שנה ראשונה בגן תקשורת

[בליבית]

שנה ראשונה בגן תקשורת../images/Emo14.gif

לפעמים הנחמה היחידה בשבילי היא שיש אנשים שמבינים מה אני מרגישה ואולי מישהו יבין... אלו הימים הראשונים שמאיה (בת שלוש)הולכת לגן תקשורת. לפני תשעה חודשים היא אובחנה - pdd היום הראשון פשוט היה נורא בשבילי,אבל הימים האחרונים הם כמו גיהנום. הדמעות לא ניגמרות והכאב לא מניח חוסר האונים שאני מרגישה פשוט קשה לתאור והכי קשה - להסביר מה אני מרגישה מאיה כבר לא לידי,ואני לא ליד מאיה היא עד ארבע בגן וזה משגע אותי- אני לא יודעת מה קורה איתה ויותר מזה אני גם לא יכולה לשאול אותה איך היה? בעצם אני יכולה לשאול אבל אני לא יקבל ממנה תשובה... התשובות שאני מקבלת מהצוות בגן לא מרחיקות את תחושת המועקה שבלב ואני שואלת את עצמי אם זה רק שאלה של זמן? -עד שאני יצליח להדחיק את הכאב -עד שאני יחשוב שהיא לא סובלת בכלל -עד שאני יצליח להעביר כמה שעות ביום בלעדיה -עד שאני יאמין שאולי זה גם לטובתה -עד שאני יוכל להתמודד

 

[Diana M]

../images/Emo14.gif שלום בליבית, אכן הודעה

כאובה מאוד. שנה ראשונה בגן תקשורת ושנה ראשונה ללא מאיה בבית משך כל היום. פשוט שומעים את צער הפרידה ואת הכאב מכל מילה שהקלדת. אני בטוחה שלא קל לך בימים אלה וליבי איתך. אני בטוחה שגם מאיה חשה את הכאב והצער שלך וגם לה לא קל לעזוב אותך וללכת לגן. ילדים רגישים מאוד וערים לכל שינוי אצל הוריהם. מצב כזה עלול ליצור אצל מאיה התנגדות לגן וחוסר רצון להמשיך לבקר שם. חוסר הרצון ללכת לגן יכול להופיע בצורות שונות. החל מסרוב פיזי ועד תופעות פסיכוסומטיות אשר יאפשרו לה לשהות בבית מסיבות מוצדקות כביכול. הצער שבפרידה מילד ההופך לישות עצמאית הוא מובן ולא קל להתמודד עימו. לרובנו קשה לוותר על החיבור הסימביוטי המקשר ביננו לבין ילדינו. כאשר מדובר בילד בעל צרכים מיוחדים הקושי יכול להיות אף גדול יותר. שכן כפי שאת אומרת יקרה, חוסר האונים של הילד מעורר עוצות דאגה ורצון לגונן אף יותר מאשר על ילד שמסוגל להתמודד כמו כולם. ובכל זאת בשלב מסויים חייבים לעשות זאת, על מנת לאפשר התפתחות של אישיות עצמאית. מה בכל זאת תוכלי לעשות על מנת להקל על חבלי ההסתגלות של שתיכן למצב החדש? א. לשאול את עצמך האם את שלמה עם החלטה כי מאיה צריכה לשהות במסגרת ולא בבית ? ב. אם כן, האם המסגרת שנבחרה היא מסגרת שעושה עליך רושם חיובי ומתאים למאיה? ג. אם התשובות לא וב´ חיוביות. שתפי את הצוות של הגן בתחושות שלך. זו לא בושה. גם הם אמורים לדעת כי תחושותיך משפיעות על קליטתה של מאיה בגן ומשום כך יש לסייע לשתיכן להסתגל באופן שיקל עליך ועליה. ניתן אולי, לבנות תוכנית שתאפשר לך לקחת את מאיה מוקדם יותר בחודש הראשון. ובהתדרגתיות להאריך את יום הלימודים בגן. ניתן לאפשר לך להתקשר לגן פעם ביום בשעה מסויימת ולקבל עדכון מהגננת מה קורה. זה לא צריך לקחת יותר מדקה שתיים. ואם זה קשה לה אז אולי טלפון לביתה בערב. ניתן להכין מחברת קשר , שם יכתבו לך כל יום את תמצית היום של מאיה בגן. יש דרכים רבות לסייע לך ולמאיה להסתגל למצב החדש. ד. בענין מאיה, אני מבינה כי היא לא משתפת ואינה מדברת כך שאינך יודעת מה עבר עליה וכיצד הרגישה. אך בכל זאת אני חושבת שיש הרבה אינדיקציות אחרות. מידת הנכונות שלה ללכת לגן. מצב הרוח שלה כאשר היא חוזרת מהגן. שפת הגוף שלה מול הגננת ואנשי הצוות. ואני בטוחה כי ישנם פרמטרים נוספים. ברור שמאיה אינה מאושרת מהניתוק שלה ממך. ויתכן מאוד כי גם היא עצובה כעת בזמן הפרידות. אך אם המקום הוא חיובי אני מאמינה כי היא תסתגל ותלמד להנות מהפעילויות והגיוון, בתנאי שתדע כי את שלמה עם כך וברגע שיתבסס הבטחון כי בסופו של יום היא שוב בבית עם אמא. ה. בקשי לשוחח עם הפסיכולוגית של הגן. שתפי אותה בחששות, פחדים, כאבים, חוסר שקט, וכל רגש אחר שמלווה אותך כעת. אולי מספר שיחות איתה יסייעו לך לעבד את הפרידה ממאיה . סיוע כזה עשוי לסייע לך בהתמודדות. ולסיכום, הרגשות שאת מרגישה הם טבעיים ומובנים לחלוטין. עצם המודעות שלך לרגשות אלה והנכונות להכיר בהם ולהתמודד עימם תסייע לך לעבור את המשבר. מאחלת שנה של שלמות ואושר לשתיכן. דיאנה

 

[מישהי שאיכפת לה]

לדיאנה שלום!

