שנתיים ללא שינה

[litalraz]

שנתיים ללא שינה

שלום , שמי ליטל. אני נשואה למתן – עובד סוציאלי במקצועו, ואני עובדת בחברה להשמת כוח אדם – שנינו עובדים במשרות מלאות. (בני 30) לנו יש שני ילדים : עדי בת שנתיים ושלושה חודשים, ורועי בן שמונה וחצי חודשים. אנו מתגוררים בבית קטן – חדר שינה להורים, חדר ילדים אחד, וסלון המחובר למטבח, זהו בית "אמריקאי" כלומר הקירות הם מגבס ושומעים הכול בבית. כשנולדה עדי, ישנה טוב כשלושה חודשים – ארבעה חודשים, אך לפתע השינה שלה הורעה. היא לא הסכימה ללכת לישון בלי יד שלנו ובלי הנוכחות שלנו לידה. הייתה מתעוררת הרבה מאוד פעמים בלילה בבכי קורע לב – ולא נרדמת חזרה לפרקי זמן ארוכים. לעיתים הייתה שוכבת ערה במיטה שעה שעה וחצי מבלי לבכות או לדבר – רק בוהה מותשת עייפה – אך לא נרדמת. בשלב מסויים אף התחילה להתעקש שמי שירדים אותה תהיה רק אני ולא אבא שלה. במקביל הייתה חולה בתדירות די גבוהה – עד שגילינו בבדיקה אצל מומחה אף-אוזן-גרון כי יש לה הפרעות נשימה עקב שקד שלישי מוגדל, ושקדי גרון ענקיים. לאחר התלבטויות רבות בגיל חצי שנה עשינו לה ניתוח בהרדמה מלאה להסרת השקד השלישי – הכנסת כפתורים באוזניים לויסות הנוזלים וניקוזם – והליך חדשני לצמצום הגודל של השקדים בגרון. לאחר תקופת ההחלמה מהניתוח ניכרה הקלה רבה ושיפור משמעותי באיכות השינה שלה. במטרה לשפר את הרגלי השינה שלה, אנו דבקים כבר זמן רב (מעל לחצי שנה) בסדר השכבה קפדני שכולל : מקלחת, סרט וידאו של 15 – 20 דקות, הליכה למיטה עם בקבוק חלב/ תה ועם סיפור. (כמו כן יש לה 2 כריות צהובות שהיא איננה נרדמת בלעדיהן, והיא לוקחת אותם לצפייה בסרט בסלון ואח"כ לוקחת אותם חזרה עימה למיטה), אנו מספרים סיפור – היא שותה חלב ונרדמת עם מוצץ. בהתחלה השכבנו אותה כשאנו נופלים שדודים/ שכובים לידה (מרוב התעוררויות וקריאות ובכיות שלה במהלך הלילה – לפחות 4 – 5 פעמים) והיא התרגלה לנוכחות שלנו לידה, אך עתה קיפלנו את המיטה הנוספת ויש רק כיסא לידה שם אנו יושבים , מספרים סיפור ומחזיקים לה את היד עד שתירדם. (שינוי שעשינו לפני כחודש, בעקבות התייעצות עם יועצת חינוכית לגיל הרך) – באם היא מתעוררת וקוראת לנו אנו מרגיעים אותה בדיבור ומזכירים לי כי היא גדולה ויכולה לבד – וזה מספיק לה. כעת שנתה שלווה וטובה, ולמעט התעוררות אחת או שתיים בלילה – בדר"כ כי המוצץ נפל או כי היא צמאה ומבקשת תה, היא ישנה היטב סוף סוף. (ישנה שעה וחצי בגן, הולכת לישון בתשע – תשע וחצי, וקמה בשבע וחצי) אך עם רועי הסיפור רק בחיתוליו. כשהיה תינוק עד גיל חודשיים – היה נרדם טוב , אך אז משהו השתבש והוא היה קם מספר פעמים רב בלילה ובוכה נורא ונרדם רק כשהיינו שמים אותו במנשא ויוצאים עימו לטיול בחוץ – תוך כדי נענועים וטלטולים מכוונים של המנשא ("תינו-כיס"). בגלל שהיה מתעורר כמה פעמים בלילה לאכול – לעשות גרפס – סתם לשחק - והיה מעיר את אחותו, התחלנו להרדים אותו בנדנוד בתוך העגלול שלו בסלון (תוך כדי נענוע). וכאן החלה ההסתגלות שלו לעגלול. הוא לא היה מצליח להירדם ללא העגלול, וגם כשכבר נרדם בעגלול היה מתעורר מכל הרחשים / האורות/ תנועה קטנה שהייתה סביבו. היה עושה קולות / מדבר לעצמו תוך כדי הנענוע עד להירדמותו. שנתו היתה קצובה ולא רציפה. ובגדול מישהו מאיתנו היה נשאר ער בערך כל הלילה בכוננות על