טוב, דבר ראשון
שעושים זה לדבר עם אנשים שאוהבים ומחבבים ביום ההולדת ולשמוח כמה שיותר עם הכרובים המרחפים והכוכבים אפילו להתעלם בהפגנתיות מהעצבות ומחוסר השינה ולתת לה איזה סנוקרת קטנה ועדינה כי שני התבגרה עכשיו בשנה, ועכשיו סוף סוף יש לה הזדמנות משל עצמה לנווט ולהפגין את כל העוצמה הקיימת בקיפודת ים ובקיפודה בדממה. כמה כיף לנהוג לפעמים,לא להיות תלוי באחרים? להגיע ממקום למקום בתוך עצמנו ובעולם,לפתוח צוהרים ולהנות מהנופים המדהימים האצורים בתוכנו אדירים מאחורי סכרים של פחדים ההולכים ומתערערים. שני,את יכולה לזרום אל העולם עם ההרהורים והעולם מחכה לשני.שתבוא.שרק תבוא. הגיע הזמן לקיפודות לצאת מן המחבוא. אי אפשר שלא לזכור את העבר.הוא הרי התרחש רק אמש, לפני שעה קלה,דקה,שנייה אחת אולם צריך להמשיך הלאה אל השמש ללא יראה ופחד וללא חת. יום הולדת שמח המגיע אוטוטו והנה,סוף סוף יהיה לך גם אוטו מה רע?מה אפשר לדרוש יותר מזה? שיבואו לשיר לך ציפורי שיר אדומי חזה? אל דאגה.גם הם יבואו.איך אפשר שלא אם כי אינני יכול להבטיח מראש שהם יגישו לך על מגש של כסף את העולם כולו. את זה רק שני יכולה לעשות.כי כל אדם והעולם שלו. ביי לקיפודות וכל טוב והצלחה רבה ושתמשכנה לשחק במשחקי האמת והחובה שני בהחלט יכולה להמשיך להיות פיטר פן רק שתהיה לנו אמיצה ולא תשתפן. שהרי אחרי ככלות הכל ולפני ככלות הכל היא קיפודה מקסימה ובעצם זה הכל.