שני דאנסים מצוינים בסופ"ש האחרון

[שיידי ראנקס 10]

שני דאנסים מצוינים בסופ"ש האחרון

הראשון של דאנסהול פרומושן, עם קונגו ואנדי קולצ'ר. אשכרה באזוה"ת כפ"ס! הדאנס האחרון שאני זוכר שהיה בכפ"ס היה לדעתי אקסנטריקס עם איי מאר, ומאז זרמו המון המוווווווון מים במגדל המים של כפר סבא. תמיד ראיתי את הבית השני, בדרך לפאבים אחרים בעיר (שממוקמים כולם באזוה"ת), אבל אף פעם לא הייתי בפנים. מועדון נהדר, סאונד מצוין (לפחות בדאנס הזה, אין לי מושג אם זה קשור לתגבורים של קונגו אבל לדעתי לא), אווירה ממש טובה. נראה שיש לליין של הדאנסהול פרומושן אחלה סיכוי לתפוס, ונראה שכל מסיבה שם כרגע הולכת להיות יותר חזקה מקודמתה. מומלץ בחום, תשקיעו ותגיעו לכפ"ס, זה לא כזה רחוק! אחלה דרך לפתוח את הסופ"ש וסלאסי איי נואו שאני הולך להיות קבוע בליין הזה!!! לצערי לחיפה לא התאפשר לי להגיע (למרות שאני מאוד רוצה לחקור את הפאף ובטוח אעשה את זה באחת המסיבות הבאות שם), אבל הדאנס אתמול בבלוק היה אחד החזקים השנה, ואפשר לומר שמהווה התחלה של קונספט מהפכני שלי אף פעם לא היה ברור למה לא תפס כבר לפני הרבה זמן. ואני אסביר: בג'מייקה, אין יותר מדי עיסוק בכל נושא ההפרדה בין תת סיגנונות בתוך הרגאיי. אנשים מגיעים לדאנס ואפשר לשמוע רוטס וראב א דאב בתחילת המסיבה, אח"כ ראגאמופין ואז דאנסהול. ואפילו להיפך. כמובן שגולת הכותרת היא דאנסהול, אבל זה בגלל שזה מה שהולך בימינו. אצלנו בארץ (ולא רק, אבל לא ניכנס לזה), מתעסקים יותר מדי בהפרדה ואפילו אפשר לומר שיש שתי "סצינות" שונות, כלומר אנשים שהולכים רק למסיבות רוטס ואנשים שהולכים רק לדאנסהול. זה לא צריך להיות ככה! יש מעט מדי אנשים שהולכים למסיבות רגאיי גם ככה, ואני קורא לשינוי! יש לי חזון! ובחזון שלי אני רואה אנשי רוטס הולכים למסיבות רגאיי. רגע... זה כבר קרה, אתמול! אמנם הפרומו בדמות סקאנקרייד במסיבת דאנסהול התחיל כבר באניברסרי של איי מאר, אבל אתמול אשכרה ראינו את כל סיגנונות המוזיקה של הז'אנר הזה מתנגנים בערב אחד, ועל ידי כל התקליטנים! אני רוצה לתת המון ריספקט לאבויה שהתחילו מסורת שצריך לשמר ולפתח. אנשי הרגאיי צריכים להיחשף לכל הסיגנונות, מכל השנים. אודה ולא אבוש, אני פחות מעורב ובקיא במה שקורה בדאנסהול בשנתיים האחרונות, אבל עדיין מתענג על כל דאנס של איי מאר, אבויה ורודבוי (לפחות כשיש מספיק ערק בדם

). נראה גם שהז'אנר דווקא הולך לכיוונים טובים בזמן האחרון (אולי אכתוב על זה מאמר בקרוב, אם הזמן יאפשר). היה דאנס נהדר אתמול, ממש נהנתי. המון תודה לכולם על הברכות, זה היה נייס! לצערי נאלצתי לחתוך לפני איי מאר, בעקבות עניינים משפחתיים, אבל עכשיו הכל בסדר. מה יותר חשוב מהבריאות? תאמינו לי, כלום. שיהיה אחלה שבוע, ושהסופ"ש הבא יהיה טוב לפחות כמו האחרון! שיידי.

 

[DuBsYs]

כמה דברים לגבי החלוקה רוטס/דאנסהול

אני חושב שבאמת מדובר בשתי סצינות נפרדות וטוב שכך, הוייב הכללי של הבאשמנט מיוזיק הוא ההפך הגמור לוייב של הרוטס מיוזיק, אין שום סיבה לערבב בין שני הסגנונות הכ"כ שונים האלה. אבל בוא נעזוב רגע את מה שאני חושב, כמעט כל אומני הפאונדיישן שיצא לי לשמוע/לקרוא ראיונות איתם טוענים שהם לא מתחברים לכל מה שקורה במוזיקה הג'מייקנית היום, הן מבחינת מסרים ואווירה והן מבחינה מוזיקלית. מצורף לינק לקטע מהראיון האחרון שיצא לי לשמוע, ראנקינג ג'ו מדבר בדיוק על העניין הזה. (אומנם איכות ההקלטה לא משהו אבל תקשיבו למסר). ואם כבר הנושא עלה אז כדאי לדייק במונחים, כל הרגאיי האמיתי שמנגנים בדאנסים זה דאנסהול, ממנטו ועד ראב-א-דאב. כל המוזיקה החדשה עם הביטים של ההיפ-הופ זה "באשמנט" ולדעתי אין לסגנון הזה שום קשר לרגאיי. so don't let them full you

 

[smadicris]

הממ...

