שני חומרים אקדמיים מעניינים על קומיקס מהזמן האחרון

[עופר ברנשטיין]

שני חומרים אקדמיים מעניינים על קומיקס מהזמן האחרון

כיוון שאנשים פה הביעו עניין בכך...
ניל קון, שהוא אחד מהחוקרים המובילים היום בתחום של מחקר קוגניטיבי (fMRI וסריקות מוח וכד') של קומיקס, פרסם שני מאמרים חדשים שהם למעשה פרקים מעבודת הדוקטורט שלו.
שניהם זמינים בכתובות האלו:
https://www.academia.edu/8608317/Yo...ution_of_Narrative_Categories_in_Comic_Strips
https://www.academia.edu/8608330/Bu...l_research_on_comics_and_how_to_overcome_them

בהחלט לא הרעיונות שמובעים בספרים של מק'לאוד, אייזנר או גרונסטין שאהודים על יוצרי קומיקס וקוראי קומיקס רבים. אבל, מבריקים ומרתקים בהחלט.

 

[mulon1984]

אפשר תקציר?

 

[עופר ברנשטיין]

איזה מצחיק אתה!

מאמרים אקדמיים תמיד מתחילים עם תקציר של בדרך כלל עד 500 מילים. כלומר פסקה או שתיים.

 

[mulon1984]

אני יודע...

אבל אם הייתי רוצה לקרא 500 מילים באנגלית אז לא הייתי נכנס לתחום הקומיקס, עופר...

 

[ולדיק סנדלר]

תקצירים של המאמרים בעברית

הרשתי לעצמי לתרגם לעברית את התקצירים של שני המאמרים, למי שמתלבט אם להתעמק בקריאה מלאה או לא.
חשוב- תרגמתי בצורה חופשית, לפי הבנתי. אל תתפסו אותי במילה!

(אגב, עופר- בטוח שמבטאים את השם שלו ניל קון ולא ניל כהן?)

וגם- בחיפוש זריז ב'קישורים מעניינים' של הפורום, מצאתי הפנייה לעוד כמה מאמרים של ניל קון (או כהן?

):
[URL]http://www.webcomicsnation.com/NeilCohn/theory/series.php[/URL]

______________________________

מאמר ראשון:
You’re a Good Structure, Charlie Brown: TheDistribution of Narrative Categories in Comic Strips
תאוריית "דקדוק הסיפור חזותי" (2013) של קון טוענת כי תמונות רציפות ממלאות תפקידים קטגורים במבנה סיפורי, שמארגנים אותם למרכיבים היררכיים, בדומה לארגון של קטגוריות תחביריות במשפטים.
תאוריה זו מציעה כי קטגוריות סיפוריות, כמו קטגוריות תחביריות, יכולות להתגלות באמצעות בדיקות אבחון החושפות מגמות לחלוקתן במהלך רצף כלשהו.
מאמר זה מתאר ארבעה ניסויים שבודקים את האבחנות בתיאוריה של קון, כדי לתמוך בתוקפן של קטגוריות סיפוריות אלה:
בניסוי 1 משתתפים הרכיבו מחדש פאנלים מבולגנים של קומיקס לסדר הגיוני.
ניסוי 2 מדד זמני צפייה ברצף של פאנלים שהסדר שלהם היה הפוך.
בניסוי 3 משתתפים שוב הרכיבו מחדש סטריפים של קומיקס, אבל הפעם הם גם הורידו פאנל אחד מהרצף.
לבסוף, בניסוי 4, משתתפים נתבקשו לזהות היכן פאנל נמחק מסטריפ של קומיקס, ואז לדרג את רמת ההבנה של המתרחש באותו הסטריפ.
בסך-הכל, לקטגוריות היו מגמות חלוקה עקביות בתוך הניסויים עצמם ומגמות משלימות בין כלל הניסויים.
תוצאות אלו מצביעות על יחסי גומלין בין תפקידים קטגורים למבנה סיפורי כולל.

