צריך אני יותר ממילים?