אז לשיטתך - רגאיי מלפני ,נגיד, 1994 שמנוגן במסיבה = דאנסהול וכל מה שג'מייקני פוסט התקופה הזאת ומנוגן במסיבה = באשמנט אוקיי... חחח... מילא השטויות האלה הם בראש שלך, אבל יש פה נאף צעירים שקוראים את זה ועלולים לקחת את הקטגוריזציה שלך כלגיטימית ונכונה - וזה אסור שיקרה... למען האמת, זה לא ממש משנה איך קוראים לסגנון כזה או אחר - סיווג ומתן הטייטלים הוא תענוג ששמור בד"כ לעיתונאים\מבקרים\חוקרים ושאר טיפוסים לא רלוונטיים למוזיקה ולעשייה. דאנסהול מאז ומתמיד היה ז'אנר עם גבולות שאינם תחומים, קל יותר לאפיין אותו דרך הליריקס צורת ההגשה והרידים - וזה לא משנה אם הוא הוקלט ב 1979 בסשן של ריי סימבוליק, ב 1987 אצל קינג ג'אמי או ב 2008 אצל סטיבן מקרגור. "באשמנט" יכול להיות עוד שם תואר שמכוון לתת ז'אנר יותר ספציפי אולי יותר אלקטרוני אולי יותר מהיר... לא ממש יודע ולא ממש אכפת לי. ולעובדה שלדעתך אין בין ביזי סיגנל ל- יו רוי שום קשר ושהמוזיקה ביארד היום היא מתועבת ודוחה, ובכן, אני יכול לומר לך ש א' - זה שא-ת-ה לא מצליח למצוא קשר בינהם לא מעיד על כך שאין קשר כזה. ו ב' - זו דעתך. וידוע שדעה היא בדיוק כמו חור תחת (לכל אחד יש אחד). אני יכול בקלות למתוח קו שמחבר בין ביזי סיגנל,למשל, בקצהו האחד העכשווי, שעובר דרך באונטי קילה>שאבה ראנקס>ג'וזי ווילס> *אתה יכול להכניס עוד כמה שמות שאתה רוצה* ומכאן ליו רוי הגדול. אז נכון, הקו והחיבור לא ישירים ועוברים דרך עמודי תווך תרבותיים לאורך 30 שנה אבל עובדה שיש קשר, ומי שמכיר את המוזיקה הג'מייקנית לעומק על כ-ל סיגנונותיה ותקופותיה יסכים איתי. מי שישאר עם הקיבעון והטעם המאוד ספציפי שלו - שיבושם לו אבל שלא ידבר כאילו הוא יודע. --------------------------------------- ואחרי החפירה הזאת... הכוונה שלנו באירוע הזה (ההשקה בבלוק) היתה באמת לשלב בערב אחד את כל מה שאנחנו אוהבים ברגאיי מהפאונדיישן הנהדר שסקאנקרייד תיקלט ועד להארדקור דאנסהול עובר דרך ארליז, סול, היפ הופ ודאב (סטים מעולים של לרוז, אלארם ושימי סוניק) מה גם שזה התאים לקונספט של המיקסטייפ החדש שהוא כפול ומוקדש לשני הזרמים המרכזיים ברגאיי על תתי הז'אנרים שבהם. אני לא חושב שזה מתאים לכל אירוע, ענין השילוב של הכל מהכל, זה יותר מתאים לאירוע ספיישל, אירוע מיוחד יותר - וזה מה שזה היה. תודה לכל מי שהגיע, היה באמת ערב גדול! BLESS

 

[DuBsYs]

מילא אם זו הייתה רק הדעה שלי

כמעט כל מי שמבין ומכיר רגאיי שורשי עושה את ההבחנה המאוד מאוד ברורה בין רגאיי על כל היסודות ותתי הג'אנרים שלו (מנטו, סקא, רוקסטדי, רוטס, רוקרס, לוברז, ראב-א-דאב וניו-רוטס) לבין המוזיקה החדשה שמופקת בשנים האחרונות באי. הקשר בין כל הסגנונות שרשמתי פה הוא ברור, רציף ועקבי. סלקטור טוב יכול להחזיק ערב שלם לבד עם כל הסגנונות האלה ולתת סט עמוק ומעניין. הדאנסהול המודרני שונה מכל הסגנונות האלה והוא הרבה יותר קרוב להיפ הופ ולמוזיקה אלקטרונית לא ג'מייקנית מאשר לרגאיי. ההקשר היחידי בין שני הסגנונות הוא שהם נולדו בג'מאייקה. לגבי הטענות שלך כאילו החלוקה הזאת נעשית ע"י "טיפוסים לא רלוונטיים למוזיקה ולעשייה" אז הבאתי הקלטה של ראנקינג ג'ו, בן אדם שבהחלט יש לו מושג לגבי רגאיי, גם בצד המעשי. אני זוכר ששמעתי ראיון עם קידוס איי שאמר דברים מאוד דומים לאלו של ג'ו (הייתי שם לך לינק ליו טיוב אבל הורידו את הסרט הזה משם...) ובכלל תקרא / תשמע מוזיקאים עם קבלות מהדור הישן, כמעט כולם אומרים את אותם הדברים לגבי המוזיקה החדשה. גם אם תשווה מאפיינים של ליריקס צורת ההגשה ורידים בין דאנס של יו רוי מ1975 לבין דאנס של MAVADO ו BUSY SIGNAL מ2008 תמצא קשר מקרי בהחלט. בסופו של דבר איכות של מוזיקה נמדדת ברלוונטיות שלה גם 10, 20, 30 שנה ויותר אחרי שהיא נוצרה. שים לב איזו כמות של מוזיקה מסוף שנות ה60 ועד תחילת שנות השמונים מתנגנת היום ויוצאת בהוצאות מחודשות לעומת מוזיקה מלפני 10-15 שנים. אני משוכנע שבעוד 10 שנים אף אחד לא יזכור את רוב המוזיקה שנעשית היום בג'מייקה, מהסיבה הפשוטה שאופנות מתיישנות מתחלפות ונשכחות (ולפעמים חוזרת בגל רטרו אופנתי) בעוד מוזיקה טובה באמת נשארת לנצח. ובלי קשר ישיר לויכוח הזה, הקונספט של 8 סאונדים/תקליטנים בערב אחד מנוגד בעיני לאיך שדאנס של רגאיי צריך להיות. דאנס אמיתי נעשה ע"י סאונדסיסטם אחד שמציג במשך ערב שלם את הסלקשן היחודי שלו ואת הדיג'אים שלו יחד עם המערכת סאונד שלו. כך הייה מאז שקוקסון ודיוק ריד בנו את המערכות שלהם ויצרו את התרבות של הסאונדסיסטם. לתת לכל סאונד / סלקטור לנגן 45 דקות - שעה וחצי זה לעשות צחוק מהעבודה. סט טוב צריך להבנות בהדרגה ו3 שעות זה די מינימום בשביל לעשות את זה כמו שצריך.

 

[xXx Shiraz xXx]

רק רוצה להתייחס..

