שנה טובה ארבעימים

[עופר דואק]

שנה טובה ארבעימים

 

[חדשה1022]

שנה טובה וחג שמח

ברכה מקסימה.
https://www.youtube.com/watch?v=vg7ZsOFSV7c

 

[אורלילוי]

שנה טובה למנהל שבדרך ,שנה טובה לך עופר

שנת בריאות ,אהבה וחדווה .
ומי יתן שתתגשמנה כל משאלותינו.

 

[עופר דואק]

אני מנהל בדואר ישראל.....לא כאן....

שנת בריאות.
אורלי.....מתגעגעים אלייך.......וגם למרגול וגם לשאר.....

 

[הרדוף היחיד]

שנה טובה

מצטרף לדעתה של אורלי שתהייה כחול

 

[עופר דואק]

בדיחות קלילות . . .

אלוהים כמעט וסיים לברוא את היקום ולפתע גילה כי נשארו לו בתיק הבריאה שלו עוד שני דברים.
באופן טבעי הוא ניגש לאדם ולחוה והציע להם אותם.
הוא אמר להם שאחד מהדברים הוא משהו שיאפשר למי שיקח אותו להשתין בעמידה: "מאוד שימושי הדבר הזה", אמר אלוהים: "ותהיתי אם מישהו מכם רוצה אותו?" אדם קפץ למעלה ולמטה בהתרגשות והתחנן: "או, בבקשה אלוהים תן לי את הדבר הזה, אני ממש אשמח לעשות את זה ככה בעמידה. בבקשה, בבקשה, בבקשה. תן לי אותו." כך הוא המשיך בהתרגשות, עוד ועוד ועוד ועוד. חוה הביטה בו ואמרה לאלוהים בחיוך שאם אדם כל כך רוצה את הדבר הזה, אז כדאי לתת לו אותו. אז אלוהים נתן לאדם את הדבר שיאפשר לו להשתין בעמידה ואדם כל כך שמח והתרגש. הוא התחיל לזמזם ואח"כ קפץ על וטיפס על עץ, אח"כ הוא רץ וכתב את השם שלו על החול, צוחק ומרוצה בזמן שהוא עושה זאת. חוה ואלוהים הביטו בו לרגע ואז אמר אלוהים: "טוב, הנה הדבר השני, אני מניח שתוכלי לקבל אותו". "מה זה?" שאלה חווה. "מוח", אמר אלוהים.

 

[עופר דואק]

בעל ואישה נוסעים בכביש המהיר פתאום עוצרת אותם ניידת משטרה. ניגש אליהם השוטר ומבקש מסמכים.
השוטר מסתכל על רשיון הנהיגה ואומר לבעל "הרשיון שלך לא בתוקף כבר חצי שנה"
אומר הבעל בהפתעה "באמת ? לא ידעתי", קופצת האישה ואומרת לשוטר "בטח שהוא יודע כבר חצי שנה אני מנדנדת לו ללכת לחדש את הרשיון, והוא לא איכפת לו" הבעל מסתכל על אישתו, לא מאמין ואומר לה "אולי תשתקי?" השוטר ממשיך ואומר "אתה יודע שנסעת במהירות של 120 קמ"ש, 30 קמ"ש מעל למותר. אומר הבעל בזעזוע " באמת? הספידומטר שלי היה כל הזמן על 90 קמ"ש " קופצת האישה מהמושב ליד ואומרת "איזה 90 , כל הדרך אני מתחננת שיוריד מהירות והוא לא איכפת לו " הבעל לא מאמין וצועק על אישתו " תהיי בשקט מטומטמת" מסתכל השוטר על הזוג ושואל את האישה "תגידי, הוא תמיד מדבר אלייך ככה?" אז האישה עונה "לא, רק כשהוא שיכור"

 

[עופר דואק]

אישה שבעלה חזר מלילה של דייג והלך לישון, החליטה לנסות מזלה בדייג.
לקחה את החכה והתולעים, עלתה על הסירה, הגיע למים עמוקים, עצרה ופתחה עיתון.
&nbsp
פתאום הגיע השריף של האיזור ואומר לה: "גברת, אני נאלץ לעצור אותך - זה איזור אסור לדייג!"
&nbsp
"אבל אני לא דגה" - התגוננה האישה - "אני קוראת עיתון".
&nbsp
"כן, אבל יש לך את כל הציוד הדרוש" - ענה השריף.
&nbsp
"אם כך" - אמרה לו האישה - "אני אאלץ להגיש נגדך תלונה על אונס."
&nbsp
"מה?!" - נחרד האיש - "אבל אני לא עשיתי כלום!"
&nbsp
"כן, אבל יש לך את כל הציוד הדרוש".......
&nbsp

