אריק בד חביב
New member
שני תאריכים קשים לפנינו -
יום הזכרון לשואה ולגבורה, יום הזכרון לחללי צה"ל.
יש משהו מעניין מבחינה משפחתית בשני מועדי הזכרון הללו:
משפחתי, למיטב ידיעתי עד שהגעתי לגיל 40 בערך, לא סבלה בשואה או מהשואה. החינוך שקיבלתי מהוריי היה חינוך אנטי-גלותי מובהק, בסגנון: עד שלא יקראו לך יהודי מלוכלך, לא תבין את משמעות היותך אזרח ישראלי. החינוך הזה היה גם בסיס לחינוך הומניסטי עמוק מאוד, המחייב הזדהות וגם פעולה כשמבינים שרצח עם מתרחש בעולם. רב הזמן היינו בבית הספר בימים אלה, עם שיעורי זוועה, אבל הוריי הקפידו מאוד ליצור את משקל הנגד לחינוך המניפולטיבי, שטיפת המוח ושנאת האחר, שבתי הספר שלנו העניקו לנו.
היום השני, החל מ- 1973 הפך אישי מאוד. הוריי לצערי לא עמדו בנטל, התכנסו לתוך עצמם, ולא הצליחו לתת לנו את העוצמה של משפחה המתמודדת עם אסון. הכל נפרד לחלקים, וכל אחד נאלץ לדאוג לעצמו. אחייני ובתי קרויים בשם , אחי הקטן ויתר לגמרי על "הנצחה דרך ילדים".
גם כהורה אני חייב לציין שלא הצלחתי במשימה שלי, כאיש רוח ותרבות ליצור תשתית תרבותית-פוליטית-חברתית ואישית ראויה לילדיי.
יום הזכרון לשואה ולגבורה, יום הזכרון לחללי צה"ל.
יש משהו מעניין מבחינה משפחתית בשני מועדי הזכרון הללו:
משפחתי, למיטב ידיעתי עד שהגעתי לגיל 40 בערך, לא סבלה בשואה או מהשואה. החינוך שקיבלתי מהוריי היה חינוך אנטי-גלותי מובהק, בסגנון: עד שלא יקראו לך יהודי מלוכלך, לא תבין את משמעות היותך אזרח ישראלי. החינוך הזה היה גם בסיס לחינוך הומניסטי עמוק מאוד, המחייב הזדהות וגם פעולה כשמבינים שרצח עם מתרחש בעולם. רב הזמן היינו בבית הספר בימים אלה, עם שיעורי זוועה, אבל הוריי הקפידו מאוד ליצור את משקל הנגד לחינוך המניפולטיבי, שטיפת המוח ושנאת האחר, שבתי הספר שלנו העניקו לנו.
היום השני, החל מ- 1973 הפך אישי מאוד. הוריי לצערי לא עמדו בנטל, התכנסו לתוך עצמם, ולא הצליחו לתת לנו את העוצמה של משפחה המתמודדת עם אסון. הכל נפרד לחלקים, וכל אחד נאלץ לדאוג לעצמו. אחייני ובתי קרויים בשם , אחי הקטן ויתר לגמרי על "הנצחה דרך ילדים".
גם כהורה אני חייב לציין שלא הצלחתי במשימה שלי, כאיש רוח ותרבות ליצור תשתית תרבותית-פוליטית-חברתית ואישית ראויה לילדיי.