דווקא משום שלכל סאונד יש זמן מוגבל, מפאת ליין-אפ, על הסאונד להראות מה יש להם בזמן קצוב, וזה יותר מאתגר. סאונד שלא נותן לי לנוח שניה בסט קצרצר של 45 דקות מבחינתי עושה תעבודה ומעבר... זה שאתה לא אוהב דאנסהול לא אומר שכל מי שמהאסכולה הישנה מבין ברגאיי, ומי שאוהב את המוזיקה היותר חדישה לא יודע על מה הוא מדבר כשהוא מכליל את זה תחת ההגדרה של "רגאיי". הקשר בין הסגנונות מובהק, והדאנסהול כשמו כן הוא- לרחבת הריקודים. תשים לי יו רוי ב4 לפנות בוקר בדאנס ותמצא אותי תוך דקה מודבקת לרצפה עם ערק אשכוליות.. דאנסהול זה מוזיקה מקפיצה שלא נותנת לך מנוח, בעיניי רוטס וכו' זה יותר מתאים לתחילת ערב ולא לסופו.... לצערי נבצר ממני להגיע בשבת אבל אני יכולה לתאר לעצמי מה הלך שם, ולדעתי זה הסדר הנכון - להתחיל מהקל אל הכבד... בקשר לזה שהדאנסהול יותר מתקרב להיפ הופ... להפך! ההיפ הופ יותר מתקרב לרגאיי, כבר מעט מאוד אמנים עושים רק רק ראפ, אלא רובם משלבים פופ/ארנבי/דאנסהול לפחות בפזמון! הטשטוש של ההבדלים במוזיקה הוא דווקא יפה כי זה מגדיל את החשיפה, תחשבו שכל מי שאוהב ארנבי מאזין לאלבום החדש של ג'ון לג'נד והופה! בוג'ו באנטון! (שלא נדבר על הצ'ון המושלם עם אסטל...) ואני חושבת שחלק נכבד מהAPPEAL שלל הדאנסהול זה ההתעדכנות המתמדת שלו! Shiraz Brooks

 

[Carcass]

אגב,מנגד..

לא חסרים אמנים ``מוכחים`` שכן מזדהים עם הזרם הנוכחי...מייקל רוז,ג`וניור ריד ובושמאן הם דוגמאות בשלוף.

 

[שיידי ראנקס 10]

דעתי לגבי הוויכוח שהחל (או בדרך) להתפתח

אני ככה קרוב ללכתוב את התשובות שלי במספרים, מה שאומר שהצבא עושה עליי עבודה מאוד שלילית. נתפשר על מקפים: -קודם כל אני תמיד מעודד דיונים והתפלפלויות אצלי בפורום, כל עוד הדברים נאמרים ברוח טובה, אז תמשיכו ככה. -אני לא רואה כמוך, אסף, הפרדה בין דאנסהול לרגאיי. טובי וגדולי זמרי הרוטס ביארד יכולים לדבר על זה שמבחינתם מה שקורה היום אצל הדור הצעיר יותר זה לא רגאיי, אבל אני עדיין חושב שדאנסהול הוא תת ז'אנר (עם השפעה נרחבת ביותר, אבל עדיין תת - זין, קפצה לי לראש הקונוטציה "תת-אלוף") בתוך הרגאיי. אלמנט חשוב שנכנס כאן הוא הקידמה, שמקבלת ביטוי שונה ממה שהיה פעם, יש היום הרבה יותר יחסי גומלין בין המוזיקה ביארד והמוזיקה העולמית, לעומת המצב בעבר שרגאיי ודאב הכתיבו סיגנונות מוזיקה שנוצרו הלאה כמו היפ הופ (די ג'יי סטייל), מוזיקה אלקטרונית (דאב). היום הזמרים והדיג'ייז בג'מייקה קורצים החוצה ועושים את הכל בדרך שלהם, אבל עם הרבה השפעות מהעולם. האלבום האחרון של דמיאן מארלי הוא דוגמא מעולה לשילובים שנעשים בין רגאיי וסיגנונות מוזיקה חדשים ולמעשה יוצרים סיגנון שכמו שסמדי אומר אי אפשר לתחום אותו בדיוק למשהו מסוים, אבל האלמנטים הג'מייקניים נשמרים ומורגשת מאוד ההשפעה למה שנעשה בשנים עברו באי. ואם נכנסים לזה, גם הפנאטיות של לשלול מראש את כל מה שחדש כיום (לא ספציפית אתה אסף) היא דבר לא נכון לעשות, ואני מסיר את הכובע בפני סלקטורים בארץ דוגמת ראנקין לווי וברק סקאנקרייד שנחשפים ומנגנים מוזיקה בת ימינו בדאנסים, תמיד טוב לרענן ולחדש, ויוצאים גם היום דברים מאוד יפים, מכל תתי הסיגנונות בז'אנר, שיכולים להתחבר לדברים ישנים יותר. ועוד לא אמרתי מילה על אורך סטים של תקליטנים וכל נושא הערבובים במסיבה (תכף מגיע לזה). -קשה לדעת איך הדברים יעמדו במבחן התוצאה (ולדעתי גם לא צריך לנסות יותר מדי), אבל אני עדיין חושב ששירים מסוימים (ולא מעט!) שמוקלטים בימינו ייזכרו עוד שנים רבות. גם כאן צריך לזכור שמצב הדברים שונה היום מבעבר. אם פעם זמר היה צריך להגיע מרחוק לאחד מהאולפנים הבודדים באי בקינגסטון/אוצ'י/כו', הרי שהיום כל אדם עם הבנה בסיסית במוזיקה (וליוצר ג'מייקני ממוצע יש הבנה שגוברת על הרבה מפיקים בארץ לשם ההשוואה) ומחשב ביתי יכול להקליט סינגל שיהפוך ללהיט הבא ברדיו (וזה קורה לא מעט); יותר נגישות להקלטה ויצירה של מוזיקה=המוניות וירידה מתבקשת באיכות, גם אם לא בעשרות מונים, במקרים מסוימים זה קורה. למרות האמור, יוצרים רבים כמו בוג'ו, באונטי קילר, קפלטון, סיזלה, מורגן הריטייג' וגם זמרים שפרצו לתודעה בשלוש השנים האחרונות כמו אלבורוזי למשל - ייזכרו לדעתי כגדולים בדורנו, כמו שזוכרים כיום זמרים מסוף שנות השמונים דוגמת אדמירל ביילי וסופר קאט (שלהגדרתך, אסף, הם זמרי "באשמנט". אני משתמש במרכאות כי למען האמת אני שומע את ההגדרה שלך לתת הז'אנר הזו בפעם הראשונה, ויש לי הרגשה שהמושג לא יתפוס, הוא גם רחב מכדי לדייק...). -אם הובן לא נכון, אני גם לא חושב ששילוב בין הסיגנונות מתאים לכל אירוע שהוא. אני לא תמים, ואני יודע שבשתי ה"סצינות" שקיימות בארץ יש גרעין קשה בכל אחת ולא יבוא איחוד בכזו קלות. אבל אני עדיין חושב שצריך לברך על כל שילוב שכבר נעשה בין האנשים, שיש חשיבות רבה לזה שכולם ייחשפו לכל סיגנונות המוזיקה, כי קשה מאוד לשפוט ולקבל את החוויה רק מצד מסוים. כמי שחוטא, בינתיים באופן חובבני ולשם הנאה בעיקר, בסילקשן, אני תמיד אוהב להביא את הערבוב בין הסיגנונות לכל אורך השנים, לתת קצת (או הרבה אם אפשר) מכל דבר ולגוון, כי אני אוהב רגאיי. לא רק ראב א דאב, לא רק רוטס, לא רק ראגא, לא רק דאנסהול. ה-כ-ל, מכל הסיגנונות שיצאו מג'מייקה במשך השנים אני אוהב כל כך הרבה דברים, ואני אומר - למה להתמקד בדבר מסוים, כשאפשר להנות מהכל ביחד? בקיצור, אני בעד ערבובים בין סיגנונות, וחושב שבאידאל - זו צריכה להיות הנורמה. ערב שמנגנים בו סיגנון מסוים צריך להיחשב כערב קונספט, ולא להיפך. -ולסיכום, אני מסכים עם אסף, על כך שבאופן כללי (ואם לא מוגדר אחרת מראש), צריך לתת לכל סאונד זמן של כמה שעות להציג את הסילקשן שלו, בהגשה הספציפית שלו, להעלות דיג'ייז, אם יש. כשזה עובד אחרת ואין לסאונד מרחב זמן מספיק, זה עשוי לפגוע בחוויה (מה שאגב ממש לא קרה בדאנס של אבויה, התחושה הייתה טובה מאוד, שכל סאונד מקבל את הזמן הראוי לו. ברק ואודי אומנם פתחו את הערב ולא היו הרבה אנשים עד בערך 9 וחצי בפנים, אבל עדיין קיבלו המון זמן לנגן וכל הכבוד על כך!). nuff respect!

