עילאי זבדזקי
New member
שני הוריי ניצוליי שואה.שני שירים שלי בנושא.
יצועי על מצע של משי הנחתני בעזבי את רחמך, בעריסת קש ממורקת עם ריח של עץ. במקום הכי בטוח, מוגנת מכל זעזוע הונחה העריסה. ובחדר היה חלון גדול המשקיף אל הגן שבמו ידיך טיפחת את שהמוות היה לך אחות ואח. מי יודע בכמה דמעות השקת את עצייך ובאילו שורשים אחזו ידייך החרדות. את פינקת אותי בארגז חול ובצעצועים. אך לא יכלת למנוע מהמשי להפוך לזכוכית שבורה וחודרנית. עם הצעדים הראשונים למדתי: אנחנו כאן מעטים, הרב נשארו מאחור. אנחנו מנסים לחיות, אך שם החיים האמיתיים. זה היה בליל הסדר הראשון החקוק בזכרוני שהתוודעתי אל הכסאות הריקים המחכים ומחכים. הכסאות הריקים שימשיכו לחכות ויקחו את חיות הנוכחים. כדור של תקומה חוייבנו לשמוח. גם כשגאות העצב איימה להטביע. זה היה מצע של משי ענוג ורך של זכוכית שברירה פולשנית וחדה. משוך ידיך הסר ידיך! סלקן! הנח לציפה הלבנה, לשבריריות ולעדנה. רחם על הזוך, על התקוה. אם ואב לו, גם אם הופקר בפורענות השעה. ידיך יודעות המטרה, כבדות לשמיכה הצחורה, מעיקות על הנשימה החנוקה. זעתך עולזת לריח הטרף, ועגל זעתו חובר לדמעה. קפאונו מתכווץ לנוכח תנועתך. עישוניו כמהים לחיבת עינך, לחיוך האב שמעליו נקרע. אך אתה נאמן למטרה. אתה כולך ריר וערגה, גדלות ועצמה. אתה איש גסטפו. רחם על נפש צעירה שמנהיגים דנוה לכליה. הנח לה במיטה, מתחת לשמיכה. הנח לה עד ישובו ההורים מאחד המחנות וימשיכו במלאכה שנקטעה. לזכרו של רומאן קארדיש אח אמי שנתגלה ע"י חיילי הגסטפו במקום מחבואו ומחבוא אמי בקרקוב פולין. גברת פאסוובסקה, האישה הקתולית שהסתירה את שני הילדים., הסתירה את רומאן מתחת לשמיכת פוך כששמעה את חיילי הגסטאפו מתדפקים על דלת דירתה. חיילי הגסטאפו ערכו חיפוש מדוקדק בדירה וכשלא מצאו דבר ועמדו לעזוב, הבחין אחד מאנשי הגסטאפו בתזוזה מתחת לשמיכה. רומאן בן השש נרצח.
יצועי על מצע של משי הנחתני בעזבי את רחמך, בעריסת קש ממורקת עם ריח של עץ. במקום הכי בטוח, מוגנת מכל זעזוע הונחה העריסה. ובחדר היה חלון גדול המשקיף אל הגן שבמו ידיך טיפחת את שהמוות היה לך אחות ואח. מי יודע בכמה דמעות השקת את עצייך ובאילו שורשים אחזו ידייך החרדות. את פינקת אותי בארגז חול ובצעצועים. אך לא יכלת למנוע מהמשי להפוך לזכוכית שבורה וחודרנית. עם הצעדים הראשונים למדתי: אנחנו כאן מעטים, הרב נשארו מאחור. אנחנו מנסים לחיות, אך שם החיים האמיתיים. זה היה בליל הסדר הראשון החקוק בזכרוני שהתוודעתי אל הכסאות הריקים המחכים ומחכים. הכסאות הריקים שימשיכו לחכות ויקחו את חיות הנוכחים. כדור של תקומה חוייבנו לשמוח. גם כשגאות העצב איימה להטביע. זה היה מצע של משי ענוג ורך של זכוכית שברירה פולשנית וחדה. משוך ידיך הסר ידיך! סלקן! הנח לציפה הלבנה, לשבריריות ולעדנה. רחם על הזוך, על התקוה. אם ואב לו, גם אם הופקר בפורענות השעה. ידיך יודעות המטרה, כבדות לשמיכה הצחורה, מעיקות על הנשימה החנוקה. זעתך עולזת לריח הטרף, ועגל זעתו חובר לדמעה. קפאונו מתכווץ לנוכח תנועתך. עישוניו כמהים לחיבת עינך, לחיוך האב שמעליו נקרע. אך אתה נאמן למטרה. אתה כולך ריר וערגה, גדלות ועצמה. אתה איש גסטפו. רחם על נפש צעירה שמנהיגים דנוה לכליה. הנח לה במיטה, מתחת לשמיכה. הנח לה עד ישובו ההורים מאחד המחנות וימשיכו במלאכה שנקטעה. לזכרו של רומאן קארדיש אח אמי שנתגלה ע"י חיילי הגסטפו במקום מחבואו ומחבוא אמי בקרקוב פולין. גברת פאסוובסקה, האישה הקתולית שהסתירה את שני הילדים., הסתירה את רומאן מתחת לשמיכת פוך כששמעה את חיילי הגסטאפו מתדפקים על דלת דירתה. חיילי הגסטאפו ערכו חיפוש מדוקדק בדירה וכשלא מצאו דבר ועמדו לעזוב, הבחין אחד מאנשי הגסטאפו בתזוזה מתחת לשמיכה. רומאן בן השש נרצח.