שנה טובה אישית
כפי שאתם יודעים חייו של אספן קשים הם. המורכבות של האיסוף והאוסף (ובדרך כלל זה האוספים) הזמן המושקע, החיפוש, הסידור, המחקר וההצלחה רבים הם ואיתם הכישלונות מבחינות רבות, גורמות לכך שחייו של האספן קשים מצד אחד אבל מלאים בסיפוק והנאה מצידו השני. חייו של אספן שנות טובות קשים שבעתים כי זה אוסף "בלתי גמיר" ונושאיו מרובים ביותר.
בתור אספן, גם של שנות טובות, מספר נושאים המופיעים בשנות הטובות מדברים יותר אל ליבי ואחד הנושאים אלו שנות טובות אישיות מצולמות (שחלקם מצורפות לפוסט זה). אנשים בשנות העשרים והשלושים התלבשו במיטב מחלצותיהם הלכו ל"צלמניה" במרכז העיר בחרו רקע לתמונה אישית (או משפחתית) הצלם צילם חיבר את שני הנגטיבים (של הרקע ושל הדמויות שרצו להיכנס "לתוך הרקע") הקרין את הנגטיבים ביחד על ניר צילום ופיתח את התמונה והנה שנה טובה עדכנית ומלבבת שהיום יש לה עדנה בקרב האספנים ומבוקשות מאוד ולכן כיום גם קשה להשיגן יותר ויותר וגם מחירם מטפס לשחקים. ההנאה מכל שנה טובה שכזו עם רקע שונה גורמת הנאה מרובה שמי שלא אספן לא יבינה.
השנה הטובה (שניסיתי שתיהיה הראשונה ולא הצלחתי) שמופיעה כאן היא של משפחת בוטרימוביץ. צבי בוטרימוביץ, האב. אהובה בוטרימוביץ לבית חדש האם. והילד הקטן בן השש יגאל בוטרימוביץ. שנה טובה זו היא היקרה לליבי ביותר ולא בגלל יופיה אלא בגלל האנשים בה. אלו הם סבי, סבתי ואבי.
בנוסף בפוסט זה אכתוב בקצרה על מנהג שליחת שנות טובות.
ככל הידוע, כבר בימי הביניים החל בקרב יהודי גרמניה המנהג, להוסיף למכתבים אותם שלחו בחודש אלול גם ברכה לשנה החדשה.
לעומת זאת, המנהג של משלוח כרטיס ברכה מהודר וייעודי הינו מאוחר הרבה יותר.
באמצע המאה ה-19 (התאריך המתועד הראשון הוא 1843) החלו הנוצרים לשלוח כרטיסי ברכה מאוירים לכבוד ראש השנה האזרחי ולחג ואלנטיין הקדוש, תוך שהם מנצלים את התפתחות תעשיית הדפוס ובהמשך את השיפור בשירותי הדואר והמצאת הגלויה.
יהודי גרמניה, שהיו עדים להתפתחות זו, אימצו את המנהג החדש בשינויים המתבקשים, ומאז החלו לשלוח כרטיסי ברכה עם איחולים לשנה טובה.
בלשון האספנים של כרטיסים אלו בישראל של ימינו מקובל לכנות אותם בשם "שנות טובות" – שיבוש לשוני המבדיל בין הכרטיסים עצמם לבין האיחולים לשנה טובה.
כיום משלוח "שנות טובות" הוא מנהג שכמעט ועבר מהעולם, שהרי רובנו משתמשים באמצעים טכנולוגים מתקדמים (פקס - שגם הוא כמעט ועבר מהעולם - דואר אלקטרוני, מסרונים בטלפון הסלולארי ועוד). יחד עם זאת, כדאי לדעת כי ישנם מקומות, כגון ארצות הברית, בהם עדיין נוהגים לשלוח "שנה טובה" כמו פעם.
באמצעות בחינת עיצובן של ה"שנות טובות" ניתן ללמוד על רוח התקופה ועל סולם הערכים של קהל הצרכנים.
טענה זו נכונה, כמובן, גם לפריטי אמנות שימושית אחרים, אלא שה"שנות טובות" מצטיינות בעיצוב עשיר במיוחד, הכולל דימויים, אישים, מקומות, פריטי לבוש, התנהגות ועוד.
ואסיים באיחולי שנה נהדרת לכולנו. מגיע לנו סוף כל סוף שתהא לנו שנה נהדרת.
