שנה של ריקבון

[אדום של יין]

שנה של ריקבון

ראש השנה בפתח
והלב שוקע
עוד חלק מבפנים מחליף צבעו לשחור רקוב...

כולם מתפללות , בוכות
ורק אני מתנשמת בכבדות ועוברת במחשבה על כל חלק בגופך
הקהל עומד על הרגליים וצורח וזועק
הראש מסתחרר... נשיקות לוהטות, מחשבות אסורות...

הקונטרס הזה של כאב וצער
אהבה ותשוקה
טוהר ותמימות

ניאוף, בגידה...


אנחנו מתירים להתפלל עם העבריינים...
-ועם העברייניות?


לא עומדת בזה,
יוצאת החוצה
נעמדת בחלון בבנין הישיבה הישן שצופה על כל בני ברק
העיר נראת כל כך מתה
כמו אנשים שמתרוצצים לפני המוות
אוירה מעיקה
ועוד חלק שנרקב

 

[שוחה עם הגלים]

קשה לי לשמוע

איך את אומרת על אהבה ותשוקה שאלו מחשבות אסורות... זהו כח חיים לטעמי
והחיים תמיד מורכבים, מאוד מורכבים... מגדלים אותנו על משהו.. מלמדים אותנו משהו... שככה נכון ורצוי... ואחר כך אנחנו גדלים ומגלים שהחיים יותר מורכבים מכך.
לא כי רצינו לסבך, לא כי רצינו ברעתו של מישהו... פשוט כי ככה. כי יש בנו עוצמות וכח שמושך אותנו לצמוח לכל מיניי כיוונים.
והמציאות לא תמיד טובה אלינו ואחרים גם לא... לא בגלל שרוצים להרע... פשוט כי זה ככה. מסובך לפעמים. אנשים כל אחד עם מגבלותיו. איש איש וצערו, ומגבלות היכולת, והכללים שהציב לעצמו או שהציבו לו והוא נשמע להם... כללים כאלו שבאים לנסות לעשות סדר בבלאגן הזה שנקרא חיים... אולי הכללים מסדרים משהו.. אבל בטוח הם גם חוסמים דברים שאמרו לנו שאסור... כדי שיהייה איזשהו סדר.
מקווה שיהייה גם טוב בתוך הבלאגן הזה.

 

[סיוקו]

כשאני שואלת את אלוהים מה התכלית

אני ישר מרגישה שהתכלית היא שנהיה מאושרות ונקבל את עצמנו איך שאנחנו עם כל הפגמים שבנו..... אמן