שני סיפורים על ועדות השמה...

[זהבה נ]

שלום אורח, תתפלא שאני נפגשת כמעט

מידי יום עם הורים כאלה, ואסור לנו לשפוט אותם, כי אנחנו אף פעם לא יכולים להכנס בנעליים שלהם. אל תזדעזע, השלמה וקבלה זה תהליך לא פשוט כלל להורים, אפילו אצלי זה לקח את הזמן שלו. אני שמחה שלטובת הילד שלכם אתם במקום אחר, אבל לא כולנו קורצנו מאותו החומר ואולי טוב שכך, אנחנו דומים ומאוד שונים. גם אצל ההורים המתכחשים לקשיי ילדיהם אני מאמינה שבתוך תוכם הם רואים הרי את האמת, היא מול הפרצוף שלהם יום יום בבית, אל תשכחו זאת. אין לנו את האפשרות לשפוט אותם, רק אם נכנס לנעליהם ואף אחד לא רוצה להכנס לנעליים לא שלו, ובמיוחד לא שלהם (ושלנו). זה מזכיר לי את הבדיחה שכל אחד שם את צרותיו במזוודה, בכיכר העיר ואלוקים אמר לכל מי שמעונין שהנה הוא יוכל להחליף לו את הצרות שלו שיקח מזוודה אחרת מהכיכר, ומה עשו האנשים?, כל אחד רץ וחיפש את המזוודה שלו, כי אותה הוא כבר מכיר מכל הכיוונים, למד ויודע איך להתמודד עמה. לילה טוב,

 

[דליה.ד]

תודה על החיזוקים והערות...

זו ממש לא מניפולציה "לעבוד" דרך הילד, מכיוון שבמשולש מורה-ילד-הורה חסר קודקוד ההורה. מחוייבותי כמורה, כמחנכת לעשות עבודה עם הילד מבחינה רגשית על הקשיים ועל הטיפול שהוא צריך שיטפלו בו! זה ילד שנשלח בקיץ עם חליפת פוטר ובחורף עם בגדים קצרים ולימדנו אותו לומר לאמא: "חם לי" "קר לי" וכו´. בנוגע לכך שלא זומנתי לועדת ההשמה הפסיכולוגית של הרשות אמרה לי " לפי החוק אין חובה לזמן אותך לוועדה" אז שאלתי אותה: "ולפי המצפון והמוסר?????" מה המלים האלה נעלמו ונאלמו מהלקסיקון של החינוך המיוחד? ובכן...אצלי הן ממש חיות ובועטות!

 

[דליה.ד]

שני סיפורים על ועדות השמה...

הראשון: ילד מכיתתי, cp קוואדריפלגיה קשה, מסתייע בכיסא גלגלים, משכל גבולי, קשיי חשיבה, התכווצויות על רקע אפילפטי, קשיי דיבור והגייה. זקוק לסיוע צמוד בכל תפקודי היום יום (האכלה, החלפת טיטלים, שינוי תנוחות, סדים, רחצה וכו´). הגעתי לועדת השמה עם המלצה לבית ספר לחינוך מיוחד בכיתה קטנה עם סייעת שתצוכל לטפל בו. בועדה האמא החליטה שהיא רוצה שילך לחטיבת ביניים רגילה....ועשתה בלגנים! אני הייתי חולה מהסיפור הזה מרוב פחד על הילד בבית ספר עם 1400-1700 תלמידים. ילד לקויי חושים ולקויי למידה קשה שפשוט ימות (באמת) בכיתה רגילה.... התחלנו לעבוד דרך הילד, כי ההורים פשוט אטומים, עם שיחות רבות. והוא הודיע להם (להורים) שהוא צריך בית ספר מיוחד, שיהיה מי שיטפל בו, שיהיה מי שיעזור לו, כי הוא מפחד בחטיבה רגילה....ובקיצור מרוב שהתעקש...הסכימו ובשנה הבאה הוא הולך לבית ספר שייתן לו תשובה מתאימה!!! סיפור שני: בכיתתי ילדה cp קוואדריפלגיה לקויית ראיה קשה לקויית תקשורת (הברות ונהמות) קשה וסובלת מפיגור בינוני נמוך. ההוריםן משוכנעים שהילדה מחוננת, עצמאית ויכולה ללכת לצבא ולאוניברסיטה. במשך 3 שנים הם טוענים שלא עשינו כלום (וזה ממש לא נכון, כי הילדה התקדמה בצעדי ענק מבחינת התפקוד), מסרבים לשתף פעולה, מתנגדים ךתקשורת תומכת ו/או חליפית, לא קיבלו את האבחון של המרכז לאבחון ושיקום שהגדיר אותה כמפגרת ובקיצור הורים שממש חיים במציאות.... אתמול התקיימה ועדת השמה, הם לא מסרו לי את התאריך ולכן לא ידעתי ולא נוכחתי. הילדה זקוקה למסגרת של ב"ס לפיגור בינוני עם סיוע צמוד! והיא תהיה שם בלי אף אחד שיבין מה היא רוצה בכלל...אצלי בכיתה היא נמצאת עם סייעת צמודה שכן צריך לתווך לה את הסביבה ולתווך לסביבה אותה...היא כמעט עיוורת לחלוטין ואינה מדברת! אינה עצמאית לחלוטין ואינה מסוגלת ללמוד קריאה חשבון וכו´...היא בערך בגיל קוגנטיבי של שנה וחצי... אז אתמול ההורים היקרים ירו לילדה כדור ברגל (זו מטאפורה).... ואני? אני מרימה ידיים!

