שערורייה בעולם השירה האמריקאי../images/Emo36.gif
מי אמר ששירה זה משעמם? מאת ג'ון סאתרלנד אתר Foetry, שמטיח האשמות על הונאות והעדפת מקורבים בתחרויות השירה האמריקאי, מדגים את כוחם של הבלוגים בהשפעה על התחום. זה למעלה משנה מזעזעת שערורייה את עולם השירה האמריקאי. הכל החל באפריל 2004 כאשר אתר אינטרנט לא מוכר, Foetry.com, שהכתיר את עצמו ככלב השמירה של עולם השירה, התגלה ככלב בעל נשיכה נבזית במיוחד.כדי להבין את מידת השפעתן של ההאשמות שהטיח האתר יש לבדוק תחילה איך מתנהל בימינו תחום השירה באמריקה, שם משתדלים המו"לים המסחריים להימנע מלהוציא לאור את ספרי השירה הדקיקים המסורתיים. ספרים אלה לא היו רווחיים במיוחד מעולם, אולם חוק מיסוי מ-1979, שביטל את האפשרות לנכות ממסים מלאי שלא נמכר גרם למו"לים לספוג בגינם הפסדים של ממש. בנוסף, רשתות הספרים אינן ששות לוותר על שטח מדף יקר מציאות לטובת שירה, שפשוט לא נמכרת היטב.לפיכך, משורר המעוניין לפתח קריירה באמריקה כיום צריך להשתתף בתחרויות השירה המנוהלות על ידי מו"לים של אוניברסיטאות או הוצאות ספרים קטנות, מתוך תקווה לטפס בסולם היוקרה. אלפי משוררים המצפים לפריצת הדרך מגישים את כתבי היד שלהם לאותן תחרויות, בצירוף כ-25 דולר דמי הרשמה. למו"ל כבר מובטח רווח. לרוב המתחרים מובטח כישלון. בדומה לתחרויות איגרוף, אלהותחרויות עקובות מדם ולטענת אתר Foetry, נכלוליות לא פחות.המנצחים, כמו למשל המשוררת המהוללת ביותר באמריקה היום, ג'ורי גרהם, זוכים בפרסים משמעותיים. גרהם, באמצע שנות ה-50 לחייה, החלה את דרכה בתחילת שנות ה-80 וזכתה בפרסים צנועים שבעקבותיהם זכתה לראות את יצירתה בדפוס. המוניטין שלה גדלו ועמם הגיעו גם פרסים כספיים מכובדים וערבי קריאה בתשלום. בהמשך זכתה גרהם במשרות מכניסות והחלה ללמד כתיבה יוצרת בכמה אוניברסיטאות. לבסוף, בסוף שנות ה-90, נשרו לחיקה כמה תפוחי זהב בדמות פרס פוליצר, "מענק הגאוניות" של מקארתור וקתדרה בהרווארד.בעולמה הצר של השירה, ג'ורי גרהם ענקית. יצירתה תשרוד: נכתבים עליה מחקרים אקדמיים ובדורות הבאים ילמדו סטודנטים את שיריה. היא נכנסה לפנתיאון המשוררים הדגולים, שבו היא מסתופפת עם ויטמן, פאונד, דיקינסון ופרוסט.אבל לטענת Foetry, גרהם היא נוכלת של ממש או לפחות דוגמה מצוינת לנכלוליותה של שיטת התחרויות הרצופה "הונאות וחנופה". שיטה, לטענת האתר, שבה מחלקים שופטים אנונימיים באופן קבוע פרסים "לתלמידיהם, לחבריהם ואפילו למאהביהם". עוד מאשים האתר כי זו שיטה שבה "נשדדים מיליוני דולרים ?(25 הדולרים שנגבים כדמי הרשמה?). זו רמאות! זה פלילי. אם זה היה קורה בכל שטח אחר, משרד המשפטים כבר היה מטפל בזה".ומיהי הדונה קורליאונה של השיטה? כמובן, גרהם. כדי לאשש את האשמותיו האתר מביא כדוגמה תחרות שנערכה ב-1999 בחסות אוניברסיטת ג'ורג'יה. השופטים, שזהותם נשמרה חסויה ועמם נמנתה גרהם, העניקו את הפרס לפיטר סאקס, שהיה בן זוגה באותה תקופה ואף התחתן אתה כמה חודשים לאחר התחרות. כמו כן זכה סאקס במשרת הוראה לצדה בהרווארד.