שני קוים מקבילים
שני קוים מקבילים
חצי שנה הוא מחזר אחריה, זה התחיל כמובן בצט והמשיך בטלפון, שני אנשים נשואים, לא משהו היסטרי, ככה .... מידי פעם.......מתקשר בדרך מהעבודה הביתה, תמיד בשעה מאוחרת, הוא מנכ``ל של איזו חברה גדולה.....שואל מה נשמע......לא הסכימה להפגש אף פעם עד לרגע שהיתה כבר ממש לקראת הגט המיוחל והוא הודיע לה שהוא בהליכים.......רגע, אתם בטח תוהים אז מה חלקי בכל הסיפור הזה?........ אז זהו.....אני רק המספרת.......אני הייתי על תקן ה``מזכירה`` של ה``מנהלת`` בכמה פעמים בהם התקשר ולא ממש בא לה לענות ......אתם מכירים את זה בטח......``מצטערת היא לא יכולה לענות, היא נמצאת בישיבה`` עלק ישיבה.....אבל מה לא עושים בשביל לעזור לחברה...... בקיצור ערב חורפי אחד היא מתקשרת ``מה העינינים?`` היא שואלת ``אנחנו בסיום הדלקת נרות חנוכה`` אני עונה ``יאללה תבואי לאכול סופגניה`` ``עשיתי גוונים בשיער ואני רוצה ללכת לקנות בגדים`` ``הופה... בגדים`` אני אומרת ``מה קורה?`` ``את זוכרת שרציתי בשבוע שעבר לעשות גוונים ולא יצא?`` והיא ממשיכה לקשקש על מליון דברים ומספרת לי על מישהו מהצט, שהיא מנהלת איתו שיחות כבר כמה לילות, עד כמה הוא רציני ואני........ מרגישה שזה לא זה ........ככה אתם מכירים אותי.....הפולניה? ....... ``עם מי את הולכת לצאת הערב?`` ``מכשפה`` היא אומרת ``תני לסיים את המשפט`` ``עם מי את יוצאתתתתתתתת?`` אני צורחת ``אוף, איזו קרציה....את זוכרת את ההוא שבשבילו את ה``מזכירה``?`` ``האאאא ידעתי שמשהו קורה`` אמרתי בקול של נחש ארסי ``הוא נשוי לא?`` ומיד הרצנתי ``ואנחנו יש לנו כלל - גברים נשואים – האוט`` ``אז זהו.... הוא בדרך לחופש המיוחל`` היא עונה אחרי שעה וחצי היא נכנסת בדלת עם שקית מלאה ואלף שקל פחות בארנק ``שני שקים אחד לתחילת החודש ואחד לחודש הבא`` הרביצה קניה, אבל אני מה זה מפרגנת לה........והחצוף......מתקשר בדיוק ברגע שהיא מראה לי את כל הכבודה.......לקחתי ת`טלפון ובאלגנטיות של מזכירה בכירה עניתי למנכ``ל ``מתנצלת אבל היא בישיבה , מעונין להשאיר הודעה?`` ``מתי היא מתפנה``? הוא שואל ``תוכל להתקשר בשבע`` עניתי וסגרתי ענין אחרי עשר דקות, בדיוק של שעון שוויצרי הוא מתקשר והם קובעים מקום ושעה ואני .........כמובן........נכנסת מיד לפעולה......בודקת איך עומד המכנס והחולצה, מציעה עגיל תואם, מביאה את תיק האיפור – הצבעים בפנים חייבים להתאים לגוונים החדשים של השיער.... ואחרי רבע שעה מטמורפוזה........עומדת לפני חתיכה אלגנטית.......אני לא מאמינה כמה היא נראית זוהרת, מקסימה. ודקה לפני שהיא הולכת, אנחנו קובעות שעה ומאלו משפטים שהיא תאמר, אני צריכה להבין מה........שאני אפקיר חברה?......איך עלה על דעתכם?.........באמת! בתשע ושבע דקות (לא צריך להגזים, אף פעם לא מתקשרים בשעה עגולה זה יותר מידי בולט) אני מתקשרת ולפי המשפט אני מבינה שיש כאן סיפור..........פולניה פולניה אבל מנומסת......