כפי שאתם יודעים חייו של אספן קשים הם. המורכבות של האיסוף והאוסף (ובדרך כלל זה האוספים) הזמן המושקע, החיפוש, הסידור, המחקר וההצלחה רבים הם ואיתם הכישלונות מבחינות רבות, גורמות לכך שחייו של האספן קשים מצד אחד אבל מלאים בסיפוק והנאה מצידו השני. חייו של אספן שנות טובות קשים שבעתים כי זה אוסף "בלתי גמיר" ונושאיו מרובים ביותר.
בתור אספן, גם של שנות טובות, מספר נושאים המופיעים בשנות הטובות מדברים יותר אל ליבי ואחד הנושאים אלו שנות טובות אישיות מצולמות (שחלקם מצורפות לפוסט זה). אנשים בשנות העשרים והשלושים התלבשו במיטב מחלצותיהם הלכו ל"צלמניה" במרכז העיר בחרו רקע לתמונה אישית (או משפחתית) הצלם צילם חיבר את שני הנגטיבים (של הרקע ושל הדמויות שרצו להיכנס "לתוך הרקע") הקרין את הנגטיבים ביחד על ניר צילום ופיתח את התמונה והנה שנה טובה עדכנית ומלבבת שהיום יש לה עדנה בקרב האספנים ומבוקשות מאוד ולכן כיום גם קשה להשיגן יותר ויותר וגם מחירם מטפס לשחקים. ההנאה מכל שנה טובה שכזו עם רקע שונה גורמת הנאה מרובה שמי שלא אספן לא יבינה.
השנה הטובה (שניסיתי שתיהיה הראשונה ולא הצלחתי) שמופיעה כאן היא של משפחת בוטרימוביץ. צבי בוטרימוביץ, האב. אהובה בוטרימוביץ לבית חדש האם. והילד הקטן בן השש יגאל בוטרימוביץ. שנה טובה זו היא היקרה לליבי ביותר ולא בגלל יופיה אלא בגלל האנשים בה. אלו הם סבי, סבתי ואבי.
בנוסף בפוסט זה אכתוב בקצרה על מנהג שליחת שנות טובות.
ככל הידוע, כבר בימי הביניים החל בקרב יהודי גרמניה המנהג, להוסיף למכתבים אותם שלחו בחודש אלול גם ברכה לשנה החדשה.
לעומת זאת, המנהג של משלוח כרטיס ברכה מהודר וייעודי הינו מאוחר הרבה יותר.
באמצע המאה ה-19 (התאריך המתועד הראשון הוא 1843) החלו הנוצרים לשלוח כרטיסי ברכה מאוירים לכבוד ראש השנה האזרחי ולחג ואלנטיין הקדוש, תוך שהם מנצלים את התפתחות תעשיית הדפוס ובהמשך את השיפור בשירותי הדואר והמצאת הגלויה.
יהודי גרמניה, שהיו עדים להתפתחות זו, אימצו את המנהג החדש בשינויים המתבקשים, ומאז החלו לשלוח כרטיסי ברכה עם איחולים לשנה טובה.
בלשון האספנים של כרטיסים אלו בישראל של ימינו מקובל לכנות אותם בשם "שנות טובות" – שיבוש לשוני המבדיל בין הכרטיסים עצמם לבין האיחולים לשנה טובה.
כיום משלוח "שנות טובות" הוא מנהג שכמעט ועבר מהעולם, שהרי רובנו משתמשים באמצעים טכנולוגים מתקדמים (פקס - שגם הוא כמעט ועבר מהעולם - דואר אלקטרוני, מסרונים בטלפון הסלולארי ועוד). יחד עם זאת, כדאי לדעת כי ישנם מקומות, כגון ארצות הברית, בהם עדיין נוהגים לשלוח "שנה טובה" כמו פעם.
באמצעות בחינת עיצובן של ה"שנות טובות" ניתן ללמוד על רוח התקופה ועל סולם הערכים של קהל הצרכנים.
טענה זו נכונה, כמובן, גם לפריטי אמנות שימושית אחרים, אלא שה"שנות טובות" מצטיינות בעיצוב עשיר במיוחד, הכולל דימויים, אישים, מקומות, פריטי לבוש, התנהגות ועוד.
ואסיים באיחולי שנה נהדרת לכולנו. מגיע לנו סוף כל סוף שתהא לנו שנה נהדרת.
