תום בן חיים
New member
שעתיים של תמיכה מוסרית למי שכבר שנתיים בשבי
כך כתבתי לא מזמן ב'פורום' של חיילים משתחררים כאן ב'תפוז'. מותר לכל מי שרוצה להעתיק ולהפיץ הלאה: חיפשתי משהו ב'גוגל' עם מילה שהצטלבה כמסתבר גם עם אחת המילים ב'בלוג' של צנחן שהשתחרר לפני שנה וסגר את ה'בלוג' שלו, וכך במקרה נתקלתי - ב'בלוגיה' של 'תפוז' - באסופת-ה'פוסטים' (רשומות) של הצנחן המשוחרר שכתב בהתמדה במשך כל השירות שלו. רפרפתי, ומצאתי שלמרות הכומתה האדומה והנעליים האדומות והכנפיים על החזה של הכותב ושל הקורא (שלי) - אנחנו לא מאותו גדוד. לא חשוב. צנחן הוא תמיד צנחן, לא חשוב התג שעל הזרוע, ולא חשובים תאריכי הלידה והגיוס והשחרור ואיזה אותות מלחמה יש לנו מתחת לכנפיים. ואז ראיתי את תאריכי הכתיבה שהזכירו לי שבערך לפני שנתיים, בין ה-30 במאי 2006 ל-4.7.2006 שאלה הם 2 תאריכים שגם בהם כתב הכותב המשוחרר - בדיוק באמצע בין שני הימים האלה - ב-25.6.2006 באור ראשון - חולייה של לוחמים פלשתיניים מרצועת עזה הגיחה מהמנהרה שלהם בתוך השטח שלנו, התפצלה, ירתה על מגדל-התצפית וגם הכניסה טיל באחוריים של הטנק שהצוות שלו כנראה עוד לא היה עירני מספיק. המ"מ חנן מערד נהרג. גם פבל מהצוות שהוריו בדימונה, עוד אחד נפצע, וגלעד שליט נגרר אל הרכב שחיכה להם בצד שלהם, ונעלם. עד שסמל מזורגג וחיילת מטושטשת כוונו את המצלימה בחזרה מהשמיים ("אמרו לנו לחפש טילים" הם אמרו לחוקר, ראובן איילנד, אלוף במילואים) לקרקע-המציאות, גלעד כבר לא היה שם, ולקח 8 חודשים של מריבות בין השב"כ לאמ"נ להחליט מי צריך לעקוב כדי לגלות איפה הוא לעזאזל. גם נוהל 'חניבעל' המטומטם, שאומר שצריך 'על המקום' להרוג שבוי - חייל שלנו ! - כדי לא להסתבך בענייני עיסקות-שבויים ואסירים, לא הופעל אלא כאשר היה מאוחר מדי (וטוב שכבר היה מאוחר, כי ככה גלעד כנראה נשאר בחיים !). עכשיו עברו שנתיים מאז. בעל ה'בלוג' לא כתב אז אף מילה (מה, הוא לא שמע שחטפו לנו חייל ? ואחר-כך עוד שנים, אלדד ואודי, ושזה נתן תירוץ לרמטכ"ל יהיר ומנותק מהקרקע לגרור ראש-ממשלה שש אלי יוקרה ושר-בטחון 'שמת' להוכיח שגם הוא 'שווה משהו' למלחמה מטומטמת שהביאה רק עוד הרוגים ונכים ונזקים והרבה פוליטיקה, ואלפי קסאמים ב'עוטף עזה' שחוץ מלגלגל עיניים לשמים לא עוזרים לאנשים שם בכלום). ומסתבר שהשחרור של הכותב כבר מאחוריו, והוא באזרחית ואולי אפילו כבר קיבל זימון למילואים במעטפה חומה, ופגש שוב את החבר'ה ואת הצ'פחות... ואף מילה (אני לא ראיתי ב'בלוג' שלו בשום תאריך) כל השנתיים האלו על גלעד שליט, ועל אלדד רגב ואודי גולדווסר (אה ! הם היו שריונר וח"ירניקים פשוטים, בנעליים שחורות. אז אולי בגלל זה...). מה היה קורה אם כל החבר'ה שהפז"מ הביא אותם עד לבקו"מ-שחרורים היו שמים רגל ותוקעים עוגן ואומרים: "לא משתחררים עד שגלעד ואודי ואלדד משתחררים !" ? אבל כבר נרשמנו ללימודים, ויש כרטיס לתאילנד או לפטגוניה, ואבא מצא לי עבודה, ובכלל - למה זאת הבעיה שלי ? בשביל לשחרר יש מטכ"ל וממשלה, ואותי הם כבר שחררו הביתה, אז כל היתר - זב"שם ! מה, זה אני שבוי ? אח שלי ? זה בסך הכל 3 חבר'ה פרטיים של משפחות אחרות. אז שישברו