יש לי סבלנות.... כשצריך.....זה עולה לי בדם אבל......ושמעון פרנס אומר על זה ``הסבלנות היא הדרך המהירה מכולן`` ולא ידע כמה הוא צודק......בתשע עשרים וחמש היא התקשרה ``אני בדרך הביתה`` ``וי....זה היה מהיר`` אני עונה ``יאללה....אני רוצה פרט פרט בפרוטרוט`` ואני שומעת אותה צוחקת, אבל יודעת שהיא מאוכזבת נורא ``הוא נראה נפלא......הוא יפה.......הוא נעים, נחמד, הוא נשוי איזה 25 שנה ....אבל.....`` וכשמגיע האבל אנחנו יודעים שתבוא הנפילה ``רגע ......מהתחלה`` אני אומרת ``הזמנתי קפה והוא הזמין ציפס......הוא יכול להרשות לעצמו איך שהוא נראה, אבל אני.....כמו נרות חנוכה אלא לראותם בלבד, סיפר שהוא ואשתו כמו ואני סיפרתי לו שאני מחפשת קשר שיהפוך לקשר משמעותי`` ``נו.....`` אני מאיצה בה והיא ממשיכה ``ולכן..... הוא מחפש קשר שישלים את הקשר שלא היה לו עד כה`` ``ישלים``? אני שואלת כלא מבינה.......מה אני נראית לכם? אהבלה?... בטח מבינה.......ואני מרגישה איך הוריד, שאין לי במצח, מתנפח.... והיא ממשיכה ``מישהי עם ראש טוב, שיוכל ללכת איתה לאיזה בית מלון ברמה ואני, הוא אמר לי, מוצאת חן בעיניו`` ואני.......עם הוריד שאין לי במצח, שהגיע לגודל אופטימלי של טיל סקאד, ישר סיננתי בקול שכל השכונה שמעה ``בן זונה..... ולחשוב שבזבזתי עליו את האיפור הכי טוב שלי`` והיא...... התפוצצה מצחוק, אבל תודו שזו לא היתה בדיחה.....אני חושבת שהיא צחקה במין הקלה.......ועכשיו שאני חושבת על זה......יש לנו כזה מזל שאנחנו יכולות לדבר, לספר, לשתף בטוב וברע, לצחוק מהעולם אבל בעיקר על עצמנו.... ``אבל חכי`` היא אומרת לי ``תכף מגיע הדובדבן`` והיא מספרת כמובן על מה שוחחו ואיך ביקש לנתח בצורה אנליטית את מצבה......המנכ``ל המהולל.....מה עבר לו בראש באותם רגעים....ישיבת הנהלה? ``ובדרכנו למכונית הוא אומר לי......אני רוצה לנשק אותך באיזו פינה.......תורידי ת`ליפסטיק`` ``הייתי מורידה`` אמרתי לה ``מורידה לו סטירה הגונה`` ``מתה עליך, מכפשה פולניה שלי`` היא אומרת לי ``מה אמרת לו?`` אני שואלת......היא תוריד אותי ביגון שאולה...אני אומרת לכם.....היא לא מפסיקה לדבר על איזו טיפשה היא היתה שבכלל סיפרה לו בשיא הרצינות מה היא מחפשת בקשר ``מה אמרת לו בסוף`` אני צורחת עליה בשארית הכוחות שנותרו לי ``עד כאן!`` היא עונה ואני לא מאמינה.......כי אני רואה את עצמי......אוחזת בצווארון חולצתו......מקרבת את ראשו אל פני כמה קרוב שאפשר........ומדביקה לו ראסיה......... ואני שותקת....לא מסוגלת להוציא מילה.......אני, הפולניה, אלוהים, לאן הגענו? גם היא לא מאמינה שאני כזו שקטה ``מה יש לך לומר לי על זה? הא?`` היא שואלת זה כבר בכלל לא חשוב מה עניתי לה, רק בסוף השיחה חשבתי לעצמי כמה אני אוהבת אותה וכמה אני מאחלת לה שיהיה לה רק טוב ושתמצא את מה שהיא מחפשת ושתי המילים שמהדהדות לי בראש הן שתי המילים שאמר על אשתו ועליו: קוים מקבילים תחשבו כמה זה מתאים גם לסיפור שלו עם החברה שלי לא?
