חוגים כמו משפטים
טוענים שאין להם "מדיניות חברתית", במובן שהם לא רואים את עצמם מחוייבים להתחשב בסטודנטים מעוטי האמצעים שחייבים לעבוד. אני יכול לקבל את זה בחוג כמו משפטים, אבל זה הגיע כבר לעבודה הסוציאלית? רק כדי להרגיע (??) רציתי לספר שמעולם לא נעזרתי בהוריי (גם אם רצו לא יכלו), עבדתי בשמירה כל שנות הלימודים כולל המ.א., עשיתי פר"ח, הייתי פעיל ורכז ביחידה למעורבות חברתית והייתי סגל אקדמי ומנהלי (לא הכל ביחד כמובן). כל זאת במהלך לימודים בחוג תובעני כמו פסיכולוגיה ואחר כך בלימודים לתואר שני. למרות ההתמרמרות על המצב שמאלץ אותנו להשחק בדרך אל התואר, כאשר מצליחים להשלים איתו מגלים שזה בכל זאת אפשרי. קשה מאד, אבל אפשרי. כשנשאלת השאלה אז למה בכל זאת ללמוד, אני חושש שהתשובה היא - כי אין ברירה אחרת. מי שרוצה לרכוש תואר אקדמי לא יתפנה לעסוק קודם בשינוי חברתי שיעצב מחדש את מסגרות הלימודים האקדמיים. אין לו זמן והוא לחוץ. הוא ישחק את המשחק שכולנו שיחקנו ורק אחר כך יתחיל, אולי, לנסות לעשות שינוי. כולנו עם העדר.