את הראש שלהם, או את הראש של ראש-הממשלה, ואני - מאחורי המבול והשחרור. (ככה בדיוק אמרו לי חבר'ה מהפלוגה של גלעד, באזכרה שההורים עשו לחנן, אחרי שנה לפאשלה ב'כרם-שלום'). ביום שנספור שנתיים לשבי של גלעד - מי שעוד נשאר ויש לו כוח לספור ביחד עם בני-המשפחה - ביום רביעי הבא, 25.6.2008 בשעה 18:30 לפנות-ערב - מי שאיכפת לו יבוא לתת ליטוף לאמא אביבה שליט של גלעד, ולהדס האחות שלו שצריכה להתגייס בעצמה בעוד לא הרבה זמן, ולאח שלו יואל שהוא כבר מילואימניק - ב'מצפה הילה' ששם הם גרים. ובאותו הזמן אבא נועם שליט יעמוד מול המחסום של היחידה לאבטחת אישים שהקשוחים שלה שומרים שלא יחטפו גם את ראש-הממשלה אולמרט, ושלא יגנבו לו את השעון היקר מיד ימין ואת העט היקר והסיגרים מהכיס, ואת האגו הלאומי והפרטי שלו, ושיפסיקו לבלבל לו את המוח עם שחרור השבויים, כאשר יש לו פרוייקט טלנסקי על הראש. נועם אבא של גלעד יעמוד שם ביחד עם מי שאיכפת להם שהוא לא ישאר לבד. ברחבה שמול המחסום בשעה 19:00 ביום רביעי הבא, 25.6.2008, בדיוק שנתיים אחרי שנעלם גלעד שליט, שבעוד חודש וחצי היה צריך להשתחרר משירות-חובה, כי גם הפז"מ שלו הגיע - - - רק שלאולמרט לא איכפת (הבן שלו השתחרר לניו-יורק כדי לא לעשות מילואים). השאלה אם לנו כן, או שאחרי שנתיים כבר נמאס להתעסק עם הענין של השבויים, כי יש לנו חיים שאנחנו צריכים לחיות, ואת גלעד, אודי ואלדד באנחנו לא מכירים אישית. ודרך אגב: לא רק שאני צנחן ותיק מאד, וגם הייתי במשימות בשטח-האויב (לפני כמה מלחמות וגם בתוך אחת מהן) ויכולתי להיות שבוי בעצמי (ואז אני בטוח שהחברים שלי היו מוציאים אותי משם, בעצמם או בלחץ לא מתון ואפילו פיזי על המפקדים והממשלה), אלא שיש לי בנים בצבא, אחד אפילו חובש קרבי כמו הכותב, ואחד אחר היה בדיוק שם בין בירנית לשתולה כאשר אודי ואלדד נעלמו, ותומר נפצע והתגלגל לתעלה כדי להזעיק עזרה בפלפון הפרטי שלו, כי הקשר לא עבד, ו-4 החבר'ה האחרים של הסיור כבר היו מתים. אז, נהיה שם במצפה הילה או בירושלים מול בית ראש-הממשלה ברחוב בלפור ב-25.6.2008 ב-19:00 או ב-18:30 ? נראה אותנו ! נ.ב. לא התבלבלתי כאשר בהתחלה כתבתי בכותרת: "ב-25 ביוני שעתיים למי שלא יכוליםלהשתחרר". התכוונתי שנקדיש לפחות שעתיים מזמננו היקר (עבודה, לימודים, חו"ל, חברים, הנאות וכל מיני אחרים) למי שכבר סופרים שנתיים לפז"מ שלהם בשבי, ושאנחנו ביום-יום לא סופרים אותם ממטר. בטח שלא אהוד אולמרט. רק בני-המשפחות, וגלעד ואלדד ואודי בודאי. אז זה הענין: נקדיש שעתיים לפנות ערב של יום רביעי הבא ה-25.6.2008 לתת ליטוף וחיבוק, אפילו וירטואליים וסמליים, לנועם ולאביב ולהדס וליואל שליט (ויש גם סבא צבי, שהוא בעצמו אבא שכול של האח התאום של נועם), שגלעד שלהם צריך להשתחרר באוגוסט 08, וכבר שנתיים בטח אין לו אפילו שעון ואור-שמש לספור את הימים של הפז"מ. אולי רק סריטות על הקיר המטונף, הקר והמתנכר. שעתיים שלנו מול השנתיים של גלעד (ו-17 ימים אחרי זה שנתיים של אולדד רגב ואודי גולדווסר, וההורים שלהם, והאחים, ובת-הזוג קרנית הנהדרת שהצליחה לפני שבוע לגמור את התואר השני, למרות הלחצים האיומים והמועקה והכאב והחרדה !)