שני קוים מקבילים
חצי שנה הוא מחזר אחריה, זה התחיל כמובן בצט והמשיך בטלפון, שני אנשים נשואים, לא משהו היסטרי, ככה .... מידי פעם.......מתקשר בדרך מהעבודה הביתה, תמיד בשעה מאוחרת, הוא מנכ``ל של איזו חברה גדולה.....שואל מה נשמע......לא הסכימה להפגש אף פעם עד לרגע שהיתה כבר ממש לקראת הגט המיוחל והוא הודיע לה שהוא בהליכים.......רגע, אתם בטח תוהים אז מה חלקי בכל הסיפור הזה?........ אז זהו.....אני רק המספרת.......אני הייתי על תקן ה``מזכירה`` של ה``מנהלת`` בכמה פעמים בהם התקשר ולא ממש בא לה לענות ......אתם מכירים את זה בטח......``מצטערת היא לא יכולה לענות, היא נמצאת בישיבה`` עלק ישיבה.....אבל מה לא עושים בשביל לעזור לחברה...... בקיצור ערב חורפי אחד היא מתקשרת ``מה העינינים?`` היא שואלת ``אנחנו בסיום הדלקת נרות חנוכה`` אני עונה ``יאללה תבואי לאכול סופגניה`` ``עשיתי גוונים בשיער ואני רוצה ללכת לקנות בגדים`` ``הופה... בגדים`` אני אומרת ``מה קורה?`` ``את זוכרת שרציתי בשבוע שעבר לעשות גוונים ולא יצא?`` והיא ממשיכה לקשקש על מליון דברים ומספרת לי על מישהו מהצט, שהיא מנהלת איתו שיחות כבר כמה לילות, עד כמה הוא רציני ואני........ מרגישה שזה לא זה ........ככה אתם מכירים אותי.....הפולניה? ....... ``עם מי את הולכת לצאת הערב?`` ``מכשפה`` היא אומרת ``תני לסיים את המשפט`` ``עם מי את יוצאתתתתתתתת?`` אני צורחת ``אוף, איזו קרציה....את זוכרת את ההוא שבשבילו את ה``מזכירה``?`` ``האאאא ידעתי שמשהו קורה`` אמרתי בקול של נחש ארסי ``הוא נשוי לא?`` ומיד הרצנתי ``ואנחנו יש לנו כלל - גברים נשואים – האוט`` ``אז זהו.... הוא בדרך לחופש המיוחל`` היא עונה אחרי שעה וחצי היא נכנסת בדלת עם שקית מלאה ואלף שקל פחות בארנק ``שני שקים אחד לתחילת החודש ואחד לחודש הבא`` הרביצה קניה, אבל אני מה זה מפרגנת לה........והחצוף......מתקשר בדיוק ברגע שהיא מראה לי את כל הכבודה.......לקחתי ת`טלפון ובאלגנטיות של מזכירה בכירה עניתי למנכ``ל ``מתנצלת אבל היא בישיבה , מעונין להשאיר הודעה?`` ``מתי היא מתפנה``? הוא שואל ``תוכל להתקשר בשבע`` עניתי וסגרתי ענין אחרי עשר דקות, בדיוק של שעון שוויצרי הוא מתקשר והם קובעים מקום ושעה ואני .........כמובן........נכנסת מיד לפעולה......בודקת איך עומד המכנס והחולצה, מציעה עגיל תואם, מביאה את תיק האיפור – הצבעים בפנים חייבים להתאים לגוונים החדשים של השיער.... ואחרי רבע שעה מטמורפוזה........עומדת לפני חתיכה אלגנטית.......אני לא מאמינה כמה היא נראית זוהרת, מקסימה. ודקה לפני שהיא הולכת, אנחנו קובעות שעה ומאלו משפטים שהיא תאמר, אני צריכה להבין מה........שאני אפקיר חברה?......איך עלה על דעתכם?.........באמת! בתשע ושבע דקות (לא צריך להגזים, אף פעם לא מתקשרים בשעה עגולה זה יותר מידי בולט) אני מתקשרת ולפי המשפט אני מבינה שיש כאן סיפור..........פולניה פולניה אבל מנומסת......יש לי סבלנות.... כשצריך.....