שני חברים יצאו לדרך ( ארוך מאודדדדדדד)

[סיון מTOWER]

שני חברים יצאו לדרך ( ארוך מאודדדדדדד)

הייתי חייב לשתף אתכם בדרך שאליה יצאנו אני ויוני השותף שלי, למה ? לא ממש יודע למה הייתי חייב, אולי בסוף ההודעה אני אבין למה  בכל מקרה בסביבות מאי השנה יצאה הודעה בפורומים השונים על קיום תחרות שטח בשלבים "טור דה ישראל – שטח" ואני כמו תמיד אוהב להתבדח ולהצחיק אז הודעתי כבל עם ועדה שאני הולך להשתתף ( באמת שלא התכוונתי לזה, אבל הייתי בטוח שזה מצחיק אז ... ) ידעתי שצריך שניים לטנגו הזה, ככה הייתי בטוח שלא באמת אשתתף כי" אין לי שותף " ואז נחתה המכה, מתקשר אלי יוני חבר טוב איש מדהים ורוכב מעולה ואמר לי " אני נכנס איתך לעניין ", עכשיו מתחילה בעיה !!! מה ? אני בכלל לא התכוונתי !!! מה עושים ? מנסה לחשוב איך יוצאים מהפלונטר הזה, ואז עלה לי רעיון מבריק, נמשיך את המשחק הזה, גם ככה יוני הרבה יותר חזק ממני ובטח הוא יתייאש לרכב בקצב שלי אפילו יום אחד אז בטח שלא 4 ימים. אנחנו מתחילים לדבר על כאילו " ברצינות " ולאט לאט אני קולט שיוני באמת מתכוון למה שהוא אומר, אבל אני טיפוס אופטימי אז אני ממשיך להאמין שיבוא הרגע שיוני יאמר לי "תשמע עזוב זה לא ילך אתה איטי מידיי" !. עובר עוד חודש ואנחנו כבר רוכבים ביחד כמה וכמה פעמים, יוני נראה כאילו הוא יצא לטיול בוקר לפני רבע שעה ואני נראה כאילו עשיתי לפחות מרתון 24 שעות ובסה"כ יצאנו לפני שעתיים מהבית. דרך אגב אני עדיין אופטימי, אבל מסתבר שיוני הציב לעצמו מטרה אחת, זה נכון שיוני רוכב חזק מאוד בתחרויות XC לפני כל עליה הוא מחייך, אומר בוקר טוב, מפעיל מבערים וטס למעלה, אבל הייתה ( ועוד מעט תבינו למה אני אומר "הייתה" ) לו חולשה אחת, אחרי 25 ק"מ של תחרות (בערך) שרירי הרגליים היו ננעלים וזהו הלכה התחרות. מה שהכי מפתיע שגם אצלי זה היה קורה בערך באותו מרחק. וככה יוצא שיוני החליט שהוא ניגש לתחרות הזו כדי להוכיח לעצמו שהוא יכול לשרוד תחרות של יותר מ 25 ק"מ בלי שרירים תפוסים, זה טוב ויפה אבל למה דווקא בתחרות של 4 ימים עם ממוצע של 85 ק"מ ביום, ועוד יותר חשוב זה למה דווקא כשאני לא באמת התכוונתי לזה, אבל עכשיו כבר מאוחר מידיי הגלגלים התחילו לזוז, הרכבת כבר עזבה את התחנה ואני עליה אי אפשר לרדת. מייד ממשיכים,

 

[סיון מTOWER]

שני חברים יצאו לדרך ( המשך )