 

[DuBsYs]

כמה מילים

גיל, למרות שאני לא ממש מסכים עם הגישה שלך אני מכבד אותה, מברוק לכל מי שנהננה משני העולמות. כתבתי את מה שכתבתי בגלל שאני לא מסכים לגישה שצריך לאחד את שני הזרמים. אני באופן אישי לא מתחבר לכל העניין של הבאשמנט דאנסהול ואני מעדיף דאנסים שהם 100% רוטס וראב-א-דאב, אני לא רוצה את הוייבז, את הסאונד, את האנרגיות והמסרים של מה שהולך היום. תקראו לי שמרן, מיושן או כל כינויי אחר, אני יודע מה עושה לי טוב וזה מה שאני רוצה לשמוע בדאנס. לגבי המשפט הזה: "יש היום הרבה יותר יחסי גומלין בין המוזיקה ביארד והמוזיקה העולמית, לעומת המצב בעבר שרגאיי ודאב הכתיבו סיגנונות מוזיקה שנוצרו הלאה כמו היפ הופ (די ג'יי סטייל), מוזיקה אלקטרונית (דאב)." אני ממש לא מסכים. הרגאיי והדאב השפיעו על סגנונות מחוץ לג'מייקה באותה מידה בה הם (בעיקר הרגאיי, הדאב הוא בהחלט המצאה ג'מייקנית עד כמה שידוע לי) הושפעו מסגנונות מחוץ לג'מייקה. הסקא הושפע מאוד מג'אז אמריקאי, הרוקסטדי והארלי רגאיי הושפעו מאוד מהסול האמריקאי ויש מליון גרסאות כיסוי לטיונים אמריקאים. מארווין גיי, סליי (ממשפחת סטון), נט קינג קול, קרטיס מייפילד ועוד המון זמרים אמריקאים היו ההשפעה העיקרית על זמרים כמו סלים סמית', קורנל קמפבל, אלטון אליס, דלרויי ווילסון, ההאפטונס, הפארגונס וכל שאר השלישיות הווקאליות של ה60S וה70S. בעבר השכילו הג'מייקנים לקחת אלמנטים של מוזיקה אמריקאית (למרות שלא רק, יש דוגמאות לשירים עם מקורות קובנים (ROCKFORT ROCK) ואפילו שירים סובייטים (Never Too Young To Learn של גלן בראון) ולשלב אותם על מקצבים ג'מייקנים מקוריים (תסכימו איתי שאף אחד לא ניגן 1 דרופ וצ'אפ בגיטרה לפני הג'מייקנים). היום המצב הוא הפוך, הבסיס של המוזיקה, הקצב והבס נלקחים מסגנונות לא ג'מייקנים ולמקצבים האלה מוסיפים אלמנטים ג'מייקנים. המוזיקה לא נשמעת כמו מוזיקה ג'אמייקנית, לפחות לאוזן שלי.