 

[זהבה נ]

דליה, לא הפסיכולוגית קובעת,

רק יו"ר ועדת ההשמה. חשוב שתדעי זאת לפעמים הבאות, תפני ליו"ר הוועדות באיזור שלכם במחלקת החינוך ותבקשי אותו להזמינך לכל ועדה של תלמידייך, אל תוותרי על כך עמדי על זכותך להיות נוכחת לפחות בכדי לשקף לחברי הוועדה את תפקוד תלמידייך. אני יודעת שזה מאוד חשוב לך, כמורתם, את היא שמכירה אותם יותר זמן, ובמצבים שונים של תפקוד, יותר מכל אחד מחברי ועדת ההשמה ומהפסיכולוג שלעתים נפגש עמם כמה פעמים בשנה, או אולי אפילו רק פוגש אותם כמקרה נוסף בוועדת השמה. עדיין אנני מבינה כיצד לא הוזמנת אוטומטית.

 

[דליה.ד]

למה אוטומטית?

אם אין חוק...אז אף אחד לא חייב לאף אחד שום דבר. הבעיה שהילדים בכיתה מגיעים ממספר איזורים בנגב, מועצות איזוריות ומקומיות שונות. אם ההורים מודיעים לי אני מגיעה, אף יושב ראש ועדה לא מרגיש חובה לעשות טיפה יותר ממה שצריך. והגיע הזמן אולי לשנות את זה ולחייב בחוק הגעת המחנכת לועדת ההשמה!

 

[Diana M]

ועדות השמה

דליה, נשגב מבינתי מה שאת מתארת. תפקידה ומטרתה של ועדת השמה לבצע הליך השמה מקצועי והנכון ביותר לתלמיד בו היא דנה. על מנת לעשות זאת עליה להסתמך על מידע רלוונטי כגון ממצאי איבחון פסיכולוגי ,דו"ח חינוכית וכל מידע נוסף אשר עשוי לשפוך אור על המקרה. אמת, מחנכת כתה אינה חברה בועדה ולכן אין חובה כי תשתתף. די בכך שתמלא את שאלון ההפניה לתלמיד. אבל..וכאן מגיע אבל גדול א. מי שמזמן את ועדת ההשמה אלה שני גורמים או ההורים (קורה בדרך כלל במצבים של אי שביעות רצון מהמסגרת הקיימת ורצון לעבור למסגרת אחרת, לא קורה בדרך כלל במעברים צפויים) או בית הספר. קרי פסיכולוגית בית הספר, יועצת, מנהלת, כולם יחד . או כפי שמקובל בכל בית ספר. ותמיד, תגיע גם הודעה לבית הספר על המועד שנקבע לדיון. אז בבקשה..נא בדקי עם בית ספרך או השרות הפסיכולוגי שלכם, מה קרה. כיצד לא הודיעו לך על מועד הדיון. ב. נניח כי יו"ר ועדת ההשמה, שהוא בדרך כלל נציג של אגף החינוך ברשות הנתונה, לא מודיע לבתי הספר. (קשה לי להאמין, כי זה נוהל סטנדרטי). טלפון אחד של מנהלת בית ספרך פותר את הבעיה. גם אם הוא חסר אכפתיות לחלוטין לכל ההליך ורק מבצע אקט פורמלי (נניח..למען הקיצוניות) מה אכפת לו שתגיעו לועדה? מה הוא צריך את הצרות של מנהלת בית ספר מתלוננת וכעוסה כי לא מודיעים לה? לא הגיוני ולא סביר. אבל בואי נקח את הדברים לכדי אבסורד מוחלט ונגיד שהוא מתנגד להודיע בכל זאת. למה..? לא יודעת..הבול יקר מדי! שוחחו עם המפקחת על החינוך המיוחד . בלעדיה , או נציגותה לא תתקיים הרי שום ועדה. ואני לא מכירה מפקחת שלא תעודד את המחנכת לשבת בדיון על תלמידה. ההפך הוא הנכון. זו בדרך כלל דרישה של המפקחים על החינוך המיוחד ובצדק. ולסיום ..מי מילא את שאלון ההפניה לועדה, ללא שאלון הפניה חתום על ידי הפיקוח על החינוך המיוחד וההורים הרי לא ניתן לקיים דיון. ובדרך כלל מי שממלא את השאלון זו המחנכת, כמתבקש. הוסיפי לשאלון מכתב בו את מודיעה כי חשוב לך מאוד להשתתף בועדה. אני יכלה לספר לך כי ישבתי השנה בהרבה מדי(לטעמי) ועדות השמה כנציגת הפיקוח על החינוך המיוחד. מצבים בהם לא הופיע מחנכת או גננת לא התקבלו בברכה ובחלק מהמקרים גם ביקשתי לדחות את הדיון מסיבה זו לתאם דיון חדש. איך בכלל ניתן לדון בילד ללא האדם שליווה אותו כל השנה? בדקי את הנושא לדעתי תופתעי מהגילויים ותדעי מה לעשות בפעם הבאה.

