שנה למסע
אתמול עברה שנה אחת מאז שעלינו למטוס,בדרך לחיפוש העבר שלנו. אתמול לפני שנה התחלתי מסע אישי אל עצמי,אל העבר והזהות שלי ושלנו כעם. אתמול הלכתי ברגשות מעורבים,הזכרונות לא עזבו אותי עד הערב,כאשר הגעתי להופעה של הדג נחש הרגשתי שהניצחון שלי גדול ומתוק,אני חיה כבת לעם חופשי בארץ ישראל ואין איש רודף אותי בשל היותי יהודיה. והשרידים והזכרונות לא עוזבים,הם תמיד איתי,ואותה ההרגשה שגם היום הלב שלי עוד שם,והראש והרגליים שלי כאן. ופתאום התמונות של מחנות ההשמדה עוברות לי בראש ואני לא יודעת אם אני בחלום או במציאות,ובאף עוד יש את ריח האפר ונדמה שהוא כל כך טרי. איך מסכמים שנה בה עברתי חוויה שהיא כה משמעותית לחיי,לאיש אין תשובה מלבדי. אני חושבת שבעיקר פרצתי את מעגל השיכחה,כי מעתה מפעל החיים שלי הוא להזכיר ולזכור,לא לתת למה שקרה להישכח,מחובתינו כצאצאי הנספים לספר לדורות הבאים למען יראו,ישמעו ויעבירו גם הם לדורות שעוד יבואו. שנה אחת-שנה של זיכרון
אתמול עברה שנה אחת מאז שעלינו למטוס,בדרך לחיפוש העבר שלנו. אתמול לפני שנה התחלתי מסע אישי אל עצמי,אל העבר והזהות שלי ושלנו כעם. אתמול הלכתי ברגשות מעורבים,הזכרונות לא עזבו אותי עד הערב,כאשר הגעתי להופעה של הדג נחש הרגשתי שהניצחון שלי גדול ומתוק,אני חיה כבת לעם חופשי בארץ ישראל ואין איש רודף אותי בשל היותי יהודיה. והשרידים והזכרונות לא עוזבים,הם תמיד איתי,ואותה ההרגשה שגם היום הלב שלי עוד שם,והראש והרגליים שלי כאן. ופתאום התמונות של מחנות ההשמדה עוברות לי בראש ואני לא יודעת אם אני בחלום או במציאות,ובאף עוד יש את ריח האפר ונדמה שהוא כל כך טרי. איך מסכמים שנה בה עברתי חוויה שהיא כה משמעותית לחיי,לאיש אין תשובה מלבדי. אני חושבת שבעיקר פרצתי את מעגל השיכחה,כי מעתה מפעל החיים שלי הוא להזכיר ולזכור,לא לתת למה שקרה להישכח,מחובתינו כצאצאי הנספים לספר לדורות הבאים למען יראו,ישמעו ויעבירו גם הם לדורות שעוד יבואו. שנה אחת-שנה של זיכרון