מנת שלא יצעק ויעיר את אחותו הגדולה שסוף סוף נרדמה. כשהוא מתעורר אין חוקיות למה שהוא רוצה / מבקש : פעם זה אוכל (מסוגל "להרביץ" בקבוק שלם של חלב), לעיתים פשוט עירני כמו בבוקר יום ומבקש / דורש לשחק (בשלוש בלילה זה די מייאש), לעיתים רק נגיעה או ליטוף או נענוע ישבנו בתוך המיטה/ עגלול היו מספיקים. במסגרת ההירתמות שלנו לשינוי הרגלי השינה של שני הילדים (תהליך שהתחלנו לפני כחודש) אנו מנסים לסגל להם התנהגויות חדשות. לגדולה – שאנו לא ישנים יותר לצידה ועליה להתרגל שגם אחיה הצרחן חולק עימה חדר והיא שומרת גם עליו, ולקטן – אין יותר עגלול אלא רק שינה בלול המרווח שלו – ללא נידנודים. אם בוכה אנו דופקים לו על הגב ומחזירים ללול. ואם הצרחות כבר מאיימות להרים את הגג אנו מוציאים אותו ומחזיקים בידיים עד שנרגע ומחזירים אותו (בעיקר על מנת שלא יעיר את אחותו). אך הוא פשוט מסרב לישון! הוא מתעורר שוב ושוב לפרקי זמן הולכים וגדלים ומתעורר סופית סביב השעה שש בבוקר. במהלך היום הוא נמצא עם מטפלת צמודה ששכרנו בעבורו וגם היא מציינת שזו לה הפעם הראשונה שהיא נתקלת בכזה "סרבן שינה". גם אצלה ישן שינות קצרות ולא רגועות. לקחנו אותו לרופאה שלא מצאה כל בעיה, התייעצנו עם אותו מומחה אף-אוזן-גרון (מחשש שסובל כמו אחותו הגדולה מבעיות נשימה) שלא מצא כל בעיה. ניסינו לשנות טמפרטורה בחדר,לשנות את הלבוש שלו (כי הוא מזיע בקלות) , שינינו שעת אכילה, שינינו סוג מזון (נגמל מהנקה בגיל 5 חודשים סופית), שינינו הרגלי שינהה (עגלול – לול , נדנוד – לא נדנוד) – כלום לא עוזר! אנחנו הרוסים מעייפות גם אני וגם בעלי – בעקבות הלילות הלבנים הרבים כל כך אנו עצבניים ויותר ויותר חסרי סבלנות . אנו מיואשים וחשים שאין משהו שלא ניסינו... עד שסוף סוף עדי ישנה היטב – כואב לנו הלב על כל התעוררות שלה בעקבות ההתעוררויות של אחיה, אך מצד שני אנו רוצים להרגילם לישון יחד – כי אין פתרון אחר (ולא נראה כי נעבור בקרוב לדירה גדולה יותר)... שניהם ילדים מאוד רגישים לצלילים, רעשים, תנועות, אורות מגיל קטן. והם נורא נבהלים מרעשים פתאומיים וחזקים (מטוס/ טרקטור/ מכסחת דשא/ מקדחה/ מכונת גילוח וכו'...) איננו יודעים עד כמה הרגישות הזו לרעש ואור, הצמא, הרעב, החום והקור, צמיחת 4 השיניים של רועי, משפיעים על איכות השינה שלהם ועד כמה מדובר בהרגלי שינה לא תקינים – אך כעת אנו פשוט מותשים מכדי לחשוב בצלילות. נשמח להתייעץ ולהיוועץ ולשמוע הצעות לייעול ושיפור. כמו כן באם זו אפשרות – נשמח לקבוע לפגישת ייעוץ מקיפה יותר. המיואשים והעייפים כל כך - עדיין לא מאמינים איזה מלאכים מקסימים מצחיקים הילדים שלנו בבוקר ואיזה "פושטאקים" וקשים הם בהירדמות ובלילות. (הגננת של עדי רק מרעיפה מחמאות ושבחים) התחלנו לחשוש מהלילות.... מתן וליטל

 

[פרופ אבי שדה]

פרחחי הלילה

התיאור שלכם לגבי עדי והטיפול בבעייתה הוא מעודד והתיאור לגבי רועי הוא קשה מאד ומעורר את השאלה מה סוג הבעיה שהילד סובל ממנה, מה מקורה ואיך כמובן, ניתן לטפל בה. נראה לי שהתיאור המפורט שלכם מצביע על כך שיש לעשות אבחון מפורט יותר של שנתו של רועי בכדי להבין את מהות ההפרעה והאם יתכן שיש לה מקור גופני או הסבר התנהגותי שניתנים לטיפול. אני ממליץ לכם לפנות למעבדתנו (ראו לינק למטה) או למומחים אחרים בתחום על מנת לאבחן ולהמליץ על טיפול.