 

[זהבה נ]

דיאנה, כל מילה בסלע../images/Emo45.gif../images/Emo25.gif

 

[דליה.ד]

תודה, דיאנה על המידע

כמובן שאני מילאתי את שאלוני ההפניה וישבתי עליהם זמן רב ביותר להגיע לניסוח הטוב ביותר ולאו דווקא הפוליטיקלי קורקטי ביותר. כי מבחינתי חשוב מאוד שזה יהיה נאמן למציאות במידתהאפשר. במקרה הנדון שלא הוזמנתי, ההורים סירבו לחתום על טופס ההפניה והמנהלת והמפקחת חתמו וידעו שהם סירבו לחתום. בנוסף אני רדפתי פשוטו כמשמעו אחרי הפסיכולוגית של רמת-נגב והפוסתימה לא טרחה להחזיר לי טלפון. ההורים, העוסית של המשפחה והיא פשוט קשרו קשר של שתיקה ואף אחד לא הודיע לנו. אני מתכוונת לכתוב מכתב קשה מאוד למנהל מחלקת החינוך ברמת נגב ולספר לו את המקרה, כמו כן העתקים יופנו לדניאלה מונטל מפקחת חינוך מיוחד מחוז דרום וסילביה צימרמן המפקחת שלי וכן ליושבת ראש ועדות השמה בבאר שבע. יש עוד מכותב שעולה על דעתך?

 

[Diana M]

מכתב

דליה יקרה, לעניות דעתי המכתב צריך להיות מופנה למפקחת שלך, עם העתקים ל: יו"ר ועדת ההשמה. מנהל אגף החינוך. (אם שניהם אינם ת´ודבר) מנהלת השפ"ח הפסיכולוגית של בית הספר ומנהלת בית ספרך. לא יעלה יעלה על הדעת מצב בו המחנכת רוצה להיות נוכחת ואינה מוזמנת. אבסורד לשמו. אשמח לשמוע איזו תשובה תקבלי.

 

[דליה.ד]

תודה דיאנה, רק אגמור את

שבוע ההשתלמות בסמינר הקיבוצים ואני אכתוב מכתב שאפרסם גם כאן...לתגובות...ראו הוזהרתם

 

[Diana M]

הורים על רצף הקבלה

היי דליה, קראתי את שני הסיפורים ומשום מה לא הופתעתי. הסיפורים שהבאת מביאים אולי את תמצית אי ההשלמה, הקשיים והכאבים של הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים. לכאורה קיים כאן מצב ברור בו שני הילדים זקוקים למסגרת מיוחדת. גם כמבוגרים שניהם יהיו זקוקים לסיוע צמוד. אולי למסגרת מוגנת. ועדיין ההורים מתעקשים על חינוך רגיל. מדוע זה קורה? לדעתי מפני שקשה מאוד להורים להשלים עם כך שילדם לעולם לא יהיה ככל הילדים ואצל חלקם מידת ההדחקה וההכחשה כה גדולה עד כי אינם מסוגלים להתמודד עם המצב כפי שהוא. עבור אותם הורים הסכמה למסגרת של חינוך מיוחד היא הודעה כי קיימת בעיה חמורה הדורשת טיפול והתייחסות אחרת. חשוב לי להדגיש על מנת שלא יווצר בילבול, אין מצב זה דומה למצב בו ההורים מודעים למצב ולבעיה ומסרבים להשלים עם כך ומוכנים לעשות הכל על מנת לשנות. לעיתים התעקשות זו של ההורים היא אכן הדלק המניע והיוצר את השינוי . כאשר אי ההשלמה מלווה בעשיה. מתוך הכרותי עם המסגרת שלך (מתוך הדברים שאת מביאה לכאן)נוצר הרושם כי מדובר במסגרת מושקעת ביותר. ההילטון של ההחינוך המיוחד קראת לה. וכנראה בצדק. אין ספק כי אתם עושים עבודה אדירה עם הילדים. אך מה קורה עם ההורים? האם נעשית עבודה גם עם ההורים? ואין הכוונה רק לשיחות על פי הצורך. האם יש למשל קבוצת תמיכה להורים? או פעילות אחרת אשר מאפשרת ליווי של ההורים בתוך ובמקביל למה שנעשה עם ילדיהם. אחרת נוצר מצב בו יכולה להיות עבודה יוצאת מן הכלל עם הילדים אך ברגע שההורים אינם עוברים הליך של השלמה, קבלה (עד כמה שניתן) והתחברות לצרכים של הילד ולמה נכון עבורו, הם אינם שותפים. ומצב זה בהחלט יכול לבוא על חשבון הטיפול בילד כמו למשל אי שיתוף פעולה בהתאמת מסגרת המשך. מה דעתך?