 

[שיידי ראנקס 10]

לא התכוונתי שלא היו יחסי גומלין בעבר

בין רגאיי ומוזיקה מחוץ לג'מייקה. אבל הם היו באמת יותר חזקים בשנות ה- 50 וה- 60. דאב וגם די ג'יי סטייל הם דוגמאות שנתתי לסיגנונות שהתפתחו בג'מייקה, והשפיעו על העולם. התחושה שלי לפחות, היא שמשנות ה- 70 ותקופת תור הזהב הרגאיי קיבל אופי מבוסס משלו, ואף כי המשיכה להיות השפעה מן החוץ, הסיגנון כבר היה סיגנון בפני עצמו, וההשפעות הורגשו כבר פחות. לא אומר שלא היו השפעות כאלה. ולא מסכים שהמקצבים היום בכלל לא נלקחים מהרגאיי ומתוך ג'מייקה, זה פשוט לא נכון. אני שומע רידימים חדשים ומרגיש השראות מימי הראגאמופין והארלי דאנסהול (באשמנט אם תרצה) בקטעי הדאנסהול של היום. נכון שזה לא הכל, אבל כאן נכנס נושא יחסי הגומלין שאני מדבר עליו, הרבה השפעות מן החוץ (אגב, הרבה אלמנטים של המוזיקה האמריקאית העכשווית, דבר שאני אישית לא מתחבר עליו במרבית המקרים...). ולמה שאמרת בהתחלה - כל אחד יעשה כראות עיניו כמובן. אם אתה לא רוצה לקחת חלק באירועי דאנסהול (צר לי, אני לא אצליח להתרגל לבאשמנט כנראה...), זו זכותך ואף אחד לא מכריח אותך. אני, בתור מי שאוהב גם את זה וגם את זה, אמשיך להגיע להופעות של זבולון ותקלוטים של יגאל וברק, ושל קונגו ושל פרחי הדאב, ואמשיך גם להגיע לדאנסים של איי מאר ושל אבויה ושל רודבוי, ואברך גם על שילובים בין זה ובין זה, כי אני אישית לא רואה סתירה של ממש בין הסיגנונות, כמו שהסברתי בחפירה שלמעלה...

 

[smadicris]

אשתדל לענות לפי הסדר (סורי חבר'ה-קריאה ארוכה)

לטובת הויכוח... מנטו זה לא רגאיי, גם סקא לא. סגנונות בפני עצמם שקדמו לרגאיי (בניגוד לדאנסהול שצמח מתוכו). ------------------ מסכים לגבי הנקודה שסלקטור טוב יכול לנגן בצורה מעניניית מוזיקת וינטג' ערב שלם, אין זה שונה מאמירה שסלקטור טוב יכול גם לנגן בצורה מעניינית כל הערב דאנסהול ו\או מוזיקה מודרנית. ------------------ ועכשיו לעמוקו של ענין: כמובן שקל יותר להבחין בקשר בין ראב א דאב לרוקסטדי מפני שהרידימים בראב א דאב היו ברובם חידושים לרידמים של רוקסטדי. להבחין בקשר בין דאנסהול מודרני לדאנסהול פאונדיישן דורש קצת יותר עומק וניתוח, אני מודה. אבל הוא ישנו, הוא לא מסוגל שלא להיות קיים. מדובר באותה חברה, באותן דמויות, ובסטטוס קוו סוציואקנומי-פוליטי-ומה שתרצה, שנשמר (לצערנו) כבר כמה עשורים. מספיק שתקרא או תדבר עם כמה מהמפיקים העכשויים בג'מייקה על ההשפעות שלהם ותגלה שאין אף מפיק שלא ינק רוטס וראב א דאב כל ילדותו ולא מעריך שלא נאמר מעריץ את אמני הפאונדיישן. אין חיה כזאת. המפיק הכי אקספרימנטלי היום בג'מייקה - סטיבן מקרגור הוא הבן של אחד מדמויות הפאונדיישן הכי מובהקות שיש. הילד שמע יותר רגאיי בחיים ממני וממך ביחד. נכון שהזמנים משתנים ובעידן היום כל אמן ויוצר שהוא, חשוף ומושפע מהרבה יותר מקומות לעומת מה שהיה יכול להחשף אליהם לפני 30 ו 40 שנה, ובכלל זה הג'מייקנים, ובכלל זה גם זבולון דאב סיסטם, ולכן זה טבעי שהמוזיקה תהיה מגוונת יותר מבחינת הסאונד ותשאב אלמנטים מהרבה מקורות. אלקטרו-טכנו-היפהופ- מוזיקה אתנית - כל אלה משפיעים לא מהיום על המוזיקה הג'מייקנית זה נכון. אבל יחד עם זאת........ רידמים ישנים ממשיכים לזכות לחידושים גם היום, סימפולים מהעבר משתלבים בהפקות חדשות, קריצות לעבר תמיד ישנן. אי אפשר להתעלם מזה. הרי המוזיקה הג'מייקנית נשענת על חיקויים\הומאז'ים\אינטרפטציות של מוקורות ותיקים ממנה עוד מימי הסקא והרוקסטדי! אתה מחפש קשר ישיר בין דיג'יי מלפני 30 שנה לדיג'יי צעיר היום, ואמרתי לך שהקו מתחבר בין כמה נקודות לאורך השנים וסיפקתי לך דוגמא לקשר כזה. אם אתה יודע שיו רוי השפיע רבות על ג'וזי ווילס וג'וזי גם על ילומאן ואח"כ שאבה ושאבה על באונטי ובאונטי על קרטל וביזי סיגנל אתה תמצא את הקשר. כל אחד הניח את הפאונדיישן לזה שבא אחריו - הרי זה ברור. לא שמעתי את הראיון עם ראנקין ג'ו, גם לא עם קידוס איי, אין לי ספק שהם לא הותיקים היחידים שלא אוהבים את הכיוון שהדאנסהול תפס בעשרים שנה האחרונות. טענות כאלה הן לגיטימיות ומובנות, הזמנים השתנו הסאונד השתנה... מי שלא זז והתחדש יחד עם המיינסטרים מן הסתם ישאר אמן עבר גדול ואמן הווה שפועל ב"לפט פילד". וזה בסדר גמור, לא כל אחד יכול להתאים את עצמו לתקופה חדשה ולא כל אחד רוצה! אתה גם טוען שאת המוזיקה הג'מייקנית היום אף אחד לא יזכור בעוד 15 שנה... אתה יודע... הטענות האלה נשמעות ת-מ-י-ד באומנות על משו שהוא חדש ולא לרוחם של המסורתיים והשמרנים... לא שאני משווה חס וחלילה מבחינה אומנותית, אבל באופן עקרוני, הטענה הזו שלך זהה לדברים שהיו אומרים על בטהובן כשחי, על ואן גוך שחי ועל עוד גאונים רבים שדווקא כן הצליחו להזכר לאורך מאה או שתיים... אז אל תמהר עם ההצהרות האלה. אמרת ש "שים לב כמה הפקות ישנות זוכות לחידושים והוצאות מחודשות" לעומת המוזיקה היום... חחח... למה שמישהו יחדש מוזיקה חדשה...? ואם נשארתם עד פה, אני מוכרח להגיב גם על האמירה האחרונה שלך לגבי מהו דאנס אמיתי (ותודה על ששלחת אותנו לאורנג' סטריט 1967 בשביל זה). לפי מה שאתה אומר אני מבין מזה שכל ערב רגאיי או דאנסהול שלא מורכב מ4 קירות רמקולים סלקטור ו 10 דיג'יים הוא מזוייף? אם לזרום איתך איתך על אותו קו טיפשי הייתי קובע שלהקת רגאיי אמיתית חייבת להיות מורכבת מג'מייקנים, כל בנאדם אחר שמנסה לעשות רגאיי הוא לא הריל טינג הוא פשוט זיוף. ידידי, דאנס אמיתי זה בדיוק הדאנס שבו אתה יוצא אליו ונהנה כמו ג'מוס. עם סאונד שיודע ת'עבודה קהל נייס בחורות וספליף, לאו דווקא בסדר הזה. תרים טלפון לברק תשאל אותו אם לא היה לו כיף. והוא ניגן כמעט שלוש שעות אגב... על מערכת הרבה יותר טובה מכל מה שתמצא ברדיוס של 1000 מייל. אבל אני לא צריך לתת לך בכלל צידוקים והוכחות שמה שעשינו היה מוצלח - תשאל את האנשים. קיצר, נמאס מהגישה שלך, תפנה משאבים להצליח במה שאתה עושה ולא בלנאום על מה לא טוב אצל השכן. bless

