שנינו בדיכאון וזה קשה

[אנה חדשה]

שנינו בדיכאון וזה קשה

עד עכשיו בעלי התמודד לא רע עם הגילוי, במיוחד לאור העובדה שאני טיפלתי בהכל, והוא היה די בצד. אתמול הגיש בקשה לקצבת ילד נכה, וזה היכה בו. אני לא מסוגלת לחזק אותו כי אני די על גבול התמוטטות עצבים. ועכשיו גם הוא חלש, ולא יכול לעזור לי. מה יהיה? איך נעמוד בזה?

 

[TikvaBonneh]

איך עומדים בזה

אנחנו הלכנו לקבוצות תמיכה להורים. לי זה לא הספיק אני הולכת לפסיכולוגית ואני גם מקבלת כדורים נגד דיכאון.
אין ברירה, אם לא אקבל טיפול, אהיה בדיכאון, ואז הילדים שלי יושפעו ויהיו גם בדיכאון.
אני גם עושה דברים שאני אוהבת. יוצאת לריקודי עם, יושבת עם חברות לקפה, חופשות זוגיות עם בעלי - בחול המועד סוכות הלכנו לפסטיבל הקולנוע בחיפה.
אולי באמת תתחילו מזה שתקחו חופש קצר ותסעו יחד - אפילו סופש זה כבר מרענן.

 

[אנה חדשה]

אנחנו לא יכולים לנסוע לשום מקום

אני עדיין מניקה. וגם כאפסיק עוד כמה חודשים, אין לי עם מי להשאיר את הילדים. יש לי בן שנה ובן שלוש, התינוק לא ישן בלילה. אין מצב שסבתא תסכים לשמור לילה אחד.
וגם ככה היחסים בינינו התקלקלו, לפני האבחון, פשוט מרוב עייפות בעיקר. אז עכשיו אנחנו דווקא מנסים להתמודד עם הכל, אבל זה לא מצליח לנו.
וכמובן, אין זמן או כוח לחוגים או כל דבר משמח יותר. מנסים למצור זמן לראות ביחד סדרה פעם בשבוע.

 

[אנה חדשה]

ואת מעט הכוחות שיש מנצלים להסעות

חוגים של שני הגדולים או הטיפול השוטף בינוני למדי בשני התינוקות. לכן אני גם בלחץ איך אכניס ללו'ז טיפולים. כי זה אומר לוותר על משהו שילד אחר זקוק.

 

[TikvaBonneh]

להיפך, אתם לא יכולים לא לצאת לשום מקום

ילד בן שנה ממש לא חייב לקום בלילה. תקחי יועצת שינה. בטח שאת מותשת. וזה גם לא בריא בשבילו. ילד צריך את השינה שלו. אחרי שתתחילי לישון לילות שלמים, תרגישי יותר טוב ויהיה לך כוח ללכת לרקוד

 

[grayart]

חס וחלילה, לא דיכאון...

לא זוכר את השלבים אבל כניראה כולם עוברים אותם.
שלב ראשום הכחשה.
שלב שני אבל.
שלישי כעס.
משהו כזה...

אנחנו בשלב הראשון לא קיבלנו את האבחון, ובזבזנו המון זמן בפניה לביטוח לאומי משהו כמו חמישה חודשים, זה כ10000 שח שהלכו לפח והיו יכולים לעזור בטיפולים.
בשלב השני ישבנו שנינו בוועדת השמה וומיררנו בבכי שנינו מול כולם..
ובשלב השלישי כעסנו על עצמינו.

זה לא דיכאון זה שלב שכולם עוברים.
תסדרו הכול מהר בביטוח לאומי, ועם הכסף אתם יכולים לממן קבוצה פרטית.

