שני אלבומים
שני אלבומים שני אלבומים. תמונות שחור לבן. צולמו בתקופה דומה בתחילת קיץ 1944. באותו מקום – מחנה הריכוז אושוויץ וסביבתו. שניהם צולמו על ידי קצין גרמני במצלמת יד. האלבום האחד (רכוש יד ושם) אלבום אושוויץ, מתאר את הגעתם למחנה של יהודי הונגריה מאזור קרפתו-רותניה. רבים מהם הגיעו מגטו Berehovo, שבעצמו שימש נקודת איסוף ליהודים ממספר עיירות קטנות וצולם במאי-יוני 1944. האלבום השני (רכוש מוזיאון השואה בוושינגטון), אלבום האס אס, צולם ביוני 1944 ומתאר את הפעילות החברתית של אנשי האס אס שכיהנו בתקופה זו באושוויץ. חייבים להביט בשני האלבומים במקביל. זוועת עולם. תמונות מספרות מה שמילים אינן יכולות לתאר. אתה מביט על היהודים הרבים שהורדו זה עתה, מקרונות הבקר שהביאום לכאן. מסע של מספר ימים בתנאים לא אנושיים. הקהל כולל יהודים מבוגרים, חלקם מזוקנים, נשים, ילדים וצעירים. חלקם תשש כוחם והם יושבים והבעה סתמית על פניהם, אדישה, מה שיעשו עימם יעשו. חלקם, בעיקר הצעירים, הלומים, אך פניהם להישרדות. קבוצות המובלות לתאי הגזים ואתה היודע גורלם, רואה על פניהם שהם עדיין חיים באשליה. נורא. מזעזע. אתה חושק לפרוץ את התמונה ולהצילם, לחבקם. אך אתה יודע שהם כבר נפטרו מן העולם , שנים לפני שנולדת. מנגד אתה רואה את התצלומים של קציני האס אס, מדושני העונג, הצמרת הבכירה של המחנה, כשהם מבלים בקוטג' חופשה ליד נחל הסולה, צוחקים עם נשות אס אס המשרתות כטלפרינטיות במחנה. לחשוב שבאותה שעה שהם משתעשעים להנאתם בין עצי היער, שרים בליווי אקורדיון, אוכלים גרגירי יער, אבי נמצא 30 קילומטר משם במחנה אושוויץ, חייו בסכנה מתמדת והוא כמעט מוזלמן, מאושפז בבית החולים של המחנה, ש99% מהחולים מצאו את סופם בתאי הגזים. יחד איתו אלפי יהודים מכל ארצות העולם, נהרגים, נטבחים או עובדים עבודות כפיה בקומפלקס אושוויץ הענק. לראות את ד"ר מנגלה וקצינים אחרים, מבלים, כקציני מטה ביחידה עורפית, בשלווה, בעוביו של יער, על מרפסת השיזוף של ביתן בריאות גדול, זה מזעזע. לפי הבעות פניהם, לפי מלבושם אי אפשר לתאר כי האנשים האלה וחבריהם רוצחים, באותו זמן ממש, יהודים בסיטונות, מפעילים ניסויים רפואיים זוועתיים על תאומים, ילדים ונשים. הסתמיות היומיומית שלהם מדהימה את מי שנחשף לזוועה דרך עדויות וספרים. צריך להביט על עיניהם הכבויות של היהודים מהונגריה ברציף של בירקנאו. לנסות ולדמיין מה הם חושבים בשעות האחרונות של חייהם. על ראשיהם המגולחים של הצעירים והצעירות שנלקחו לשמש ככוח עבודה בכפיה בשביל לנסות ולדמיין את הזוועה האנושית בהתגלמותה עלי אדמות. נשים וילדים על הרמפה, בצד קרונות המשא הדוממות. זה מחזיק ביד אמו וזו חובק תינוק עטוף בשמיכה, להגן עליו. אנו יודעים מה יעלה בגורלם, כמה עשרות דקות לאחר הרגע הצילום. פניהם עדיין לא אומרות דבר. תצלום נוסף. המון אדם, מחזיקים בידם חבילות, מזוודות. כולם עטופים ועטויים כיוצאים לדרך ארוכה. ארוכה עד אין סוף. עם המון אדם, עומד צפוף, זה עתה ירדו מהקרונות, עוד קצת וימשיכו בדרכם, וברקע, באירוניה, קרמטוריום II וארובתו המזדקרת כמאיימת, עוד מעט, עוד מעט ותבואו דרכי. אין מילים. תצלום מאלבום הס אס. קרל הוקר, עוזר למפקד המחנה, ושב בחברת מספר רופאים, סביב שולחן עמוס בקבוקי בירה, בגינה, בפאתי המחנה, חלקם ללא מעיל עליון, חלקם בשרוולים מקופלים. יום אביבי נאה, נחים מעמל יומם. תמונה שגרתית לכל דבר. מלבד בעובדה שעמל יומם הוא ניסויים רפואיים באנשים חיים, התעללות וטבח המוני. במרחק של כמה עשרות מטרים מהפינה השלווה חיים עשרות אלפי אסירים בתנאי רעב והתעללות. מאות מתים כל יום מרעב, חולשה ועבודה קשה. אלפים נרצים בכל יום בתאי הגזים. פינה שליווה בגיהינום. זוועה. אני יכול למלא דפים בהשוואה שבין האלבומים. התצלומים אומרים הכול. מילותי לא תספקנה. אני מביט וחוזר ומביט בשני האלבומים ומוחי אינו רוצה לקלוט את אשר עיני רואות. מסרב להבין.