 

[עופר דואק]

השפן מסתובב לו ביער ושואל לזהות של הדירים..
&nbsp
מי אתה שואל אני אריה..
&nbsp
ומי אתה שואל הארנב..אני הפיל ..
&nbsp
ומי אתה שואל הארנב
&nbsp
אני כלב זאב מגיעה התשובה.
&nbsp
איך כלב זאב שואל הארנב,
&nbsp
אבי היה כלב אימי זאבה לכן אני כלב זאב.
&nbsp
ממשיך הארנב בסיורו ומי אתה שואל?
&nbsp
אני דוב נמלים מגיעה התשובה.
&nbsp
מהרהר הארנב לעצמו ואומר זה כבר מוגזם

 

[עופר דואק]

הרובינשטיינים לא הצליחו להביא ילד לעולם, והחליטו להשתמש בגבר ממלא מקום כדי שמשפחתם תגדל. ביום שבו הגבר המפרה עמד להגיע נישק רובינשטיין את אשתו ואמר לה, "אני יוצא. הוא צריך להגיע כל רגע".
&nbsp
אחרי חצי שעה, במקרה לגמרי, הגיע צלם שמצלם תינוקות למחייתו, שניסה את מזלו מדלת לדלת.
&nbsp
הוא צלצל בפעמון, וכשגברת רובינשטיין פתחה לו את הדלת אמר: "בקר טוב, באתי ל -"...
"אתה לא צריך להסביר. חיכיתי לך", חתכה גברת רובינשטיין את דבריו.
"באמת?", תמה האיש. "טוב, אני ממש מומחה בתינוקות".
"זה מה שבעלי ואני קיוינו", אמרה לו, והוסיפה בבישנות: "במה נתחיל?"
"השאירי לי הכל", אמר לה. "ננסה שניים באמבטיה, אחד על הכורסא, ואפשר גם שניים על המיטה. לפעמים גם הרצפה בסלון מאד מוצלחת... "
"אמבטיה... הרצפה בסלון?... לא פלא שבעלי ואני לא הצלחנו", אמרה לו.
"תראי, גבירתי", אמר לה. "אי אפשר להבטיח הצלחה בכל פעם. אבל אם מנסים מצבים שונים מכל מיני זויות, אני בטוח שתהיי מרוצה מהתוצאות".
"אה... זה ממש המון....", התנשמה גברת רובינשטיין .
"גבירתי, בעבודה כמו שלי, אני חייב לקחת את הזמן. הייתי רוצה להכנס ולצאת תוך חמש דקות, אבל אז לא ממש תהיי מרוצה, אני בטוח".
"נכון מאד"... אמרה גברת רובינשטיין בשקט.
הצלם פתח את המזוודה שלו והוציא אלבום עם התמונות של התינוקות שצילם. "את רואה?
את זה עשיתי על גג של אוטובוס, והתאומים האלה יצאו ממש נהדר, בהתחשב בעובדה שהיה ממש קשה לעבוד עם אמא שלהם".
"היה קשה?", שאלה גברת רובינשטיין .
"לצערי כן", ענה לה. "הייתי חייב בסוף להוציא אותה לגן הציבורי כדי שזה יצא כמו
שצריך. אנשים עמדו מסביב והסתכלו במשך יותר משלוש שעות. היא לא הפסיקה לצרוח.
היה לי ממש קשה להתרכז. נהיה כבר חושך והסנאים התחילו לכרסם לי את הציוד. זה היה השלב שבו ארזתי את הכל והתקפלתי משם".
גברת רובינשטיין נשענה קדימה: " הם ממש כרסמו לך את... אממ... הציוד?"
"כן, גבירתי. ועכשיו ברשותך אוציא את החצובה שלי ונתחיל".
"חצובה?"
"בודאי. אני חייב להשעין את הציוד שלי על משהו. אי אפשר להחזיק את כל הכובד הזה לבד. גברת? גברת?... אוי, אלוהים.. היא התעלפה."