 

[אנה חדשה]

אנחנו כן מתקדמים בקטע הביורוקרטי

ביום שני ועדת שילוב עם המלצה ל 24 שעות. כרגע אין תקציב אבל מתי'א ובית הספר מנסים. כבר צירפו אותו לריפוי בעיסוק בבית הספר. אתמול הגשנו את המסמכים בביטוח הלאומי. שלשום העברנו את הכל לקופה כדי שיוגדר כזכאי לטיפולים. עוד שבוע מפגש ברווחה.
היה שבוע שלם שלא בכיתי. ביררתי על הקבוצות ומטפלים. ואז פתאום קושי לוגיסטי. וזה שבר אותי לחלוטין, זה כבר היה מעבר ליכולות שלי. אז שוב חזרתי לבכות. ועכשיו גם בעלי הצטרף לתחושה.
ואני אבודה. אנחנו לא עומדים בעומס גם ככה. הילד האחרון היה מאד לא מתוכנן, ולא רצוי. מאד רציתי להפיל כי ידעתי שיהיה קשה מאד כי יש לו אח מאד מאד קשה. ואמרנו שנתמודד, שנה שנתיים ויהיה בסדר. ועכשיו האבחון...

 

[הספקטרום]

חייבים ללכת לאיש מקצוע...

כשהילד היה בגן תקשורתי היינו נפגשים פעם בשבועיים עם העוסית של הגן...
תמיד היינו יוצאים משם מחוזקים משוחררים ועם כוחות חדשים....
מאוד מומלץ ללכת לאיש מקצוע שיעשה לכם סדר בכל הבלאגן שאתם נמצאים בו...
בטוח שזה יעזור וייקח אתכם קדימה...
בהצלחה...

 

[גלמיש1]

למצוא איש מקצוע טוב! פסיכולוג/עו"ס

הורות לילדים שלנו זה דבר מאתגר מאד! כזה שממש בוחן את גובלות היכולת והסיבולת. לא תמיד, ולא כל אחד, יכול להישאר שלו ושקול בתוך זה (ודוקא זה מה שהכי דרוש לילדים שלנו) ולא תמיד.
צריך עזרה מבחוץ, כדי שנוכל להתחזק את הילד ואת כל המשפחה.
מנסיון - כל שהילד גדל ההתמודדות שלו קשה יותר, וגם ההתמודדות שלנו הן עם הבעיות שלו והן עם התיסכול שלו מהחיים שיוצא בד"כ בבית.
אל תשחקו אותה סופר-מן. קחו עזרה.
הילד שלכם צריך הורים חזקים ויציבים, לא כאלה שמתמוטטים בגללו.
אם הילד מאובחן פנו לעו"ס והגישו בקשה לקצבה מהביטוח הלאומי. זו תוספת תקציב שתאפשר לכם גם להשקיע קצת בתחזוקה הנפשית שלכם.

 

[yonitbrk2]

כל כך מובן, אפשר להבין

אתם נמצאים בראשית הדרך, ממש עושים את הצעדים הראשונים אחרי האיבחון. כשניהלתי פורום מקביל, לפני שנים רבות, תמיד ייעצתי להורים החדשים, לקחת נשימה עמוקה, להשען לאחור, ללמוד את הנושא, להעזר באנשי מקצוע, כדי לקבל ייעוץ, תמיכה והדרכה. אתם חייבים את זה לעצמכם. לשמחתי, לאחר האיבחון של הילד הראשון, שנעשה בהתפתחות הילד, הוצעה לנו תמיכה ע"י פסיכולוגית מדהימה של המכון. היא פשוט ישבה איתנו, עשתה לנו סדר בדברים, ואפילו פעלה עבורנו מול הביטוח לאומי, מול מנהל החינוך, כאשר התחלנו לחפש מסגרות חינוך, מול הרווחה. הכל עשתה יחד איתנו ועבורנו. מאוד חשוב לקבל תמיכה ויעוץ, במיוחד בתחילת הדרך. במקביל אף נפגשתי עם אמא אחת, בעיר המגורים שלי, אליה הגעתי דרך האחות טיפת חלב שתמכה בנו, בקהילה. לאחר שעדכנתי אותה על האיבחון של הילד, ישר שאלה אם ארצה להיפגש עם אמא אשר לה ילד שאובחן כשנה לפנינו,ואשר עדכנה אותה כי תשמח לתמוך ולייעץ. גם הפגישה הזו, עשתה לי סדר בראש ונתנה לי המון כוחות.
חיבוק מרחוק, ואל תהססי להעלות שאלות ולפנות כדי לקבל תמיכה.