שני אלבומים שני אלבומים. תמונות שחור לבן. צולמו בתקופה דומה בתחילת קיץ 1944. באותו מקום – מחנה הריכוז אושוויץ וסביבתו. שניהם צולמו על ידי קצין גרמני במצלמת יד. האלבום האחד (רכוש יד ושם) אלבום אושוויץ, מתאר את הגעתם למחנה של יהודי הונגריה מאזור קרפתו-רותניה. רבים מהם הגיעו מגטו Berehovo, שבעצמו שימש נקודת איסוף ליהודים ממספר עיירות קטנות וצולם במאי-יוני 1944. האלבום השני (רכוש מוזיאון השואה בוושינגטון), אלבום האס אס, צולם ביוני 1944 ומתאר את הפעילות החברתית של אנשי האס אס שכיהנו בתקופה זו באושוויץ. חייבים להביט בשני האלבומים במקביל. זוועת עולם. תמונות מספרות מה שמילים אינן יכולות לתאר. אתה מביט על היהודים הרבים שהורדו זה עתה, מקרונות הבקר שהביאום לכאן. מסע של מספר ימים בתנאים לא אנושיים. הקהל כולל יהודים מבוגרים, חלקם מזוקנים, נשים, ילדים וצעירים. חלקם תשש כוחם והם יושבים והבעה סתמית על פניהם, אדישה, מה שיעשו עימם יעשו. חלקם, בעיקר הצעירים, הלומים, אך פניהם להישרדות. קבוצות המובלות לתאי הגזים ואתה היודע גורלם, רואה על פניהם שהם עדיין חיים באשליה. נורא. מזעזע. אתה חושק לפרוץ את התמונה ולהצילם, לחבקם. אך אתה יודע שהם כבר נפטרו מן העולם , שנים לפני שנולדת. מנגד אתה רואה את התצלומים של קציני האס אס, מדושני העונג, הצמרת הבכירה של המחנה, כשהם מבלים בקוטג' חופשה ליד נחל הסולה, צוחקים עם נשות אס אס המשרתות כטלפרינטיות במחנה. לחשוב שבאותה שעה שהם משתעשעים להנאתם בין עצי היער, שרים בליווי אקורדיון, אוכלים גרגירי יער, אבי נמצא 30 קילומטר משם במחנה אושוויץ, חייו בסכנה מתמדת והוא כמעט מוזלמן, מאושפז בבית החולים של המחנה, ש99% מהחולים מצאו את סופם בתאי הגזים. יחד איתו אלפי יהודים מכל ארצות העולם, נהרגים, נטבחים או עובדים עבודות כפיה בקומפלקס אושוויץ הענק. לראות את ד"ר מנגלה וקצינים אחרים, מבלים, כקציני מטה ביחידה עורפית, בשלווה, בעוביו של יער, על מרפסת השיזוף של ביתן בריאות גדול, זה מזעזע. לפי הבעות פניהם, לפי מלבושם אי אפשר לתאר כי האנשים האלה וחבריהם רוצחים, באותו זמן ממש, יהודים בסיטונות, מפעילים ניסויים רפואיים זוועתיים על תאומים, ילדים ונשים. הסתמיות היומיומית שלהם מדהימה את מי שנחשף לזוועה דרך עדויות וספרים. צריך להביט על עיניהם הכבויות של היהודים מהונגריה ברציף של בירקנאו. לנסות ולדמיין מה הם חושבים בשעות האחרונות של חייהם. על ראשיהם המגולחים של הצעירים והצעירות שנלקחו לשמש ככוח עבודה בכפיה בשביל לנסות ולדמיין את הזוועה האנושית בהתגלמותה עלי אדמות. נשים וילדים על הרמפה, בצד קרונות המשא הדוממות. זה מחזיק ביד אמו וזו חובק תינוק עטוף בשמיכה, להגן עליו. אנו יודעים מה יעלה בגורלם, כמה עשרות דקות לאחר הרגע הצילום. פניהם עדיין לא אומרות דבר. תצלום נוסף. המון אדם, מחזיקים בידם חבילות, מזוודות. כולם עטופים ועטויים כיוצאים לדרך ארוכה. ארוכה עד אין סוף. עם המון אדם, עומד צפוף, זה עתה ירדו מהקרונות, עוד קצת וימשיכו בדרכם, וברקע, באירוניה, קרמטוריום II וארובתו המזדקרת כמאיימת, עוד מעט, עוד מעט ותבואו דרכי. אין מילים. תצלום מאלבום הס אס. קרל הוקר, עוזר למפקד המחנה, ושב בחברת מספר רופאים, סביב שולחן עמוס בקבוקי בירה, בגינה, בפאתי המחנה, חלקם ללא מעיל עליון, חלקם בשרוולים מקופלים. יום אביבי נאה, נחים מעמל יומם. תמונה שגרתית לכל דבר. מלבד בעובדה שעמל יומם הוא ניסויים רפואיים באנשים חיים, התעללות וטבח המוני. במרחק של כמה עשרות מטרים מהפינה השלווה חיים עשרות אלפי אסירים בתנאי רעב והתעללות. מאות מתים כל יום מרעב, חולשה ועבודה קשה. אלפים נרצים בכל יום בתאי הגזים. פינה שליווה בגיהינום. זוועה. אני יכול למלא דפים בהשוואה שבין האלבומים. התצלומים אומרים הכול. מילותי לא תספקנה. אני מביט וחוזר ומביט בשני האלבומים ומוחי אינו רוצה לקלוט את אשר עיני רואות. מסרב להבין.