זה עולה לי בדם אבל......ושמעון פרנס אומר על זה ``הסבלנות היא הדרך המהירה מכולן`` ולא ידע כמה הוא צודק......בתשע עשרים וחמש היא התקשרה ``אני בדרך הביתה`` ``וי....זה היה מהיר`` אני עונה ``יאללה....אני רוצה פרט פרט בפרוטרוט`` ואני שומעת אותה צוחקת, אבל יודעת שהיא מאוכזבת נורא ``הוא נראה נפלא......הוא יפה.......הוא נעים, נחמד, הוא נשוי איזה 25 שנה ....אבל.....`` וכשמגיע האבל אנחנו יודעים שתבוא הנפילה ``רגע ......מהתחלה`` אני אומרת ``הזמנתי קפה והוא הזמין ציפס......הוא יכול להרשות לעצמו איך שהוא נראה, אבל אני.....כמו נרות חנוכה אלא לראותם בלבד, סיפר שהוא ואשתו כמו ואני סיפרתי לו שאני מחפשת קשר שיהפוך לקשר משמעותי`` ``נו.....`` אני מאיצה בה והיא ממשיכה ``ולכן..... הוא מחפש קשר שישלים את הקשר שלא היה לו עד כה`` ``ישלים``? אני שואלת כלא מבינה.......מה אני נראית לכם? אהבלה?... בטח מבינה.......ואני מרגישה איך הוריד, שאין לי במצח, מתנפח.... והיא ממשיכה ``מישהי עם ראש טוב, שיוכל ללכת איתה לאיזה בית מלון ברמה ואני, הוא אמר לי, מוצאת חן בעיניו`` ואני.......עם הוריד שאין לי במצח, שהגיע לגודל אופטימלי של טיל סקאד, ישר סיננתי בקול שכל השכונה שמעה ``בן זונה..... ולחשוב שבזבזתי עליו את האיפור הכי טוב שלי`` והיא...... התפוצצה מצחוק, אבל תודו שזו לא היתה בדיחה.....אני חושבת שהיא צחקה במין הקלה.......ועכשיו שאני חושבת על זה......יש לנו כזה מזל שאנחנו יכולות לדבר, לספר, לשתף בטוב וברע, לצחוק מהעולם אבל בעיקר על עצמנו.... ``אבל חכי`` היא אומרת לי ``תכף מגיע הדובדבן`` והיא מספרת כמובן על מה שוחחו ואיך ביקש לנתח בצורה אנליטית את מצבה......המנכ``ל המהולל.....מה עבר לו בראש באותם רגעים....ישיבת הנהלה? ``ובדרכנו למכונית הוא אומר לי......אני רוצה לנשק אותך באיזו פינה.......תורידי ת`ליפסטיק`` ``הייתי מורידה`` אמרתי לה ``מורידה לו סטירה הגונה`` ``מתה עליך, מכפשה פולניה שלי`` היא אומרת לי ``מה אמרת לו?`` אני שואלת......היא תוריד אותי ביגון שאולה...אני אומרת לכם.....היא לא מפסיקה לדבר על איזו טיפשה היא היתה שבכלל סיפרה לו בשיא הרצינות מה היא מחפשת בקשר ``מה אמרת לו בסוף`` אני צורחת עליה בשארית הכוחות שנותרו לי ``עד כאן!`` היא עונה ואני לא מאמינה.......כי אני רואה את עצמי......אוחזת בצווארון חולצתו......מקרבת את ראשו אל פני כמה קרוב שאפשר........ומדביקה לו ראסיה......... ואני שותקת....לא מסוגלת להוציא מילה.......אני, הפולניה, אלוהים, לאן הגענו? גם היא לא מאמינה שאני כזו שקטה ``מה יש לך לומר לי על זה? הא?`` היא שואלת זה כבר בכלל לא חשוב מה עניתי לה, רק בסוף השיחה חשבתי לעצמי כמה אני אוהבת אותה וכמה אני מאחלת לה שיהיה לה רק טוב ושתמצא את מה שהיא מחפשת ושתי המילים שמהדהדות לי בראש הן שתי המילים שאמר על אשתו ועליו: קוים מקבילים תחשבו כמה זה מתאים גם לסיפור שלו עם החברה שלי לא?
העלמה.