ציונות
לא יעלה על הדעת, שמיליטריזם יוצג כשקול לכאורה לפטריוטיזם או ציונות. זוהי אמנם נקודת המבט המועדפת על הימין, אך המיליטריזם - לא רק שהוא מביא אותנו להכשיר עוולות, הוא גם עומד בניגוד לאינטרסים הציוניים. לא אתיימר שאני ציוני יותר ממך, אך אני בוודאי לא פחות ממך. היכולת שלי לראות את הסכסוך בקנה מידה מערכתי במקום מתוך שדה הראיה הצר שמספק חרך הטנק שבו אתה יושב לא הופך אותי למי שבא מפלנטה אחרת. נהפוך הוא, חבל שאתה אינך רואה את ההשלכות הרחבות - המוסריות - כמו גם המעשיות בשטח, של הסחפות אחרי כיסויים פופוליסטיים לעוולות בשם ה"לחימה בטרור". מאז ומתמיד הדרך הטובה ביותר ללכד עם היתה לאחדו כנגד אויב מבחוץ, ומה חבל שהטריק הזה עדיין עובד. לפחות טרם הכרזנו מלחמה על אלבניה, כמו ב"לכשכש בכלב". אם יש דבר מה שאכן מסכן את עבריותנו וקיומנו, הוא המשחק המתמיד של מדינת ישראל במיליטריזם הזה, וטיפוח אינטנסיבי כל כך של יתומים מוכי מצוקה ושנאה בצד הפלסטיני. רק על מנת להוסיף חטא על פשע, אנחנו זורקים לעסקא גם את נפשנו, "ערכינו ההומניסטים האוניברסליים" כלשונך, בעבור ניצחון בקרב ותבוסה במלחמה. עסקא גרועה כל כך לא עשה אפילו פאוסט, לעניות דעתי. אם יש דבר המשחק באמת לידיהם של אויבנו האמיתיים, הוא אובדן חוסננו המוסרי. בראיה מערכתית, השמירה על עבריותנו אינה עומדת בניגוד לבחירה הערכית - מוסרית, אלא היא אחת עימה. צקצוק לשוננו בפנים חמורות של "אין מה לעשות, הם התחילו, אנחנו חייבים להלחם בטרור יהה המחיר שנגבה מחפים מפשע אשר יהה" הוא מס שפתיים, אימפוטנציה להבין על מה ולמה, לדוגמא, תמיד נמצא יורש לתפקיד האמור של ראש הזרוע הצבאית של החמאס בחברון - למרות שכבר הרגנו את נושא התפקיד הזה ארבע פעמים מאז פרוץ האינטיפאדה. אנו מטפחים במו ידינו את כוחן של הקבוצות הפנאטיות, וכאילו מנסים בכל מאודנו להפוך למציאות כל טענה כנגדנו שאנחנו מפלצות. לא טענתי לרגע שאסור לנו להגן על עצמנו, אבל ירי ממסוקים או מטוסים, או טנקים באזור מאוכלס, והרג אזרחים חפים מפשע אינו הגנה עצמית. המצדדים בפעולה כזו טוענים שזהו קורבן מוסרי-ומעשי נדרש למען חיסול מבוקש זה או אחר. אך הם מתעלמים מעשרת המבוקשים האחרים שהפעולה הזו הולידה, כמו גם המבוקשים שמולידות שאר התעמרויות באוכלוסיה אזרחית. האוכלוסיה הפלסטינית אינה הומוגנית, אך דרך התנהלותנו הנוכחית מקרבת אותה כל יום עוד צעד להומוגניות - ולא באופן חיובי. אתה הצגת את הדברים כאילו השמיעה לצו המוסר מאיימת על עבריותנו וקיומנו, אך אני טוען - ומנמק - אחד הם. האמירה שלך בדבר "הצורך לבחור ביניהם", בהעדר כל נימוק, היא פשוט הפחדה לשמה, המשמשת צידוק לכאורה לדרך ההתנהלות בה אתה תומך. קשרת את הסירוב לפנות מתנחלים עם הסירוב להפציץ איזור מאוכלס במסוקים. הבסיס להשוואה רעוע. להזכירך, ירי על אזרחים הינו בניגוד לחוק הבינלאומי, וכפי הנראה לא בכדי. יתר על כן, העברת אוכלוסיה לשטח כבוש - גם היא למיטב זכרוני לכל הפחות מפוקפקת על פי החוק הבינלאומי. ובכל זאת, מדינת ישראל עשתה זאת. עכשיו המתנחלים מרגישו שדפקו אותם - ובמידה רבה זה מה שאכן נעשה. לא היינו צריכים, כמדינה, לטפח את ההזיות כאילו לנצח נוכל לכבוש. זה עדיין לא נותן למתנחלים זכות למנוע מהמדינה להפוך את החלטותיה המבישות לאפשר השתלטות על שטחים בשיטת ה"תפוס כפי יכולתך". הקורבנות האמיתיים של ההתנחלויות, יש לזכור, הם הפלסטינים שאדמותיהם נגזלו. העובדה שחלק (ואני מדגיש, חלק) מהמתנחלים חיו בהזיות של "ארץ ישראל השלמה" תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שחי באיזור הזה עם אחר - לא הופכת את יישום ההזיה הזו לצודק. חלק מהמתנחלים יתנגדו לפינוי, אך יש להניח שהסכם עתידי יכלול נסיון למזער את הנזק, כך שהעתקת אוכלוסיות נדרשת תהיה מינימלית. חלק אחר מהמתנחלים, שהוא כפי הנראה רוב די מוחץ, שהגיע לאזור יו"ש מתוך חיפוש אחר איכות חיים גרידא יתפנה מרצון, אם מתוך הבנה שזה הדבר הנכון לעשות, או מתוך קבלת העסקא של פיצויים תמורת התפנותם. ואלה שיחליטו שהם נשארים אף על פי ולמרות הכל, כי האדמה הכבושה הזו עדיין, לדעתם, שלהם? הם יפונו, הם יגררו משם כפי שנגרר כל מפגין בלתי חוקי. לא נורא, אני בעצמי נגררתי בזמן הפגנות הסטודנטים - ואני חי טוב עם זה. הגם שטרם הפציצו אותי עם טיל, אני יכול לומר בבטחון סביר שהתחושות הללו אינן דומות. כפי שאיני מוכן לשחק לידיהם של קיצונים פלסטינים להנצחת מעגל האיבה והסכסוך, כך איני מוכן לשחק לידיהם של קיצונים יהודים שעושים זאת. את הסכסוך הזה צריך לפתור. הנצחת הסכסוך, העמקת השבר, והעצמת החיכוך, לא יביאו לעולם לאפשרות של פתרון - אלא מנציחים את האלימות. כדי למזער אלימות - צריך לנהוג בהגינות. כי אי הגינות - היא אלימות, ואלימות, מביאה עוד אלימות.