כולם אוהבים את ישראל
New member
שערי הגיהנום של היטלר
אתמול ראיתי את ההצגה " קורות חיים... הצגה על חייו ובעיקר משבריו של היטלר לפני שכולם הכירו אותו לפני עלייתו לשילטון... הצגה היסטורית דרמטית.... ההצגה הזו פתחה לי את שערי הגיהנום שלי נפתחו לי מלא פצעי עבר... כי ראיתי שם דברים ואירועים בעלילה... שמאוד קרובים למשהו שאני עברתי... אני כבר כמעט יומיים לא רגוע... כי זה הזכיר לי את כל האסונות והדברים הטראומטיים של החיים שלי... היו שם דברים כמו דכאונות (שלו) , רגשות אשמה על כשלונות, התבודדות, בדידות, התרחקות מהחברה, שאיפות להצלחה שנכשלו, חלומות מרוחקים, הקשר הרע עם אבא, הקשר טוב עם האם ומותה בגיל צעיר, סילוקו מהאקדמיה על ידי העדפת אחרים, ריחוק וקושי ליצור קשר עם נשים, וכל מיני אירועים שגרמו לי אחר כך לרצות לבכות והביאו אותי היום לידי שיברון וטירוף. היום כל היום היו לי התקפי חרדה חזקים בגלל ההצגה... עכשיו אני מצטער שהלכתי לראות הלכתי לראות אותה בגלל 2 סיבות: *רציתי לראות מה הופך בן אדם לכזו מפלצת.. * רציתי ללמוד היסטוריה תוך כדי המחזה למשך כל ההצגה היה את מוטיב הנקמה.... משהו שאצלי כרגע מאוד חזק אני מאוד רוצה לנקום בכל מיני אנשים שעשו את החיים שלי שחורים הייתה שם סצינה שאמו של מתה והוא ממשיך לדבר אליה שהיא במיטה כאילו היא חייה ואז הוא מתחיל לצרוח ... משהו שנורא הזכיר לי את עצמי מול המיטה של אמא שלי בבית חולים שאני צועק לה : קומי קומי.... אבל היא לא קמה זה היה קטע טראומתי בשבילי שבו עצמתי את העיניים בהצגה וכמעט בכיתי להצגה קוראים קורות חיים מכיוון ש...כדי להתקבל לאקדמיה לאומנות הוא היה צריך להציג קורות חיים שלא היו לי מי יודע מה... הוא היה פליט במסגרות שונות בחיים שלו בבית הספר.. לעומת זאת שהוא התגייס למפלגת הפועלים הגרמנית (שזה סוף ההצגה כי משם הכל ידוע) הם לא דשרשו ממנו קורות חיים...זאת הייתה מפלגה של נכשלי העם... שלא קיבלו אותו לאקדמיה הוא התפרץ בכעס..וקרע את כל הציורים שלו שלדעתם לא היו טובים מספיק.... משהו שהזכיר לי את עצמי ברגעי כעס השתוללות ושבירת דברים... היה מתבודד ומנוכר חברתית ... היה בבית מחסה נווד כמה שנים.... ובימים הארורים האלו אני בהוסטל קצת מזכיר לי... אני מאוד לא רגוע כי אני לא רוצה ללכת בדרך הרעה הזאת שלו הצגה מאוד דרמטית ולי היא הייתה קשה נפשית גרמה לי למשבר... אני מבקש שאף אחד לא ישפוט אותי אני לא מצדיק את משעי הנוולה שהוא עשה אחר כך... פשוט באתי לספר לכם כמה ההצגה הזו הזכירה לי את עצמי דברים שעברתי... ובגלל זה בא לי להתאבד היום אני לא רוצה חיים שיגררו בתוכם זכרונות רעים שיהפכו אותי לדמות מרירה לכל החיים שתמיד תקועה בתוך עולם דכאוני שחור ואפל עם רצונות לנקמה וכדומה אני לא יודע מה לעשות מקווה שאתאפס מהר...