 

[skunkride]

אהלן אהלן

טוב לראות קצת פעילות בפורומי הרגאיי הישנוניים...מעניין לקרוא ! בעיני דאנס אידיאלי צריך להיות לפחות 7-8 שעות...ובזמן הזה אפשר בכיף להכניס 3-4 סאונדים שכל אחד יקבל את הזמן שלו כמו שצריך. אישית הפורמט המועדף עלי זה רוטס משנות ה-70, רצוי עם לפחות 2-3 גרסאות דאב לכל טיון - אין לי בעיה לשמוע את זה שעות ואפילו חודשים ועדיין אני מאוד נהנה גם משילובי סגנונות - ערב רגאיי אקלקטי אמיתי יכול לנוע מסקא, רוקסטדי ו-60s דאנסהול עד לבאשמנט (מונח מאוד נפוץ ד"א למרות שבארץ עוד לא מכירים בקיומו) ודאנסהול שהוקלט אתמול בג'מייקה - כל עוד מנגנים סאונדים שיודעים מה הם עושים והערב בנוי נכון זה לדעתי קונספט מצויין וסוג של אדיוקיישן לכולם. שלשום בבלוק היה אחלה דאנס, שמחתי על ההזדמנות לתקלט ל"קהל של דאנסהול" (נראה לי שבתכלס קהל רוטס וקהל דאנסהול הם מיעוטי הארדקור - הבנאדם הממוצע שאוהב רגאיי ישמח לשמוע מוזיקה טובה באשר היא) והיה כיף לראות אנשים מבסוטים גם כששמים להם קינג סטיט או סופרסוניקס וגם עם קייפלטון, נאגו מוריס, בורו באנטון, סיילפורד ווקר או אפריקן סימבה... בקשר למוזיקה העדכנית שמגיעה מג'מייקה, לדעתי באמת חלק גדול ממנה קרוב הרבה יותר להיפ-הופ או לדאנס אלקטרוני מאשר לרגאיי במובן הקלאסי של המילה (לאיפה נעלם הצ'אקה-צ'אקה ?) אבל אחרי הסטים האחרונים שיצא לי לשמוע של איימר ואבויה אין ספק שיש הרבה דברים מעניינים שקורים שם (לצד הרבה זבל...כרגיל). מוזיקה היא מוזיקה, וכל עוד זה מעניין לשמוע אז הכל סבבה. אחרי כל זה עדיין לא נראה לי שכל מסיבה צריכה בהכרח להתחיל עם רוטס ולהיגמר עם דאנסהול אבל הייתי שמח לשמוע את איימר סאונד למשל פותחים סט בסגמנט של סטודיו וואן...בשביל זה באמת צריכים סט של כמה שעות טובות מה שבד"כ לא קורה - הייתי שמח לראות הרבה יותר מסיבות רגאיי שמתחילות בערב ולא באמצע הלילה, או אפילו בשבת בצהריים במקום פתוח (חצר של מועדון תספיק בהחלט). יאללה מה עם סקווט הרגאיי הישראלי הראשון ? סאונד סיסטם כבר יש

 

[שיידי ראנקס 10]

שמח שהסתדרת עם היוזר!

ותוהה ביני לבין עצמי כבר אלף שנה למה אין לנו מועדון משלנו. הגיע הזמן! מי מרים את הכפפה? תכננתי להשתמש בפיקדון לצרכי לימודים לעוד שנתיים ככה, אבל אם מישהו רוצה לדבר על הנושא ברצינות, יש על מה לדבר!!!

 

[Carcass]

כחי

חמודי הפיקדון שך זה גרושים לעומת מה שצריך בשביל כזה דבר,עדיף שתשמור תו לעתיד.

 

[שיידי ראנקס 10]

לא דיברתי על להרים עניין לבד

ואני נוסע לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות שנה הבאה שכחת? אני הולך להיות מולטי מיליונר

 

[Carcass]

גם 10 פקדונות לא מספיקים.

וקודם כל תשתחרר ילד.