טוב איפה היינו, רכבת, אני עליה, אההה כן " הפולנטר " ! טוב התחלתי להפנים שאין ברירה, זה רציני ואני לא הולך לאכזב את יוני. אנחנו בערך באמצע יוני וצריך להתחיל לחשוב איך מתכוננים לדבר הזה, לא אני ואל יוני בעלי ניסיון ברכיבות מהסוג הזה, והכי גרוע זה ששנינו בכלל לא בטוחים שזה אפשרי ושאנחנו יכולים לעשות את זה. אני מייד מתקשר לשחף מנהלת בקבוצת 500Watt שאני מאמן בה ואומר לה " אני יוצא לטור שטח " צריך תוכנית, היא בלי לחשוב פעמיים מגיבה בנונשלנט שמתאים לה כל כך , " מגניב, אז תכתוב תוכנית ותשלח לי אני יעבור עליה ויעביר לאילן אולמן לאישור " ברור לכם בטח שאין לי מושג איזה תוכנית כותבים לתחרות שכזו ( תזכורת, אין לי שום ניסיון בתחרויות כאלה ) אז אני יושב וחושב וחושב וחושב וחושב ועוד קצת ו...... עוד קצת וזהו יש לי את זה אני יודע מה אני רוצה שיקרה, אני יודע בערך את הדרך לשם עכשיו להפוך את זה לתוכנית, שלושה ימין ללא שינה הרבה כתיבה ומחיקה ויש תוכנית, מעביר לשחף היא מסתכלת, אומרת לי טוב, עשיתי כמה שינויים אני מעבירה לאילן אילן מסתכל אומר טוב, עשיתי כמה שינויים יאללה תתחילו לעבוד ואז אני מסתכל וזה בכלל לא דומה לתוכנית שאני כתבתי. סתםםםםםם זה דומה מאוד רק מחולק קצת אחרת עם דגשים קצת שונים אבל בגדול אותה תוכנית. יאללה מגיע ראשון ליולי ולפי התוכנית זה היום הראשון של האימונים, יש לנו 4.5 חודשים להביא את הגוף שלא הכיר רכיבה של יותר מ 50 ק"מ רצוף מעולם ואת המוח שלא בטוח שזה אפשרי למקום שבו שניהם עובדים ביחד כמו שעון שוויצרי במטרה אחת משותפת, לסיים את התחרות על האוכף. מתחילים בקטן, אימוני נפח של 3 שעות, כאבי תחת של יומיים ושיזוף שמתחיל להראות כמו מעבר חציה ( גם אם מורחים קרם הגנה זה לא עוזר.) האימונים הולכים ונעשים ארוכים יותר ועם האורך מגיע הקושי אימונים של 4 שעות ואימונים של 5 שעות יום אחרי יום המשפחות מתחילות להתעצבן אנחנו חוזרים מאימון וכל מה שיש לי בראש זה אני רוצה לישון, אני רוצה לישון, אני רוצה לישון אבל איזה לישון יש ילדים יש משפחה הם רוצים לצאת לטייל ים בריכה ואני בסה"כ רוצה לישון. חודש עבר שיא החודש הראשון היה 4 ימים של רכיבות כאשר היום הראשון היה 3 שעות השני שעתיים השלישי 5 והרביעי 5 שעות רכיבה, אומנם בדפקים לא גבוהים אבל זה מעייף ולגוף שלא רגיל זה מאוד קשה. חודש שני אנחנו כבר באוגוסט, האימונים מתחילים להיות יותר קשים, מתחילים לשלב אימוני כוח ואימוני קאדנס, אימוני עליות ואימוני נפח הכל מתחיל להתערבב לקבל גוון של יום סטנדרטי בתחרות, כמו בחודש הקודם גם כאן משבוע לשבוע העומס עולה ואיתו ביחד שעות הרכיבה. אמרתי ארוך נכון

אז מייד ממשיכים.

 

[סיון מTOWER]