כך כתבתי לא מזמן ב'פורום' של חיילים משתחררים כאן ב'תפוז'. מותר לכל מי שרוצה להעתיק ולהפיץ הלאה: חיפשתי משהו ב'גוגל' עם מילה שהצטלבה כמסתבר גם עם אחת המילים ב'בלוג' של צנחן שהשתחרר לפני שנה וסגר את ה'בלוג' שלו, וכך במקרה נתקלתי - ב'בלוגיה' של 'תפוז' - באסופת-ה'פוסטים' (רשומות) של הצנחן המשוחרר שכתב בהתמדה במשך כל השירות שלו. רפרפתי, ומצאתי שלמרות הכומתה האדומה והנעליים האדומות והכנפיים על החזה של הכותב ושל הקורא (שלי) - אנחנו לא מאותו גדוד. לא חשוב. צנחן הוא תמיד צנחן, לא חשוב התג שעל הזרוע, ולא חשובים תאריכי הלידה והגיוס והשחרור ואיזה אותות מלחמה יש לנו מתחת לכנפיים. ואז ראיתי את תאריכי הכתיבה שהזכירו לי שבערך לפני שנתיים, בין ה-30 במאי 2006 ל-4.7.2006 שאלה הם 2 תאריכים שגם בהם כתב הכותב המשוחרר - בדיוק באמצע בין שני הימים האלה - ב-25.6.2006 באור ראשון - חולייה של לוחמים פלשתיניים מרצועת עזה הגיחה מהמנהרה שלהם בתוך השטח שלנו, התפצלה, ירתה על מגדל-התצפית וגם הכניסה טיל באחוריים של הטנק שהצוות שלו כנראה עוד לא היה עירני מספיק. המ"מ חנן מערד נהרג. גם פבל מהצוות שהוריו בדימונה, עוד אחד נפצע, וגלעד שליט נגרר אל הרכב שחיכה להם בצד שלהם, ונעלם. עד שסמל מזורגג וחיילת מטושטשת כוונו את המצלימה בחזרה מהשמיים ("אמרו לנו לחפש טילים" הם אמרו לחוקר, ראובן איילנד, אלוף במילואים) לקרקע-המציאות, גלעד כבר לא היה שם, ולקח 8 חודשים של מריבות בין השב"כ לאמ"נ להחליט מי צריך לעקוב כדי לגלות איפה הוא לעזאזל. גם נוהל 'חניבעל' המטומטם, שאומר שצריך 'על המקום' להרוג שבוי - חייל שלנו ! - כדי לא להסתבך בענייני עיסקות-שבויים ואסירים, לא הופעל אלא כאשר היה מאוחר מדי (וטוב שכבר היה מאוחר, כי ככה גלעד כנראה נשאר בחיים !). עכשיו עברו שנתיים מאז. בעל ה'בלוג' לא כתב אז אף מילה (מה, הוא לא שמע שחטפו לנו חייל ? ואחר-כך עוד שנים, אלדד ואודי, ושזה נתן תירוץ לרמטכ"ל יהיר ומנותק מהקרקע לגרור ראש-ממשלה שש אלי יוקרה ושר-בטחון 'שמת' להוכיח שגם הוא 'שווה משהו' למלחמה מטומטמת שהביאה רק עוד הרוגים ונכים ונזקים והרבה פוליטיקה, ואלפי קסאמים ב'עוטף עזה' שחוץ מלגלגל עיניים לשמים לא עוזרים לאנשים שם בכלום). ומסתבר שהשחרור של הכותב כבר מאחוריו, והוא באזרחית ואולי אפילו כבר קיבל זימון למילואים במעטפה חומה, ופגש שוב את החבר'ה ואת הצ'פחות... ואף מילה (אני לא ראיתי ב'בלוג' שלו בשום תאריך) כל השנתיים האלו על גלעד שליט, ועל אלדד רגב ואודי גולדווסר (אה ! הם היו שריונר וח"ירניקים פשוטים, בנעליים שחורות. אז אולי בגלל זה...). מה היה קורה אם כל החבר'ה שהפז"מ הביא אותם עד לבקו"מ-שחרורים היו שמים רגל ותוקעים עוגן ואומרים: "לא משתחררים עד שגלעד ואודי ואלדד משתחררים !" ? אבל כבר נרשמנו ללימודים, ויש כרטיס לתאילנד או לפטגוניה, ואבא מצא לי עבודה, ובכלל - למה זאת הבעיה שלי ? בשביל לשחרר יש מטכ"ל וממשלה, ואותי הם כבר שחררו הביתה, אז כל היתר - זב"שם ! מה, זה אני שבוי ? אח שלי ? זה בסך הכל 3 חבר'ה פרטיים של משפחות אחרות. אז שישברו את הראש שלהם, או את הראש של