בתגובה להאשמות Foetry טענה גרהם כי היא פסלה את עצמה כשופטת בתחרות האמורה. האתר, בתגובה, הציג חומרים שלכאורה סותרים את טענתה. האתר גם טוען כי מצא מקרים נוספים ?(חלקם תמוהים למדי?) שבהם העדיפה גרהם את הסטודנטים שלה ואת חבריה.בעקבות גילויי האתר הכניסו תחרויות השירה המובילות שינוי, המכונה באופן לא רשמי "חוק ג'ורי גרהם". השופטים שוב אינם נשארים בעילום שם, ומתמודד אשר מכיר אותם מוטב שלא ייכנס לתחרות.השערורייה תפחה לממדים גדולים אף יותר כאשר באפריל השנה הציגה המוציאה לאור ג'נט הולמס ממצאים משלה, אשר חשפו את זהותו של המעניש האנונימי שמאחורי Foetry. התברר שזהו אלן די קורדל, ספרן מפורטלנד שרעייתו המשוררת השתתפה בכמה תחרויות, וזכתה לעתים רחוקות בלבד. זה היה, כמו שאומרים במאפיה, "אישי" ויש לשער שאף יוגשו תביעות נגדו בבית המשפט.מכל המהומה הזאת אפשר להסיק כמה מסקנות. ראשית, לגבי כוחו של הבלוג: כלבי שמירה כמו Foetry ימלאו מעתה תפקיד מרכזי בעולם הספרות. שנית, משקיף מהצד עשוי לקבל את הרושם שגרהם זכתה ליחס בלתי הוגן. הרי עולם השירה תמיד נוהל על ידי קליקות. לולא משך עזרא פאונד בחוטים הנכונים לעולם לא היתה הקריירה של ת"ס אליוט ממריאה. כך נבנות אסכולות של שירה - מהעדפות. אם המשוררים המתחרים רוצים לשחק בשטח מאוזן מוטב להם לנסות לשחק כדורגל. פורסם בעיתון הארץ - כל הזכויות שמורות.
מי אמר ששירה זה משעמם? מאת ג'ון סאתרלנד אתר Foetry, שמטיח האשמות על הונאות והעדפת מקורבים בתחרויות השירה האמריקאי, מדגים את כוחם של הבלוגים בהשפעה על התחום. זה למעלה משנה מזעזעת שערורייה את עולם השירה האמריקאי. הכל החל באפריל 2004 כאשר אתר אינטרנט לא מוכר, Foetry.com, שהכתיר את עצמו ככלב השמירה של עולם השירה, התגלה ככלב בעל נשיכה נבזית במיוחד.כדי להבין את מידת השפעתן של ההאשמות שהטיח האתר יש לבדוק תחילה איך מתנהל בימינו תחום השירה באמריקה, שם משתדלים המו"לים המסחריים להימנע מלהוציא לאור את ספרי השירה הדקיקים המסורתיים. ספרים אלה לא היו רווחיים במיוחד מעולם, אולם חוק מיסוי מ-1979, שביטל את האפשרות לנכות ממסים מלאי שלא נמכר גרם למו"לים לספוג בגינם הפסדים של ממש. בנוסף, רשתות הספרים אינן ששות לוותר על שטח מדף יקר מציאות לטובת שירה, שפשוט לא נמכרת היטב.לפיכך, משורר המעוניין לפתח קריירה באמריקה כיום צריך להשתתף בתחרויות השירה המנוהלות על ידי מו"לים של אוניברסיטאות או הוצאות ספרים קטנות, מתוך תקווה לטפס בסולם היוקרה. אלפי משוררים המצפים לפריצת הדרך מגישים את כתבי היד שלהם לאותן תחרויות, בצירוף כ-25 דולר דמי הרשמה. למו"ל כבר מובטח רווח. לרוב המתחרים מובטח כישלון. בדומה לתחרויות איגרוף, אלהותחרויות עקובות מדם ולטענת אתר Foetry, נכלוליות לא פחות.