 

[Ras Or]

Yeh soon

 

[DuBsYs]

תשובה לעמרי

לקחת חצאי משפטים שלי, להוציא אותם מההקשר ולהוציא אותי טמבל זה לא חוכמה! איפה בדיוק ראית שכתבתי שמנטו או סקא זה רגאיי??? להגיד "רגאיי על כל היסודות ותתי הג'אנרים שלו " זה לא אתו הדבר כמו להגיד "מנטו וסקא = רגאיי" ואם כבר מתפלפלים בנושא, אז הרגאיי (או יותר נכון הרוקסטדי שהצמיח את הרגאיי) צמח מהסקא בדיוק כמו שהדאנסהול צמח מהרגאיי. הרי מדובר באותם נגנים , אותם מפיקים, אותם זמרים, אותם אולפנים ואותו הקהל שבא מאותה חברה, עם אותו סטטוס קוו סוציואקנומי-פוליטי-ומה שתרצה... לגבי ההשפעות של המפיקים העכשווים, סבבה שהם שמעו רוטס עוד כשהיו בבטן של אמא שלהם, כמו הרבה ילדים ממשפחות טובות הם גדלו ואיבדו את הדרך הנכונה, לפחות לדעתי. כמו שכתבתי להודעה השניה של גיל, אני לא פוסל השפעות, פשוט צריך לדעת איך לשלב בחוכמה את המרכיבים וההשפעות השונות. רגאיי צריך לכלול כמה מרכיבים בסיסים (כמו שברק כתב צ'אקה צ'אקה בגיטרה למשל זה די אלמנטרי במוזיקה ג'מייקנית, מסקא ועד ראב-א-דאב וניו רוטס), מרכיבים שלא נמצאים בהמון הפקות חדשות שלי לא נשמעות כמו רגאיי. בדיוק כמו שבשביל להכין עוגה טובה צריך לדעת לשלב את המרכיבים בסדר מסויים, במינונים נכונים ולאפות אותה בטמפרטורה הנכונה, לא מספיק לזרוק לתבנית קמח, ביצים, סוכר ושוקלד ולצפות למשהו שראוי למאכל אדם. לגבי השרשת של מי השפיע על מי, אני מסכים איתך, למרות שבמהלך השנים וההתפתחות של המוזיקה הקשר קצת הלך לאיבוד. ושוב לענייני הבנת הנקרא, לא אמרתי ""שים לב כמה הפקות ישנות זוכות לחידושים והוצאות מחודשות" לעומת המוזיקה היום... " אמרתי "שים לב איזו כמות של מוזיקה מסוף שנות ה60 ועד תחילת שנות השמונים מתנגנת היום ויוצאת בהוצאות מחודשות לעומת מוזיקה מלפני 10-15 שנים". ז"א כמות נכבדת של טיונים שהוקלטו לפני 30-40 שנה נשארה רלוונטית עד לימנו בעוד כמות נכבדת של טיונים שהוקלטו לפני 10-15 שנה נשכחו. ולדעתי 10-15 שנה (שזו מסגרת הזמן בין הטיונים של הרוקסטדי לראב-א-דאב) זו מסגרת זמן מספיק טובה בשביל לדעת מה נשאר רלוונטי ומה נשכח. ושוב לא דיברתי בשום מקום על הוצאות מחודשות למוזיקה חדשה, זה באמת לא הגיוני... לא אמרתי "שכל ערב רגאיי או דאנסהול שלא מורכב מ4 קירות רמקולים סלקטור ו 10 דיג'יים הוא מזוייף" אבל בהחלט מי שאין לו לפחות קיר אחד של רמקולים לא יכול להחזיק בתואר "סאונדסיסטם" מסכים איתך ב100% שדאנס אמיתי זה בדיוק הדאנס שבו אתה יוצא אליו ונהנה כמו ג'מוס. עם סאונד שיודע ת'עבודה קהל נייס בחורות וספליף, לאו דווקא בסדר הזה. וזה מחזיר אותי לתגובה הראשנה שלי להודעה של גיל, בשביל להנות כמו ג'מוס אני רוצה סאונד איכותי, כמו בבלוק או כמו הקיר של קונגו, סלקשן איכותי ומגוון מסקא ועד ניו-רוטס איכותי (לצערי היום לא עושים מספיק ניו רוטס איכותי, אבל כשזה טוב זה טוב, למשל BDF או הפקות של JANDISC או Soul of Anbessa), בחורות, קהל נייס וספליף בהחלט ישפרו את המצב, לעומת זאת באשמנט דאנסהול, התלהמות יתר על המיק' ומסרים של גנגסטרים ובאדמאנים יהרסו לי את הערב. לכן אני מעדיף מאוד הפרדה בין הסגנונות. חוץ מזה, לא אמרתי מילה אחת (טובה או רעה) לגבי מה שהלך בבלוק ביום שבת מהסיבה הפשוטה שלא הייתי שם (דווקא רציתי לבוא לראות מה הולך שם ולשמוע סט של ברק תמיד בא לי בטוב, אבל סיבות של עבודה מנעו זאת ממני), מה שכן, הפלאייר של הדאנס שנוסח בצורה שלילית שמנסה להסביר לשכן מדוע הוא שוגה, גרם לי להגיב על הנושא הזה מהתחלה, ככה שאתה יכול לראות בכל הסגמנט הזה מעין תשובה של השכן לנסיון לחנך אותו ולהסביר לו מה נכון ומה לא נכון ואיפה הוא טועה... בסופו של דבר אפשר לסכם את כל העניין הזה בצורה פשוטה מאוד. יש אנשים שאוהבים רק רוטס. יש אנשים שאוהבים רק דאנסהול. יש כאלה שאוהבים את שני הזרמים. כל אחד בוחר ללכת לדאנסים שמדברים אליו. הכל לגיטימי.

 

[ב ז ו ק ה]

ממממ...