ראש-הממשלה, ואני - מאחורי המבול והשחרור. (ככה בדיוק אמרו לי חבר'ה מהפלוגה של גלעד, באזכרה שההורים עשו לחנן, אחרי שנה לפאשלה ב'כרם-שלום'). ביום שנספור שנתיים לשבי של גלעד - מי שעוד נשאר ויש לו כוח לספור ביחד עם בני-המשפחה - ביום רביעי הבא, 25.6.2008 בשעה 18:30 לפנות-ערב - מי שאיכפת לו יבוא לתת ליטוף לאמא אביבה שליט של גלעד, ולהדס האחות שלו שצריכה להתגייס בעצמה בעוד לא הרבה זמן, ולאח שלו יואל שהוא כבר מילואימניק - ב'מצפה הילה' ששם הם גרים. ובאותו הזמן אבא נועם שליט יעמוד מול המחסום של היחידה לאבטחת אישים שהקשוחים שלה שומרים שלא יחטפו גם את ראש-הממשלה אולמרט, ושלא יגנבו לו את השעון היקר מיד ימין ואת העט היקר והסיגרים מהכיס, ואת האגו הלאומי והפרטי שלו, ושיפסיקו לבלבל לו את המוח עם שחרור השבויים, כאשר יש לו פרוייקט טלנסקי על הראש. נועם אבא של גלעד יעמוד שם ביחד עם מי שאיכפת להם שהוא לא ישאר לבד. ברחבה שמול המחסום בשעה 19:00 ביום רביעי הבא, 25.6.2008, בדיוק שנתיים אחרי שנעלם גלעד שליט, שבעוד חודש וחצי היה צריך להשתחרר משירות-חובה, כי גם הפז"מ שלו הגיע - - - רק שלאולמרט לא איכפת (הבן שלו השתחרר לניו-יורק כדי לא לעשות מילואים). השאלה אם לנו כן, או שאחרי שנתיים כבר נמאס להתעסק עם הענין של השבויים, כי יש לנו חיים שאנחנו צריכים לחיות, ואת גלעד, אודי ואלדד באנחנו לא מכירים אישית. ודרך אגב: לא רק שאני צנחן ותיק מאד, וגם הייתי במשימות בשטח-האויב (לפני כמה מלחמות וגם בתוך אחת מהן) ויכולתי להיות שבוי בעצמי (ואז אני בטוח שהחברים שלי היו מוציאים אותי משם, בעצמם או בלחץ לא מתון ואפילו פיזי על המפקדים והממשלה), אלא שיש לי בנים בצבא, אחד אפילו חובש קרבי כמו הכותב, ואחד אחר היה בדיוק שם בין בירנית לשתולה כאשר אודי ואלדד נעלמו, ותומר נפצע והתגלגל לתעלה כדי להזעיק עזרה בפלפון הפרטי שלו, כי הקשר לא עבד, ו-4 החבר'ה האחרים של הסיור כבר היו מתים. אז, נהיה שם במצפה הילה או בירושלים מול בית ראש-הממשלה ברחוב בלפור ב-25.6.2008 ב-19:00 או ב-18:30 ? נראה אותנו ! נ.ב. לא התבלבלתי כאשר בהתחלה כתבתי בכותרת: "ב-25 ביוני שעתיים למי שלא יכוליםלהשתחרר". התכוונתי שנקדיש לפחות שעתיים מזמננו היקר (עבודה, לימודים, חו"ל, חברים, הנאות וכל מיני אחרים) למי שכבר סופרים שנתיים לפז"מ שלהם בשבי, ושאנחנו ביום-יום לא סופרים אותם ממטר. בטח שלא אהוד אולמרט. רק בני-המשפחות, וגלעד ואלדד ואודי בודאי. אז זה הענין: נקדיש שעתיים לפנות ערב של יום רביעי הבא ה-25.6.2008 לתת ליטוף וחיבוק, אפילו וירטואליים וסמליים, לנועם ולאביב ולהדס וליואל שליט (ויש גם סבא צבי, שהוא בעצמו אבא שכול של האח התאום של נועם), שגלעד שלהם צריך להשתחרר באוגוסט 08, וכבר שנתיים בטח אין לו אפילו שעון ואור-שמש לספור את הימים של הפז"מ. אולי רק סריטות על הקיר המטונף, הקר והמתנכר. שעתיים שלנו מול השנתיים של גלעד (ו-17 ימים אחרי זה שנתיים של אולדד רגב ואודי גולדווסר, וההורים שלהם, והאחים, ובת-הזוג קרנית הנהדרת שהצליחה לפני שבוע לגמור את התואר השני, למרות הלחצים האיומים והמועקה והכאב והחרדה !)