שנה אחרי

שנה אחרי

בחייאתת רק היום אני מבינה את האלבום הדבילי הזה פעם הוא היה דבילי.מבינים? היום הוא גאונייייי !!!!!!!!!!!!!!! אני מבינה את המוסיקה יותרר טוב .. כנראה שגם הפינק פלויד עצמם רשמו את זה תחת ההשפעה אני מדברת על atom mother -אין אין אין אין אין אין עליו...!!!!!! הוא מתאר בדיוק את החיים. טוב את החיים שלי. עם החצוצרות והצעקות זה מדהיייים 111 תישמעו אותו פעם אחת בלילה כאשר אתם בהאנג אובר - ואני אומרת לכם - אפשר להגיע לכל מקום איתו ........................................ ...//////\\\/\/\/\/\/\/\\\\\\\\\\\\\\\/////////// הוא מדהיםםם!
 
נשמח אם תספרי לנו מה הביא אותך

להכרה הזו. האם זה עניין של גיל? דברים שקראת או חווית?
 

THC MaN

New member
אם זה מה שקורה בהאנגאובר

חכי שתתחילי לעשן סמים
 

THC MaN

New member
ממה עוד יכול להיות האנגאובר?

התכוונת ל"האנגאובר" של אסיד?.. ממ
 

FuryUri

New member
עזבו אתכם LSD...

בס"ד. קחו שני פלאפון, התקשרו מאחד לשני, ותצמידו את שניהם כל אחד לאוזן ותדברו. מומלץ בעיקר במצב כפית/אחרי הרבה חוסר שינה, וזה כבר יגרום לכם למצב כפית, כשצוחקים בקולי קולות זה נהיה עוד יותר מגניב, ואז צוחקים עוד יותר, ואז זה נהיה עוד יותר מגניב וחוזר חלילה...
 

itaikuskus

New member
אני מציע להפסיק עם הסמים

ועם המשיכת אותיות על המקלדת. בעצם, בעיקר עם האותיות. בכל מקרה, עד היום יש לי פינה חמה בלב לAHM, מוזר, האלבום היחיד שלהם שעוד אפשר לקרוא לו "פרוגרסיב", אבל משום מה הוא קצת אחרת, אמנם הפומפוזיות קיימת, אבל היא מגיעה בעיקר מהתזמרות, כשבעצם המגנינה המרכזית דיי פשוטה, ודיויד גילמור בפעם הראשונה מקבל ביטוי מרכזי עם גיטרת הסלייד המהפנטת שלו, ואיך אפשר כמובן בלי המקהלה עם הג'יבריש. מה שמקסים אותי באלבום הוא שבניגוד לUMMAGUMMA, שבו כל אחד כתב חלק מהאלבום בעצמו, הפעם יש שיתוף פעולה מלא בכתיבה, if המדהים של רוג'ר ווטרס, בוא הוא חצי מתנצל, חצי מתאבל על (כנראה) יחסיו עם סיד בארט, summer 68 הנהדר של רייט, שם הייתי מוריד את התזמורת, אבל עדיין אני מאוד מאוד שקט כשאני שומע אותו שר, יש משהו מאוד אופטימי במוסיקה, שמא נומר "ביטלסי". fat old sun, אחד מהשירים הכי נפלאים של גילמור (שעוד הצליח להדהים ובעצם להציל את UMMAGUMMA עם the narrow way) וקטע הסיום ההזוי, ששוב משלב את כולם ביחד, לנסיון להעביר את ארוחת הבוקר הפסיכודלית של אלן, מה שלא יצא ממש חלק, אבל קטעי המוסיקה נהדרים. AHM מהווה בעצם צומת דרכים בתקופה הנסיונית של פלויד. שנה ממנו, הם יוציאו את MEDDLE, רוג'ר יכתוב את ECHOES ויגלה כמה מגניב זה לכתוב יצירות ארוכות שמדברות על החיים, וכך יתחיל לעבוד על DSOTM, ולהפוך את פינק פלויד ללהקה הכי גדולה בעולם, ובעצם לחרוץ את דינה.
 
למעלה