שנים אני לא מחזיר לביה"ס ב- 1
בספטמבר צאצאים.
מעולם, לפחות אצלנו, החזרה לביה"ס לוותה בקשיים כלכליים או בקיטורים בגני המשחקים על יוקר האביזרים הנדרשים. לפני 25 שנים שלחנו שני ילדים, לא טרחנו על "הכי יקר", לא הקפדנו על "הכי אופנתי", ובכלל עטיפות למחברות ילדינו הכינו מגליונות נייר "כרום" של שבועונים, מוספי סופשבוע.
בת זוגי ואני גדלנו במשפחות שהעבירו בגדים מילד לילד, ילקוטים, קלמרים וכל השאר. ספרי לימוד אמי הקפידה על "רק חדשים" וקרעה את התחת בשביל זה, אבל לא התלוננה, כי זו היתה גחמה שלה, היינו מסתדרים גם עם "יד שנייה."
לתלמידים שלי אני תמיד אומר - קנו יד שניה, ואם אתם מתכוננים למכור את הספר בתום הלימודים, קשקשו בו רק בעיפרון, כדי שתוכלו למחוק, לפני המכירה.
וכל זה למה -
שימו לב לכתבה הבאה ב"מעריב" :
כאן
"
"ילדים מביטים בקנאה על חבריהם": סל החזרה לביה"ס זינק ב־16%
שליש מההורים מדווחים כי הם מתקשים לעמוד בהוצאה, שמגיעה ל־2,200 שקלים. אם חד־הורית: "לא רוצה לראות את העיניים הכבויות של בתי"
יובל בגנו,
12/08/2018 06:09
כך פותחת הכתבה -
נ',אם חד־הורית ליעל, שעולה לכיתה ג', מכירה מקרוב את החשש המלווה הורים מעוטי יכולת לפני שנת הלימודים. "כל הילדים מגיעים עם פריטים חדשים לבית הספר, גם אם אלה רק ילקוט סטנדרטי, טושים ובגדים יפים. יעלי שלי מגיעה עם אותו ילקוט כבר שנתיים, וכל שנה היא מספרת לי בעיניים כבויות על כל הדברים היפים שיש לילדים האחרים בכיתה. זה קורע אותי מבפנים", היא אומרת. "זה לא שיש איזה חוק שצריך לבוא כל שנה עם דברים חדשים, אבל חשוב לי שהיא לא תקנא באחרים, חשוב לי שהיא לא תרגיש פחות טובה מאחרים בדבר".
עם כל ההזדהות שלי עם נ', אני מבין שיתכן שהיא לא ממש הסבירה לבת שלה, מדוע לא חשוב אם הילקוט משנה שעברה או מהשנה. אני יודע קשה מאוד להסביר לילדים דברים כאלה, אבל אם רוצים אפשר בהחלט לומר: "אני מגדלת אותך לבד, אני עובדת ב.... והכסף שאני מרוויחה לא מספיק גם לקנות לך כל שנה ילקוט חדש או חולצה חדשה.. וכו' " ברגע שהילדים הופכים לשותפים, העיניים שלהם כבר לא כבויות. [ מנסיון! ]
איך אתם/אתן/את/אתה מתמודדים עם החזרה לביה"ס?
בספטמבר צאצאים.
מעולם, לפחות אצלנו, החזרה לביה"ס לוותה בקשיים כלכליים או בקיטורים בגני המשחקים על יוקר האביזרים הנדרשים. לפני 25 שנים שלחנו שני ילדים, לא טרחנו על "הכי יקר", לא הקפדנו על "הכי אופנתי", ובכלל עטיפות למחברות ילדינו הכינו מגליונות נייר "כרום" של שבועונים, מוספי סופשבוע.
בת זוגי ואני גדלנו במשפחות שהעבירו בגדים מילד לילד, ילקוטים, קלמרים וכל השאר. ספרי לימוד אמי הקפידה על "רק חדשים" וקרעה את התחת בשביל זה, אבל לא התלוננה, כי זו היתה גחמה שלה, היינו מסתדרים גם עם "יד שנייה."
לתלמידים שלי אני תמיד אומר - קנו יד שניה, ואם אתם מתכוננים למכור את הספר בתום הלימודים, קשקשו בו רק בעיפרון, כדי שתוכלו למחוק, לפני המכירה.
וכל זה למה -
שימו לב לכתבה הבאה ב"מעריב" :
כאן
"
"ילדים מביטים בקנאה על חבריהם": סל החזרה לביה"ס זינק ב־16%
שליש מההורים מדווחים כי הם מתקשים לעמוד בהוצאה, שמגיעה ל־2,200 שקלים. אם חד־הורית: "לא רוצה לראות את העיניים הכבויות של בתי"
יובל בגנו,
12/08/2018 06:09
כך פותחת הכתבה -
נ',אם חד־הורית ליעל, שעולה לכיתה ג', מכירה מקרוב את החשש המלווה הורים מעוטי יכולת לפני שנת הלימודים. "כל הילדים מגיעים עם פריטים חדשים לבית הספר, גם אם אלה רק ילקוט סטנדרטי, טושים ובגדים יפים. יעלי שלי מגיעה עם אותו ילקוט כבר שנתיים, וכל שנה היא מספרת לי בעיניים כבויות על כל הדברים היפים שיש לילדים האחרים בכיתה. זה קורע אותי מבפנים", היא אומרת. "זה לא שיש איזה חוק שצריך לבוא כל שנה עם דברים חדשים, אבל חשוב לי שהיא לא תקנא באחרים, חשוב לי שהיא לא תרגיש פחות טובה מאחרים בדבר".
עם כל ההזדהות שלי עם נ', אני מבין שיתכן שהיא לא ממש הסבירה לבת שלה, מדוע לא חשוב אם הילקוט משנה שעברה או מהשנה. אני יודע קשה מאוד להסביר לילדים דברים כאלה, אבל אם רוצים אפשר בהחלט לומר: "אני מגדלת אותך לבד, אני עובדת ב.... והכסף שאני מרוויחה לא מספיק גם לקנות לך כל שנה ילקוט חדש או חולצה חדשה.. וכו' " ברגע שהילדים הופכים לשותפים, העיניים שלהם כבר לא כבויות. [ מנסיון! ]
איך אתם/אתן/את/אתה מתמודדים עם החזרה לביה"ס?