המנצחים, כמו למשל המשוררת המהוללת ביותר באמריקה היום, ג'ורי גרהם, זוכים בפרסים משמעותיים. גרהם, באמצע שנות ה-50 לחייה, החלה את דרכה בתחילת שנות ה-80 וזכתה בפרסים צנועים שבעקבותיהם זכתה לראות את יצירתה בדפוס. המוניטין שלה גדלו ועמם הגיעו גם פרסים כספיים מכובדים וערבי קריאה בתשלום. בהמשך זכתה גרהם במשרות מכניסות והחלה ללמד כתיבה יוצרת בכמה אוניברסיטאות. לבסוף, בסוף שנות ה-90, נשרו לחיקה כמה תפוחי זהב בדמות פרס פוליצר, "מענק הגאוניות" של מקארתור וקתדרה בהרווארד.בעולמה הצר של השירה, ג'ורי גרהם ענקית. יצירתה תשרוד: נכתבים עליה מחקרים אקדמיים ובדורות הבאים ילמדו סטודנטים את שיריה. היא נכנסה לפנתיאון המשוררים הדגולים, שבו היא מסתופפת עם ויטמן, פאונד, דיקינסון ופרוסט.אבל לטענת Foetry, גרהם היא נוכלת של ממש או לפחות דוגמה מצוינת לנכלוליותה של שיטת התחרויות הרצופה "הונאות וחנופה". שיטה, לטענת האתר, שבה מחלקים שופטים אנונימיים באופן קבוע פרסים "לתלמידיהם, לחבריהם ואפילו למאהביהם". עוד מאשים האתר כי זו שיטה שבה "נשדדים מיליוני דולרים ?(25 הדולרים שנגבים כדמי הרשמה?). זו רמאות! זה פלילי. אם זה היה קורה בכל שטח אחר, משרד המשפטים כבר היה מטפל בזה".ומיהי הדונה קורליאונה של השיטה? כמובן, גרהם. כדי לאשש את האשמותיו האתר מביא כדוגמה תחרות שנערכה ב-1999 בחסות אוניברסיטת ג'ורג'יה. השופטים, שזהותם נשמרה חסויה ועמם נמנתה גרהם, העניקו את הפרס לפיטר סאקס, שהיה בן זוגה באותה תקופה ואף התחתן אתה כמה חודשים לאחר התחרות. כמו כן זכה סאקס במשרת הוראה לצדה בהרווארד.בתגובה להאשמות Foetry טענה גרהם כי היא פסלה את עצמה כשופטת בתחרות האמורה. האתר, בתגובה, הציג חומרים שלכאורה סותרים את טענתה. האתר גם טוען כי מצא מקרים נוספים ?(חלקם תמוהים למדי?) שבהם העדיפה גרהם את הסטודנטים שלה ואת חבריה.בעקבות גילויי האתר הכניסו תחרויות השירה המובילות שינוי, המכונה באופן לא רשמי "חוק ג'ורי גרהם". השופטים שוב אינם נשארים בעילום שם, ומתמודד אשר מכיר אותם מוטב שלא ייכנס לתחרות.השערורייה תפחה לממדים גדולים אף יותר כאשר באפריל השנה הציגה המוציאה לאור ג'נט הולמס ממצאים משלה, אשר חשפו את זהותו של המעניש האנונימי שמאחורי Foetry. התברר שזהו אלן די קורדל, ספרן מפורטלנד שרעייתו המשוררת השתתפה בכמה תחרויות, וזכתה לעתים רחוקות בלבד. זה היה, כמו שאומרים במאפיה, "אישי" ויש לשער שאף יוגשו תביעות נגדו בבית המשפט.מכל המהומה הזאת אפשר להסיק כמה מסקנות. ראשית, לגבי כוחו של הבלוג: כלבי שמירה כמו Foetry ימלאו מעתה תפקיד מרכזי בעולם הספרות. שנית, משקיף מהצד עשוי לקבל את הרושם שגרהם זכתה ליחס בלתי הוגן. הרי עולם השירה תמיד נוהל על ידי קליקות. לולא משך עזרא פאונד בחוטים הנכונים לעולם לא היתה הקריירה של ת"ס אליוט ממריאה. כך נבנות אסכולות של שירה - מהעדפות. אם המשוררים המתחרים רוצים לשחק בשטח מאוזן מוטב להם לנסות לשחק כדורגל. פורסם בעיתון הארץ - כל הזכויות שמורות.