על שאר הדברים כבר סמדי דיבר אז אני לא אחזור על מה שנאמר כבר. אני רק אתייחס רק לסוף הדברים שלך.. לגבי הקונספט של ה" 8 סאונדים" : העולם משתנה. קח בחשבון שהטכנולוגיה השתפרה - ואם בעבר היה יעיל וזול יותר להביא את האומן לסשן לייב במקום לחתוך אותו על ווינל שעלה הון תועפות - אז היום המפיק יכול לשבת מעבר לים ולחתוך לך כל אומן שאתה רק רוצה תמורת סכום כזה או אחר. ולמה זה קשור? כי אתה ככל הנראה ראית הרבה סרטים של ג'ארו, וקינג ג'אמיז ועוד ועוד.. וזה הדימוי שככל הנראה נחרט אצלך - לגבי מהו סאונד סיסטם אוטנטי.דאנס שבו שהאומן חייב להיות נוכח. אלא מה, שככה זה לא תמיד חייב להיות - כמו שאתה טוען. לתת 45 דקות של סט זה אומר במילים אחרות לא לחפור. תעביר את המסר שלך בתמציתיות וביעילות - ותיתן את הטוב ביותר שאתה מסוגל. שהקהל יוכל להשוות אותך לדברים האחרים שמנוגנים באותו ערב - וזה כבר משהו מגיע מסאונד קלאש, שגם הוותיקים ביותר שאתה כל כך מעריך לקחו ועדיין לוקחים בו חלק. זה לא נקרא לעשות צחוק מהעבודה - אלא לעשות את העבודה באמת..להיות חד ומחושב בבחירות שלך. ומה לעשות, לא כולם טובים בזה.... אז במקום להתגעגע לעבר, צריך להסתכל על הדברים בעיניים אובייקטיביות. סאונד טוב צריך לדעת לעשות ה-כ-ל. להיות מגוון ומעניין בהגשה שלו, ולחדש לקהל כל הזמן. ובסופו של דבר גם המוזיקה מתוייגת לפי גילאים..לא כולם בג'מאייקה שומעים דאנסהאל של היום אבל הם רואים בברור את ההקשר. השחקנים משתנים אבל המשחק נשאר אותו משחק. זה כמו שאני לא ממש מבין מה אנשים מוצאים בדאב-סטפ. אבל זה בטח רק אני... אבל עדיין - אני רואה את הקשר בין הדבר הזה לדאב או לדאנסהאל באופן כזה או אחר. החידושים הגדולים ביותר נולדו בגלל שאנשים העזו לחשוב מחוץ לקופסא (ע"ע Sleng teng).. ואם אתה לא שומר על ראש פתוח, אתה נשאר מאחור. ואת זה לא אני אמרתי... אלא יו רוי באיזה ראיון מתחילת 2000. לסיכום: Memories don't live like people do והגדולים באמת הם אלה שאימצו את החידושים והמשיכו איתם במרוצת השנים: Stone Love, Metro Media, LP, Saxon, ואפילו ג'ארו בגילגוליו השונים וכמובן ADDIES שמבחינתי מאטאראן זה ההמשך הישיר לעשיה שלהם כיום. כולם שרדו בזכות היכולת להתקדם. ואתה, כסאונד שמחשיב את עצמו לרציני, צריך לדעת בעת הצורך לתת סט של 45 דקות...אתה לא חייב כמובן. רק אם אתה רוצה סטאר. שבוע טוב

 

[Carcass]

מוצ'ש.

היה חשמל כן,דאנס משוגע עם הכל מהכל,פאונדיישן,ראב א דאב,קונשס ועד לדאנסהול מחשמל ועכשווי,מזל טוב לאבויה סאונד על השקת המיקסטייפ,עוד לא יצא לי לשמוע אפילו,עדין באוטו. כרגיל היה כיף לראות את המאסיב,כבוד לכולם. בנוגע לדיון,אמנם אני מודע להבדלים בין ה"תתי ז'אנרים" אבל,בתור מישהו שאוהב הכל מהכל אני יותר מזורם על דאנסים מעורבים,יותר מזה,תכניס לי גם ג'אנגל בפנים ואני שם 100%. אגב באופן אישי,דאנסים שהם נטו דאנסהול עכשווי נוטים לשעמם אותי אחרי שעתיים שלוש,כנ'ל דאנסים של רוטס פאונדיישן וכ'ו,בקצרה, יותר מדי חפירות זה לא טוב לי,לשניי הכיוונים.

 

[babaroots]

דעתי בנושא...

התפתח פה דיון מאוד מעניין שגם טוב שמתקיים ואני מעריך את כל הדעות וגם רוצה בבקשה שהדיון לא יגלוש לפסים אישים בין האנשים אז סמדי ואסף איזי כולנו בעניין שלקדם את המוזיקה שאנחנו אוהבים אבל שהאהבה לא תתפתח למלחמה.... לא ניראה לי שאף אחד פה בעניין שהגיע לתקוף אלא להביע דעה! אני אוהב את כל הזאנ"רים השונים של הרגאיי וחושב כמו גיל ואלעד שיש בהחלט מקום לשלב אותם בדאנס אחד לפי סדר ההתפתחות הכרונולוגי בגלל שלטעמי זה נשמע טוב לאוזן וגם לא כבד ומשעמם... וזה דבר שאני בהחלט מראה בתיקלוטים שלי כאשר מתאפשר לי וגם משהוא שניסיתי לקדם לאחרונה ביחד עם ראסטה ליון במועדון הוויב כאשר הערב היה ורסיטילי - ניפתח עם רוטס וגלש לדאנסהול... אבל בשביל זה צריך כמה דברים כמו: - הדאנס מתחיל מוקדם בסביבות 22 או 23 - שלושה סאונדים - זמן לכל סאונד בין שעה וחצי לשעתיים לסט - הגשה חלקה לסאונד שבא אחרייך בסדר ליין אפ - ובעיקר צריך קהל שיאהב ויגיע לדאנסים מהסוג הזה! אני גם מבין אנשים כמו אסף שרוצים את ההפרדה בין הסוגים כי אכן יש כאלה הבדלים והם בגדול: - ההפקה המוזיקלית היא יותר אלקטרונית ומאבדת לפעמים את הקשר למקצב הרגאיי הקלאסי לעיתים יש יותר קשר למקצבים של ההיפ - הופ... - המסרים הקשים והאלימים של הדאנסהול בעיקר אלו שמדברים על יריות באנשים וכ"ו לא מתאימות לכל אחד... - בסגנון ההגשה של סאונד פאונדיישן יש נטייה לתת יותר זמן לכל טיון להתנגן ואפילו משתמשים לפעמים רק בפטיפון אחד לעומת סאונדים שמנגנים גם דאנסהול ועושים גאגלינג בין הטיונים... לסיכום אני רוצה לראות יותר הפקות שמשלבות את הסגנונות וגם יש מקום לדודים מהיפ -הופ אבל לא צריך גאנג"ל ודאב סטפ שיש שמה גם קטעים יפים (אלו שמשלבים רגאיי) אבל לפי דעתי לא נשמעים טוב בערב עם רגאיי! ואני רוצה לראות גם ערבים רק של סגנון אחד כמו רוטס שיכול לגלוש לניו רוטס... דבר שחסר מאוד בארץ! אבל כדי שדברים כאלה יקרו צריך שהקהל יגיד את דברו.... הקיצר מי מרים סקר? חחח