אתמול ראיתי את ההצגה " קורות חיים... הצגה על חייו ובעיקר משבריו של היטלר לפני שכולם הכירו אותו לפני עלייתו לשילטון... הצגה היסטורית דרמטית.... ההצגה הזו פתחה לי את שערי הגיהנום שלי נפתחו לי מלא פצעי עבר... כי ראיתי שם דברים ואירועים בעלילה... שמאוד קרובים למשהו שאני עברתי... אני כבר כמעט יומיים לא רגוע... כי זה הזכיר לי את כל האסונות והדברים הטראומטיים של החיים שלי... היו שם דברים כמו דכאונות (שלו) , רגשות אשמה על כשלונות, התבודדות, בדידות, התרחקות מהחברה, שאיפות להצלחה שנכשלו, חלומות מרוחקים, הקשר הרע עם אבא, הקשר טוב עם האם ומותה בגיל צעיר, סילוקו מהאקדמיה על ידי העדפת אחרים, ריחוק וקושי ליצור קשר עם נשים, וכל מיני אירועים שגרמו לי אחר כך לרצות לבכות והביאו אותי היום לידי שיברון וטירוף. היום כל היום היו לי התקפי חרדה חזקים בגלל ההצגה... עכשיו אני מצטער שהלכתי לראות הלכתי לראות אותה בגלל 2 סיבות: *רציתי לראות מה הופך בן אדם לכזו מפלצת.. * רציתי ללמוד היסטוריה תוך כדי המחזה למשך כל ההצגה היה את מוטיב הנקמה.... משהו שאצלי כרגע מאוד חזק אני מאוד רוצה לנקום בכל מיני אנשים שעשו את החיים שלי שחורים הייתה שם סצינה שאמו של מתה והוא ממשיך לדבר אליה שהיא במיטה כאילו היא חייה ואז הוא מתחיל לצרוח ... משהו שנורא הזכיר לי את עצמי מול המיטה של אמא שלי בבית חולים שאני צועק לה : קומי קומי.... אבל היא לא קמה זה היה קטע טראומתי בשבילי שבו עצמתי את העיניים בהצגה וכמעט בכיתי להצגה קוראים קורות חיים מכיוון ש...כדי להתקבל לאקדמיה לאומנות הוא היה צריך להציג קורות חיים שלא היו לי מי יודע מה... הוא היה פליט במסגרות שונות בחיים שלו בבית הספר.. לעומת זאת שהוא התגייס למפלגת הפועלים הגרמנית (שזה סוף ההצגה כי משם הכל ידוע) הם לא דשרשו ממנו קורות חיים...זאת הייתה מפלגה של נכשלי העם... שלא קיבלו אותו לאקדמיה הוא התפרץ בכעס..וקרע את כל הציורים שלו שלדעתם לא היו טובים מספיק.... משהו שהזכיר לי את עצמי ברגעי כעס השתוללות ושבירת דברים... היה מתבודד ומנוכר חברתית ... היה בבית מחסה נווד כמה שנים.... ובימים הארורים האלו אני בהוסטל קצת מזכיר לי... אני מאוד לא רגוע כי אני לא רוצה ללכת בדרך הרעה הזאת שלו הצגה מאוד דרמטית ולי היא הייתה קשה נפשית גרמה לי למשבר... אני מבקש שאף אחד לא ישפוט אותי אני לא מצדיק את משעי הנוולה שהוא עשה אחר כך... פשוט באתי לספר לכם כמה ההצגה הזו הזכירה לי את עצמי דברים שעברתי... ובגלל זה בא לי להתאבד היום אני לא רוצה חיים שיגררו בתוכם זכרונות רעים שיהפכו אותי לדמות מרירה לכל החיים שתמיד תקועה בתוך עולם דכאוני שחור ואפל עם רצונות לנקמה וכדומה אני לא יודע מה לעשות מקווה שאתאפס מהר...