מאמר שני:
Building a better 'comic theory': Shortcomings of theoretical research on comics and how to overcome them
המחקר על ההבנה של 'איך קומיקס עובד' גדל מאוד בעשרים השנים האחרונות, עם מאמרים וספרים שיוצאים מדי שנה בקצב עולה.
חלק גדול ממחקר זה דן בהשוואות בין קומיקס לשפה, ו/או בהערכות לגבי ההכרה בקומיקס.
עם זאת, מחקר זה גם מתמודד לרוב עם מגבלות, שמקשות על מאמץ רציני ומשקפות את העובדה שתחום מתפתח זה עוד נמצא 'בנעוריו'.
מאמר זה מצביע על ליקויים שמציפים תאוריות שונות על קומיקס.
אלה כוללים מחקר רקע לקוי, טענות כלליות וחסרות תמיכה, חוסר ראיות מספיקות, ומגבלות בשיטות מחקר.
כדי לטפל בעניינים אלה, אני נעזר במעל 50 שנות מחקר של בלשנות ומדעים קוגניטיביים על-מנת להציע כיצד תחום 'תיאורית הקומיקס' יכול לנוע קדימה.
בפרט, אני מתאר שתי דרכים עיקריות של התקדמות עם קו המחקר הזה:
1- שימוש ותמרון מפורש בחלקים שמרכיבים את המבנה המיושם בקומיקס.
2- קיטלוג של קומיקסים לתופעות תיאורטיות רלוונטיות.
גישה זו, המונעת על ידי נתונים, מוצעת כחזון מנחה להמשך חקר ההבנה של 'איך קומיקס עובד'.

 

[mulon1984]

תודה

אבל לא הבנתי

 

[MASMERIT]

בתור אחת מהאנשים שהביעו עניין בכך...

תודה!
עזרת לי מאד!

 

[AmirPerc]

ובכל זאת

לא הצלחתי לקרוא הכל, אבל במה בעצם שונים הרעיונות שלו משל מק'קלאוד בunderstadning comics?

 

[עופר ברנשטיין]

איפה להתחיל?!

אולי בהנחה הבסיסית ביותר של מק'לאוד שקוהן מפריך - שקומיקס זו 'שפה טבעית' עם דקדוק קבוע.
הניסויים מראים במפורש שאמנם יש מאפיינים קבועים ותבניות קבועות שנלמדים לאורך הזמן והחשיפה למדיום. אבל, הם גם מראים שזה תלוי תרבות, תלוי הקשרים ולא כל כך פשטני כמו שמק'לאוד מתאר את זה.
אולי באופן שבו קוהן מדגים כיצד יש הרבה סוגי מעברים בין פריימים ממה שמק'לאוד טוען ושהם שונים מהותית אחד מהשני?
אולי בעובדה שקוהן, בניגוד למק'לאוד, לא ישב בבית וחשב על דברים אלא עשה ניסויי מעבדה וניסויי רשת עם מאות משתתפים מכל רחבי הגלובוס כדי להגיע למסקנות שלו.
&nbsp
לקוהן גם תרומות מעניינות בתחום הזיהוי הויזואלי הקוגניטיבי. העובדה שבניגוד למק'לאוד (הסמיוטי למהדרין) הוא מתחיל מבחינת אינסטינקט ה'בריחה/התגוננות' ומשם דרך תיאוריות קוגניטיביות של תפיסת המרחב וחוש הראיה עושה את דרכו להבין את קריאת הקומיקס לא כאקט של 'קריאה סמיוטית אלא כאקט של 'צפיה במרחב'. כן, גם הוא מגיע בסופו של דבר לסמיוטיקה. אבל, האספקט הסמיוטי שלו לא נתמך על טיעוני 'קופסא שחורה' בלתי מוסברים אלא על בסיס מנגנונים קוגניטיביים מעמיקים.
&nbsp
&nbsp