שני חברים יצאו לדרך הטרילוגיה

אוגוסט נגמר, הגוף מתחיל להתרגל לרעיון, הראש כבר מבין שאין לו מה להלחם וזה סופי, ואנחנו ממשיכים קדימה במלא המרץ, רק שפתאום אנחנו גם מבינים שהוצאנו מלא כסף עד עכשיו ויש עוד מלא כסף להוציא והסיפור הזה יקר מאוד, ציוד ותזונה, תוספים ותחרויות, ביגוד ואיזוטוני ועוד מלא הוצאות וזה בכלל לא כולל עדיין את הרישום לתחרות עצמה והלינות. עכשיו הראש מתחיל לעבוד בכיוון של לחפש משהו שיעזור, פנינו להרבה גורמים רובם סרבו ואז פנינו לגלי רונן מ TREK משמר העמק,לפני הכל אני אומר לכם שגלי הוא איש מדהים עם לב ענק ורצון לעזור (לרוכבים בכל הרמות) ולקדם את ענף האופניים ואני יודע שלפעמים זה עולה לו ביוקר. (גלי, תודה רבה רבה), הוא מרים את הכפפה נותן לנו פתרונות וסיוע בכל הנוגע לציוד שמתבלה וכל נושא תחזוקת האופניים ובנוסף גם מייעץ מה כן ומה לא ומאותו רגע היינו רגועים כי ידענו שלפחות מבחינת האופניים יש לנו את הטוב ביותר אין לי מושג איך היינו מסתדרים בלי העזרה של גלי. טוב, בתחילת ספטמבר עלפי התוכנית מתוכנן לנו מחנה אימונים, אני חייב לומר שניסית בכל כוחי לא לעשות את המחנה כי פחדתי פחד נוראי מהכישלון, מלהוכיח לעצמי שאני לא מסוגל, שכל השעות שבהן התאמנו, כל הימים שהמשפחה לא ראתה אותנו, כל הכאבים שהגוף סבל, וכל הרצון הטוב לא הספיקו, אבל אין מה לעשות אם זה כתוב בתוכנית צריך לעשות את זה. וכך יוצא שאנחנו מתכננים כל יום במחנה כך שיתאים ליום בתחרות, לא ב 100% אבל בהחלט בקרוב טוב והיום השלישי טומן בתוכו את תחרות מרתון יער הקדושים במסלול העילית 3 הקפות, ואנחנו "שועלי קרבות וותיקים" אבל רק בקרבות קצרים, מתחילים 4 ימים של מחנה שנראים כמו נצח ובכלל הראש עדיין מסרב להאמין שזה אפשרי. היום הראשון עובר בקושי חום מטורף, 5.5 שעות רכיבה, 92 ק"מ עם 1100 מטר טיפוס, היום השני 70 ק"מ עם 1250 מטר טיפוס, ואז מגיע היום השלישי ( תחרות יער הקדושים ) אנחנו יוצאים לכיוון ירושלים, אני אומר לכם שמעולם לא פחדתי מתחרות כמו באותו יום, והיו לי את כל הסיבות, אנחנו כבר אחרי יומיים מתישים, מעולם לא רכבנו בתחרות כזו, כמות כזו של ק"מ ועם טיפוס מצטבר כל כך גדול, ובכלל, מעולם לא עשינו כזה מרחק בתחרות, הרגליים עייפות ועוד כל מיני פחדים שעולים במצבים כאלה. מתקרבים לקו הזינוק נמרוד מזניק ואנחנו יוצאים לדרך, אין לי מושג מה קרה ואיך אבל הרגשתי כאילו אני סופרמן, שהמסלול קטן עליי, העליות זורמות כאילו אני במישור והקצב טוב והכול עובד כמו שעון שוויצרי, הרכיבה הכי טובה שהייתה לי בחיים והיא הגיע אחרי יומיים קשים מאוד, אצל יוני הדברים היו קצת שונים, יוני הרגיש לא טוב והודיע לי מתחילת התחרות שהוא מרגיש שהוא לא "סוחב" אני הייתי בטוח שעוד קצת והמנועים שלו יפתחו אני רגיל לקצב שלו הוא רוכב הרבה יותר טוב וחזק ממני בטח עוד כמה דקות זה יגיע,אבל זה לא הגיע. יוני הוא מלך !!! לא בגלל שהוא רוכב חזק וגם לא בגלל שהוא איש מדהים, אלא בגלל שהוא לא מוותר לעצמו בשום צורה, לא עושה הנחות גם כשהוא סובל ויודע לספוג את הכאבים ואת המלחמה הפסיכולוגית במצב שהוא מעולם לא הכיר ולהתחזק מזה, כמו שאומרים יוני יודע את הסוד איך הופכים לימון ללימונדה .

 

[סיון מTOWER]