 

[צלף]

יש מקרים שאי השלמה של הורים עוזרת

הורי לא השלימו עם זה שלא אלמד במסגרת רגילה והם נאבקו על זה שאלמד עם כולם ודחפו אותי ללמוד עם כולם והצליחו אבל זה כמו חרב פיפיות, לי לפחות היו נתונים (קצת שמיעה, אינטלגנציה), וגם האלטרנטיוה ללכת למסגרות של חרשים היתה גרועה, אבל אם לילד אין נתונים, ויש מסגרות טובות של חינוך מיוחד אז זה עדיף.

 

[Diana M]

לדעתי אין דומה הדבר.

לדעתי יש הבדל באי השלמה עם כך שקיים קושי לבין אי השלמה עם כך "שאין מה לעשות עם זה". התייחסתי לכך גם בתגובה הקודמת שלי. אי השלמה עם הקושי תייצר לעיתים הדחקה והכחשה ואלה עלולים אפילו למנוע עשייה. לעומת זאת, השלמה עם כך שקיים קושי אך חוסר מוכנות לכנע לכך "שאין מה לעשות" יובילו למוטיבציה גדולה להתמודד עם הקושי. דעתי..

 

[זהבה נ]

דליה יקרה, הצטערתי לשמוע על החויות

מוועדות ההשמה שעברת, מנסיוני, לא כל הוועדות הן כאלה(זה בטח לא מנחם אותך כלל). כל הורה נמצא במקום אחר, יש הרבה שלבים שעוברים ההורים עד לקבלה והשלמה מוחלטת עם הקושי של ילד שלהם, לעתים זה לא קורה אף פעם, בכל המקרים מדובר בתהליך ארוך וקשה (שאי אפשר להכנס לנעליים של אף אחד), כל אחד גם תקוע בכל שלב זמן ותקופה אחרת וזה ממש שונה מאדם לאדם, בעמותת "ביחד" הדפסנו (אולי ראית פעם) דף עם חיצים למרכז של כל השלבים הללו(זה נכון גם במקרים של אובדן חיים). זהו החיים וזה מה יש. אבל על דבר אחד ממה שקראתי אני ממש כועסת, היו צריכים לזמן אותך לוועדת ההשמה כמורה של התלמידים, מאחריותה של הראשות המקומית היה לזמן אותך כי יו"ר הוועדה אחראי על הזמנת צוות בית הספר(במידה ומשתמשים שם בתוכנת מחשב של וועדות ההשמה), צר לי שיכול להגרם נזק כל שהו לתלמידה בגלל שלא הוזמנת (זה בטח מדיר שינה מעלייך). מאוד חשוב שוריי תלמידים שיש חשד כל שהוא של "פיגור" יערכו אבחון מסודר של "השירות למען המפגר". כמה סיבות לכך: 1 האפשרות שיוסר החשד. 2 הזכויות שרשאים להם ההורים לילדים. 3 מסגרות החינוך והתעסוקה בהמשך חייהם של אותם תלמידים 4 ההגדרה המדוייקת של סוג הפיגור. ההורים לא תמיד עושים זאת, חבל, כי לעתים מגיעים תלמידים אלו קרוב לגיל 20 ועדיין אין להם אבחנה כזו, דבר המונע גם מהשירות למפגר להכין עבורם מסגרות המסך כמו "הוסטלים בקהילה", "דיור מוגן", "מעונות" וכדו´... ודבר אחרון, לא , אל תרימי ידיים, כלל הוכלל לא, אני לא מרשה לך, לכאן או לכאן, הדברים בסוף מסתדרים, גם עם לפעמים חורקים.

תנוחי ותארזי כוחות חדשים לשנה"ל הבאה, תלמידים חדשים יהנו מכשרונותייך, את הרי יודעת שסוף זה תמיד גם התחלה חדשה (אמרו את זה קודם , לפני...) חופשה נעימה,