אני כמעט שנתיים אחרי ולא העליתי
אני כבר יציבה על המשקל 5 חודשיים וגם החצי שנה הראשונה ירדתי בצורה קבועה ומתונה, אני עושה המון ספורט (זה כי פשוט אני אוהבת) וכמעט מההתחלה ברגע שאישרו, השתדלתי לעשות פעילויות שונות, אני ירדתי 46 ק"ג, יש לי עוד 6 ק"ג להערכתי לרדת (לפי כללי הBMI שהם לא כאלו מדוייקים ונכונים ולא לוקחים בחשבון הרבה דברים), אבל את יודעת מה, גם אם הם לא ירדו, אני מאושרת וטוב לי גם איתם, אני מידה 38 (ירדתי ממידה 48 שלחצה עלי אבל התפדחתי לעבור ל50), כבר לא חם לי כמו פעם, אני כבר לא מזיעה רק מללכת מהחדר למטבח (לצערי באימונים כמות הזיעה שיוצאת ממני שווה לכמות המים שבכנרת אם לא יותר...), אין לי כאבים ברגליים מהליכה איטית, התחלתי לרוץ שזה משהו שבחיים לא חשבתי שאני אהיה מסוגלת לעשות, התחלתי לרכב על אופניים, קניתי מכנס שורטס קצר (מכיתה ד' לא היה לי כזה), וכן יש ימים שאני מפספסת או לא מקפידה, כן יש ימים שנדמה לי שעשיתי משהו נוראי והרחבתי את השרוול והנה זהו הלך הניתוח, אבל אני יודעת שאני כן מקפידה על הכל, ואני כן שומרת ועושה בחירות נכונות עם אוכל , וכן אוכלת מספיק כדי לתת לגוף את כל התזונה שהוא צריך (כבר חצי שנה שאני לא צריכה לקחת תוספי תזונה - באישור כמובן), וזה חלק לא פחות חשוב, אני מכירה גם אנשים שאמרו אנחנו אוכלים רק 500 קלוריות ביום: קופסת גבינה לבנה, מלפפןו ואולי ביצה רכה בערב, אז הם נהיו חולים, השער נשר, והם גם לא שמחים, למה? לא חבל?
פחד זה דבר טוב, פחד עוזר לך להשאר על המשמר ולא להיות שאננה, אבל אל תתני לפחד שלך לחיות ולהנות.
אם את מרגישה ויודעת שניתוח זה הדבר הנכון בשבילך אז תעשי את זה, אבל תעשי את זה נכון.
בהצלחה!