מסכימה עם כל מילה, אני מסכימה במיוחד עם פיתרון מחברת הקשר, כי כמו שכבר כתבתי כאן, אני חושבת שמחברת הקשר היא המצאה גאונית, מעבר לכל הדברים הטובים שישנם במערכת החינוך המיוחד, ומי כמוני יודעת, חג שמח!

ממני, ליאת.

 

[נונינה]

גם אנחנו היינו שם......

זה מעבר קשה מאוד, מכל הבחינות שציינת. קשה לך וקשה לה. אשמח לשוחח איתך כי נראה לי מסובך לשפוך הכל על ה"דף". אם את מעוניינת תשלחי לי מסר אישי.

 

[אסנת ברזילי]

../images/Emo23.gifשך אמא יודע לראות ולקרוא בין ה

השורות. אני לא רותה לחזור על הדברים שנאמרו ע"י דיאנה. כולנו הורים ובמיוחד אמהות לילדים מיוחדים יש לנו מן חוש 6 ו7 ו8 אנחנו כל כך מחוברים לילדים שאת מיד תרגישי מה עובר בהחלט טוב לדבר עם איש מקצוע ולשתף בחששות אן קשה לך עם מישבו מהמערכת תמיד יכולה לקבל עזרה בחוץ למרות שעדיף ילד עם צוות הגן מהמחברת קשר אפשר להפיק אם לא נראה לך מספק את יכולה להדגים ולכתוב ממה שקורה בבית ולהוביל אותם לשתף אותך בדברים שמעבר לפעילויות ומה אכלה תעבירי להם מסר שכל דבר קטן את עושה מזה חגיגה לעודד אותה בבית וכך יתנו לך יותר פרטים מה קורה תקני מחברת קשר עם חותתים ותבקשי שכל איש תוות טיפולי יציין מה עושה כדי שאת תוכלי להמשיך תהליך בבית תמיד עם תראי שזה בא ממקום שאת רואה את החלק החשוב בהתקדמות ולא ממקום ריגשי של חוסר בטחון יתנו לך אינפורמציה לגבי הרגשות ליבך אני כל כך מבינה בני בן 11 ועדין אני מחוברת ולפעמים שואלת שאלות למרות שמשתף ולפעמים יוצא גם אחרי שבוע או חודש אבל מצד שני אם אנחנו רואים אותם חלק מהעולם חייבים לתת להם להתמודד חלק מהתקדמות של ילד הוא הניתוק והיכולת לממש עתמך במוקומות אחרים במעגלים אחרים אם ילד בלי קשיים קל יותר ואנחנו כישראלים די נותנים חופש פעולה לילדים תמיד תזכרי שהאהבה שאת נותנת לה והחיזוקים נותנים לה כלים והיא לוקחת בליבה את הכלים ותלמד להשתמש בהם הם יחזקו אותה תאמיני בה שתלמד ואם לפעמים יש נפילה את הרי כאם לעזור ולאהוב מתחזקים מההתמודדיות כי כך לומדים נכון יותר כואב כאשר מדובר בילד עם קשיים

 

[Diana M]

אסנת, התגעגעתי../images/Emo24.gif

מה שלומך? ושלום הילד המדהים שלך שעלה לחטיבת הבניים. ממתינה לשמוע כיצד הדברים מתפתחים שם עבורו. חג סוכות שמח וסוף שבוע נעים

 

[שיריתה המקורית]

הצעות מעשיות

1. מחברת קשר 2. להתקשר יום יום לגן ולברר בדיוק מה מאיה עשתה, איך אכלה וכו´ 3. ליזום פגישות תכופות עם הגננת, עם המטפלים המקצועיים, להיות כל הזמן עם "יד על הדופק". 4. להיות נוכחת בגן. פשוט לבוא ולהיות , לדבר, לראות איך היא מתנהגת בגן. 5. האם היא בבוקר שמחה ללכת לגן? האם היא חוזרת שמחה? או אולי עצובה? זה יכול לתת לך מעט אינדיקציה האם היא אוהבת את הגן והאם טוב לה. מאד מאד מבינה אותך. גם אני באותו הסרט. את מוזמנת לכתוב לי לתיבת המסרים.

 

[נונינה]

דברים שלמדתי בגן של בני

בני התחיל את הגן בגיל 3. כשאני עדיין אל הכרתי את כל המידע על פדד, ולא ידעתי כיצד אני יכולה לעזור לו. התסכול שלי, מעבר לכאב על מצבו, היה גדול מאוד. איני יודעת באיזה גן ביתך אבל בני נכנס לגן נהדר (רמת-חן) שאחד מהדברים הנהדרים שהם עושים הוא הדרכת הורים, טיפולים משותפים להורים וילדים, קבוצות הורים, אמהות, וכל סוג של עזרה שיכול לעזור להורה להבין את ילדו ולסייע לו בקשייו. לא שבהתחלה הבנתי על מה הם מדברים, לקח לי זמן להבין את השפה של אנשי המקצוע, אבל לא ויתרתי, ובסופו של תהליך אני יכולה לאמר שהעזרה שאני קיבלתי מהם (ובעקיפין בני שנהנה יותר ממני....) היתה עצומה. אני מאד מקווה שגן בגן של ביתך תוכלי לקבל את העזרה הזאת במידה ואת מרגישה שאת זקוקה לה.