אחרון ודיי

אחרון ודיי. את היום הרביעי במחנה האימונים עשינו בכיף, המנוע של יוני חזר לעבודה מלאה והוא כפיצוי על היום שליפני עשה אינטרוולים בעליות כאילו לא עברנו 4 ימי מחנה בכלל, אבל זה בדיוק יוני תותח על, יכולת מדהימה של התאוששות פיזית ומנטאלית, לא הרבה רוכבים היו נתקלים בכזו סיטואציה ויוצאים ממנה יותר חזקים. בסיום המחנה עשינו שבוע הורדה, נותנים לגוף להתאושש למוח לעכל את מה שהוא עבר ולעצמנו להבין שכנראה זה אפשרי, אהההההההההההה מהההההההההההה זה אפשרי ? מה באמת זה אפשרי ? עשינו יותר מ 300 ק"מ ויותר מ 4000 מטר טיפוס ב 4 ימים אין שרירים תפוסים, אין פציעות אנחנו מרגישים טוב אז כנראה זה אפשרי, עכשיו כשהבנו שזה אפשרי מתחילים להעלות את רף הציפיות, מלסיים את התחרות על האוכף בלי לחרוג מזמני גג לכל יום, הרף עולה ואנחנו רוצים גם דרוג, לא בונים על פודיום, אולי היינו בונים אם הקטגוריות היות שונות אבל במקרה הזה יוצא שאנחנו נתחרה בזוגות רוכבי עילית וזה יהיה קצת יומרני להציב כזה רף גבוהה למרות שהכול אפשרי בתחרות שכזו. השבוע קבלנו רוח גבית נוספת, שחף מתקשרת אלינו ומבשרת שקבלנו גם ספנסור מרענן, היבואן של GU חטיפי ומשקאות אנרגיה והוא יספק לנו את כל הג'לים והמשקאות האיזוטוניים מהיום ועד סוף התחרות. אין לכם מושג כמה שזה עוזר לדעת שמאמינים בנו, שלמשהו איכפת, וכמובן בצד בכלכלי של העניין. ביום שישי הקרוב ( מחר ) מתחילה הליגה למקומות עבודה, ב 4 העונות האחרונות הליגה הזו היא השיא שלנו כולם מתאמנים בטרוף רק בכדי לעקוף העונה את זה שסיים לפני בעונה שעברה, ליגה מדהימה עם אנשים ורוכבים שיודעים לעזור ברגעים הקשים, לפרגן, לשמוח ולהפוך את הענף הזה לכל כך כייפי ומהנה. אין לי מושג איך האימונים שלנו ישפיעו על התוצאות בתחרויות XC קצרות בכל זאת זה לא בדיוק אותו דבר והדרישות בתחרויות XC שונות מתחרויות מרתון, אבל אני בטוח בדבר אחד, גם אני וגם יוני שברנו את מחסום ה" לא יכול, לא ניתן, לא בנוי לזה " או כל סיבה אחרת ל למה לא להשתתף בתחרויות ארוכות. בסה"כ נותר לנו עוד חודש של אימונים חלקם יהיו קשים אפילו יותר מהאימונים המקבילים שביצענו בחלק הראשון של תוכנית האימונים, עכשיו אנחנו עובדים בעיקר על לשפר את המיקום שלנו בתחרות, הרבה אימוני נפח המדמים ימי תחרות, המון עבודת עליות, והמון עבודה על הזוגיות בתחרות שכזו. זוכרים שבהתחלה כתבתי שאני לא יודע למה אני משתף אתכם בזה, אז נראה לי שהבנתי למה, כדי לעזור לעצמי להבין שזה לא חלום, שגם רוכב שהו לא רוכב עילית, אחד כזה שיש לו משפחה ועבודה, התחייבויות, חוסר בשעות שינה, ילדים קטנים וצעקות מהבוס בעבודה יכול לעשות את זה. ואחרי כל זה אנחנו גם צריכים לומר תודה לכל אלה שעוזרים לנו בדרך שיצאנו אליה אז כמובן למשפחות שלנו,על האהבה והסבלנות, שמפרגנות ונותנות לנו את הזמן, המשאבים והכוח לעשות את כל זה. שחף רמות מנהלת קבוצת 500Watt העמקים, על תוכנית האימונים, המעקב אחרי כל אימון ואימון על העזרה הכספית והפסיכולוגית, וגיוס עזרה נוספת ועל זה שאת אחת ויחידה עם לב ענק והרצון לעזור. גלי רונן וצוות החנות TREK משמר העמק, על המקצוענות, והמקצועיות שלך ושל צוות החנות, העזרה שלך בכל התחום הטכני (וכמובן על החולצות) , הטיפים, הייעוץ והסבלנות לשעות החפירות שלנו, על זה שאתה נותן מעצמך במקומות שרק מעטים מוכנים לתת. רענן יבואן GU ג'ל אנרגיה ומשקאות איזוטונים - תודה לך על העזרה והתמיכה, על זה שאתה נותן לנו את האנרגיה לאורך האימונים והתחרות זה דבר שבלעדיו לא ניתן להתחיל יום רכיבה כזה ובטח ובטח שלא לסיים. וליוני הרוכב שלצידי – בעצם רוב הזמן לפני, אתה תמיד יודע מתי להיות לצידי לזרוק מילת עידוד להמשיך ולדחוף את שנינו אל מעבר לגבולות לא יכולתי לבחור בן זוג טוב ממך לתחרות הזו. תודה לכולכם. סיון

 

[Tami661]

../images/Emo47.gif../images/Emo47.gifמדהים. מדהים. מדהיםםםם!!!

