שנייה לפני איבוד התקווה

[s h i r k u s h]

שנייה לפני איבוד התקווה ../images/Emo4.gif

מנסה לשמור על האופטימיות, מנסה לאחוז בתקווה האחרונה שעוד נשארה בי אבל הסבלנות פוקעת. אין מילים שיתארו כמה אני זקוקה כרגע לתמיכה הזאת שרק בן זוג יכול לספק, ששום חברה לא יכולה להשלים, כמה אני זקוקה לאותו בחור שיחבק אותי, שיגיד לי שהכל יהיה בסדר, שיציע לי מה לעשות כשמתבלבלת, שילווה אותי בחיים האלה. עד עכשיו היו לי קשרים יחסית קצרים, למרות ואולי בגלל שרציתי כל כך קשר ארוך וטוב, אולי לחצתי יותר מדי אבל אני כבר מודעת לעניין. אני כל כך רוצה את אותו בחור שיחבק אותי, שינשק אותי, שנשמותינו יתחברו אחד אל השני. אני כל כך רוצה לאהוב, כל כך רוצה להרגיש נאהבת ו... פשוט כלום. כבר מאבדת את התקווה שאזכה לאהוב ולהיות נאהבת, כבר מאבדת את הרצון לנסות שוב ושוב. אז מה עושים? איך מתמודדים?

 

[להבה ירוקה]

אני לא מרשה לך לאבד תקווה ../images/Emo46.gif

אני מכירה מקרוב את הרצון העז הזה, להרגיש נאהבת - ו..נאדה. גורנישט. לא מגיע. מצד שני, את כותבת על תמיכה שרק בן זוג יכול לתת. איזו תמיכה רק בן זוג יכול לתת? איזו תמיכה לאיזו בעיה? פשוט, הניסוח שלך מעלה בי הרגשה של - להימנע ממשהו או מחוויות בחיים, כי אלה מיועדים לבן הזוג שיגיע...או משהו כזה. אולי אני טועה (וזה רק אצלי בראש) בכל מקרה. אנחנו לא מאבדות תקווה. ככה מתמודדים. אין משהו אחר. תקטרי, תבכי, וואלה כמה אני מתבכיינת שאין לי חבר. זה דוקא טוב, כי אם אני מתבכיינת לפחות אני לא מסתירה שזה חסר לי. אז מוציאה את הבעסה בסבבה (טוב שיש חברות) וממשיכה קדימה.

 

[s h i r k u s h]

התמיכה הזאת...

קשה להסביר אותה במילים, קשה להסביר מה בדיוק יכול רק בן זוג לעשות. הקטע הוא שמצד אחד אני מרגישה כל כך אבודה בגלל כל הבלאגן בחיים שלי ומצד שני- צריכה לפרגן ולשמוח עבור חברות שיש להן חבר, כשצובט לי בלב לשמוע כמה טוב להם עם החבר ואיזה חמוד הוא וכו'.

 

[להבה ירוקה]

את לא חייבת לפרגן ולשמוח

אני דוקא אמרתי לכמה חברות שאני מקנאה. זה הקל עליי וזה עשה את הקשר שלנו ליותר נקי וכנה.

 

[setonr]

לשיר מילות עידוד- קראתי דבריך בעיון

ואני שואל את עצמי -מה חסר לצעירה וחכמה כל כך, שהיא מרגישה נטושה ואין מי שיתמוך על פי רצונה..... צעירונת בת 21 פלוס , מה הספקת לראות ולחוש בחיים. עדיין הכל סוער עם אלף דרכים וחיפושי דרך משל עצמך... אין סיבה לתחושות הקשות על אופיך והתנהלות חייך. הרי את יוצאת ופוגשת אנשים לסוגיהם .כדאי לפעמים לאתגר עצמך מולם מעבר לרגש ולמצוא בהם משהוא מעניין ומשכיל... יכול להיות שדברי לא כל כך רלוונטים לצעירי היום עם האופנה וההורמונים.. אבל נסיתי כאן להביע דבר שאני מאמין שגורם למחשבה...אולי.

 

[s h i r k u s h]

אתה צודק...

איכשהו מגיל צעיר אפשר לומר שרדפתי אחרי אהבה, תמיד הייתי כמהה לאהבה, תמיד חיפשתי את האהבה- אם זה האהבה של הוריי שאהבו אותי אבל הראו אהבה יותר לאחותי הגדולה, ואם זה אהבה של בחורים וכו'.

 

[Cגלית]

../images/Emo141.gif

הכנסת כל כך הרבה תהיות במעט מילים.. החלק הזה שכואב .. שכמהה לאהבה, זקוק למגע.. הבטחות שיהייה בסדר.. מוכר, יקירתי, לעיתים זוהי פנטזייה שמעבירה לילות רועשים.. לעיתים כבדה יותר מלילות. כולנו רוצים אהבה, זוגיות מושלמת.. לרוב, אם בכלל, מעטים זוכים לה וזאת רק אחרי שעברו אי אילו שלבים עם עצמם.. כיוון שליצור זוגיות אדם חייב להשלים אחרי חוסרים וצרכים אישיים, זוהי עבודה לא קלה, אחרת הקשרים הזוגיים הופכים לציפיות, הלקאות ומתחים שכלל לא קשורים לאדם השני.. והוא מהווה שק איגרוף "נוח". לכן, מעבר לדמעות, שהן מומלצות.. תני לצער לחלוף.. תתענגי עליו מעט.. לא יותר מידיי, ותתחילי למלא את הרייק והצמא הפנימי. חברות יכולות לעזור, בחברויות יש הרבה מעבר להבטחות חסרות שחר.. כי דיבור על " יהייה טוב" זוהי עצימת עיניים.. יהייה מה שנכון להיות ומה שתטיבי לעשות בכדי להגיע אליו. אם כתבתי דברים קשים.. או אם יצאו כך, אני מתנצלת, זוהי לא כוונתי, המילים שנאמרו לעיתים נאמרות גם לעצמי.. גם אני שוגה בדמעות שכאלה. שולחת חיבוק..

 

[s h i r k u s h]

תודה על התגובה ../images/Emo13.gif

קראתי ומבטיחה לנסות להפנים

 

[Cגלית]

../images/Emo24.gif