שנת הלימודים התחילה ואיתה שאלה

[hag70]

שנת הלימודים התחילה ואיתה שאלה../images/Emo13.gif

דבר ראשון, בהצחלה לכל מי שמתחיל היום מסגרת חדשה, עולה כיתה, עובר שלב בגן, מתחיל משפחתון ועוד. קליטה מהירה וקלה לילדים (ובעיקר להורים

, הרי לנו הרבה יותר קשה). ולשאלה - אתם חושבים שלאבאים הפרידה בבוקר, המעבר למסגרת חדשה או תקופת ההסתגלות יותר קלה מאשר לאמהות? או שפשוט אנחנו לא בוכים כל כך בקלות, לא נשברים חיצונית מכל דבר ואולי משיקולים כאלה ואחרים אנחנו פחות לוקחים את הילדים לגן ואז פשוט לא רואים את המשברים שלנו. בפורום אחר מישהי כתבה לי שמכל התסריטים הקשים שהיו לה לפני ה 1/9 היא לא דמיינה בכלל שלבעלה יהיה קשה להפרד מהילד היום בגן, וזה נראה לי מוזר. אנחנו באמת משדרים שאנחנו נטולי רגשות? ואולי קשה לראות עלינו את מה שאנחנו עוברים בפנים? סתם תהיה ליום הראשון ללימודים.

לכולם.

 

[zvibalas]

אנחנו אוהבים להשאיר את זה בפנים

גם לנו זה קשה, אבל מצפים מאיתנו, הגברים, שנדע לשמור את זה בפנים. לי היה גם כיף וגם קשה לראות את הילד עומד לי "אבא אתה תישאר פה, אני אחזור אחר-כך".

 

[גולדי המקורי מיפו]

אלו 2 דברים שונים

יש הבדל בין להגיד שאנחנו אוהבים לשמור את זה בפנים, לבין "מצפים מאתנו לשמור את זה בפנים". כי כשמצפים מאתנו למשהו, הרבה פעמים אנחנו עושים את זה בלי לרצות ולאהוב את זה. האמת? קשה לי להאמין שמישהו באמת אוהב לשמור רגשות כאלה בפנים.

 

[schlomitsmile]

דנתי בשאלה עם בעלי היקר ../images/Emo13.gif (שאגב, היה היום עם הפשוש בגן), והגענו למסקנה, שכמובן שגם לאבות קשה, אבל הם ממוקדים יותר בעשייה- ובאותו רגע העשייה היא להפרד, ללכת משם. האימהות נוטות יותר "לחפור" ברגשות של הילד ושל עצמן, מה שמקשה על ה"חיתוך" שיש לבצע. כמובן שזו הכללה פרועה, אבל נדמה לנו שיש בה גרעין של אמת. מובן שיש הסברים נוספים.

 

[ארנון הרשקוביץ]

אני לא כל כך אוהב הכללות, אבל המצב אצלנו

די דומה למה שאתה מתאר. אתמול, התחיל הילדון את הגן של הגדולים, ומתוך בחירה אסטרטגית - הלכתי אני עמו לגן. היום, לאחר ש"גירש" אותי הילדון מן הגן בבוקר פחות מעשר דקות אחרי שהגענו אליו ("אבא, תלך!"), פגשתי בשולי מגרש החנייה את אחד ממכריי, אשר הכניס את בתו הקטנה לגן בפעם הראשונה (הילד הגדול שלהם - בגן של הילדון). כששאלתי "איך הולך?", ענה לי: "לה - בסדר גמור. לי קשה...". ארנון