קראתי כל מילה ואפשר לומר... הרגשתי כל מילה! תודה ענקית על השיתוף. והאורך?... לא יודעת ממי, אבל שמעתי שלפעמים 'ארוך' זה דווקא טוב

כבוד להנהלת הקבוצה שלך, ל-TREK, לרענן, ליוני וכמובן... למשפחות המתחשבות שלכם. אני בכל אופן, אחזיק לכם אצבעות ואשתדל לעקוב אחר התחרות

 

[סיון מTOWER]

תודה תמי ...

עדין נשאר עוד חודש והרבה דברים יכולים לקרות, אני יותר נכון אנחנו מנסים לשמור על עצמנו אבל יש עוד תחרויות שאנחנו צריכים להשתתף בהן ובתחרות כמו בתחרות אי אפשר לתת פחות מ 100% וזה יוצר לפעמים מצבים בעייתים. בכל מקרה אני עו יעדכן אחרי התחרות הגדולה מה היה איך היה כמה היינו קרובים להשגת היעדים ובכלל .... תודה על התגובה החמה והמעודדת. סיון

 

[חיים חדשים 1]

הי סיון מTOWER שאפו

עקבתי אחרי תהליך קבלת ההחלטה שלך ללכת עד הסוף, על רעיון שבכלל לא התכוונת ללכת עליו, וכיון שאני לא מתכוונת להשתתף בכזה מרתון, לקחתי את תהליך/דרך קבלת הרעיון המרכזי שלך , להתחיל ב"כאילו" , ואחר כך מכוח האנרציה הדברים מתגלגלים עד להשגת המטרה המיוחלת. להעמיד מטרה ויעד מראש - גם אם אינך בטוח/מתכוון/מאמין שתוכל לבצעו וללכת צעד בצעד בנחישות - עד הסוף. שאפו שאפו שאפו אפשר לעשות זאת בכל שטחי החיים. מדהים כמה השיטה פועלת. זאת השיטה של המצליחנים. השמיים הם הגבול. תודה על השיתוף.

 

[בדעה צלולה]

WOOOOW באמת מדהים!

סופסוף מצאתי את הזמן לקרוא ואני שמחה שעשיתי זאת

הצלחת להעביר בצורה יפה ומוצלחת את כל התחושות, הלבטים, הקשיים, ההצלחות... ה-כ-ל! נשמע קשה בטירוף! בהצלחה בדרך ובתחרות, מאמינה שתצליחו להגשים את החלום

חמסה| תמשיך לעדכן

 

[crowspin65]

אחד הפוסטים היותר טובים

שקראתי בתקופה האחרונה,מאתגר, מעורר השראה ומודל ולדוגמה לכולנו. חבל שכמות התגובות לפוסט היא ביחס הפוך לרמה שלו...

בהצלחה סיון ויוני בתחרות בעוד חודש, מבטיח שאעקוב...

נתתם לי רעיון - ומשהו לשאוף אליו, עכשיו צריך רק למצוא בן זוג...

 

[יצירות מתוקות]

ש-א-פ-ו ../images/Emo47.gif

קראתי כל מילה וזה תענוג לקרוא מוטיביה כזאת והתקדמות כזאת באימונים! המון המון המון בהצלחה!!! תמשיך לעדכן....

 

[gin11]

פשוט מרתק לקרא -מדהים

שומעים את סיבובי הרגליים מבין המילים מרגישים את ההתלהבות , הערת בצורה מדימה את החוויה , שעובקת עליך יום אחרי יום.. אל הפסגה כל הכבוד ובהצלחה

 

[אסף האנארובי]

יפה מאוד

שווה את הכמה דקות שיש להקדיש לקריאה אהבתי לקרוא על התהליך וגם את הפתיחות שלך בהצלחה !